בש"פ 5422/09 ראוף מחרום נ. מדינת ישראל

1.

זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופטת נ' מוניץ) שבה הורה על מעצר העורר עד תום ההליכים נגדו.

נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של חבלה חמורה, חטיפה, קשירת קשר לביצוע פשע, שיבוש הליכי משפט ושידול למסירת ידיעה כוזבת. לפי האמור בכתב האישום, העורר ביקש לפגוע במתלונן עקב קשר רומנטי שניהל זה האחרון עם מי שהיתה בעבר חברתו של העורר. לצורך מימוש כוונתו, נעזר באשה אחרת, "שרין" שמה, שהובילה את המתלונן לדירתה, כשהיא מציגה את עצמה בזהות בדויה, ולאחר שיצרה עימו קשרים חברתיים. לאחר שנכנס המתלונן לדירתה של שרין, נכנסו גם העורר ואחרים לדירה, החלו להכות את המתלונן באגרופים ובאלות, ולא חדלו גם כאשר התחנן המתלונן על חייו. לאחר שנשברה ידו של המתלונן, ביקש הוא מן העורר לחדול מלהכותו והבטיח לו שלא יתלונן במשטרה. העורר הפסיק להכות את המתלונן אולם איים עליו כי יטפול עליו "תיק אונס". העורר גם הגשים את איומו מניה וביה, הוא התקשר לשרין, שהמתינה מחוץ לדירה, והנחה אותה לגשת למשטרה ולהגיש תלונה כנגד המתלונן על כך שביצע בה עבירות מין. שרין עשתה כדבריו, והעורר המשיך להחזיק את המתלונן בדירה עד שהגיעו אליה שוטרים.

2.

בדיון שהתקיים בבקשת המשיבה לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו, הסכים בא-כוחו (הקודם) של העורר לקיומן של ראיות לכאורה ולקיומה של עילת מעצר סטטוטורית. בית המשפט הורה על עריכת תסקיר בעניינו של העורר. בתסקיר המבחן הומלץ על שחרור העורר למעצר בית בבית הוריו, תוך שיותר לו לצאת לעבודה עם אביו ואחיו. חלופה זו לא נמצאה ראויה ולבקשת בא-כוחו של העורר, נערך תסקיר משלים, ובו נבחנה חלופת מעצר נוספת, והומלץ על שחרור העורר לחלופה זו. בית המשפט החליט שלא לאמץ המלצה זו וקיבל את בקשת המשיבה.

העורר טוען כי בניגוד לקביעת בית המשפט קמא, הוא אינו מגלה יחס אובססיבי כלפי חברתו לשעבר, ולמעשה הקשר ביניהם נמשך, במתכונת כזו או אחרת, גם לאחר שחברה למתלונן. העורר טוען עוד כי היה מקום לקבל את עמדת שירות המבחן, במיוחד לאחר שבהחלטתו הראשונה, בית המשפט לא שלל עקרונית שחרור לחלופת מעצר.

3.

דין הערר להידחות. בחירתו של בית-המשפט המחוזי שלא לאמץ את המלצת שירות המבחן – נתונה לו לבית-המשפט במסגרת שיקול-הדעת העצמאי ששומה עליו להפעיל. המדובר במקרה זה במי שביצע מעשי תקיפה חמורים ותכנן מראש מסכת של עבירות הכוללת לבד מתקיפה, גם רקימת עלילה כנגד קרבן המעשים, שיבוש הליכי משפט ושידול למתן ידיעות כוזבות. מעשיו של העורר מעידים על מסוכנותו. אין למצוא טעות בהחלטת בית-המשפט החוזי.

הערר נדחה.