בש"פ 543/01 מהדי זיד נ. הפניקס הישראלי, חברה לבטוח בע"מ

השופט ת' אור :

1.המערער נפגע קשות בתאונת דרכים. בית המשפט המחוזי פסק לו סכום של 3,000,000 ש"ח, בנוסף לתשלומים התכופים ששולמו לו ולגימלאות המוסד לביטוח לאומי שהוא קיבל ועתיד לקבל. בנוסף, קבע בית המשפט פורום של שני רופאים אשר יחליט אם ידרשו למשיב ניתוחים נוספים מחוץ למסגרת קופת חולים, אם בארץ ואם בחו"ל. כן נקבע, שבמקרה שיוחלט על צורך כזה, המשיבים ישאו בעלויות הניתוח, הטיפול והאישפוז.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי הינו קצר ואינו כולל הנמקה. טענתו של המערער היא, שבית המשפט חייב היה לנמק את פסק דינו, ומכל מקום, הסכום שנפסק לו הינו נמוך ביותר ומצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור.

2.המחלוקת הראשונה שבין בעלי הדין היא, אם הוסכם על ידם שפסק הדין יינתן על ידי בית המשפט המחוזי על דרך הפשרה, לפי סעיף 4(ג) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה1975- ( להלן: החוק ), כטענת בא כוח המשיבים, או שמא התשובה לכך שלילית, כטענת בא כוח המערער. אכן, במסגרת בקשה שהוגשה לבית המשפט המחוזי, אישר בית המשפט המחוזי והבהיר בהחלטתו מיום 8.2.01 כי פסק הדין ניתן על ידו לפי סעיף 4(ג) לחוק, אך לא נזכר בפרוטוקול הדיון שהיתה הסכמה לכך של בעלי הדין. לפיכך, בישיבת קדם ערעור שהתקיימה ביום 10.3.02, הועלתה השאלה אם אמנם היתה הסכמה של בעלי הדין למתן פסק דין לפי סעיף 4(ג) לחוק, על אף שדבר אשר לא נמצא מצויין בפרוטוקול הדיון.

לבקשת בא כוח המשיבים, נדחה הדיון בקדם ערעור על מנת לאפשר לו לפנות אל בית המשפט המחוזי בבקשה לתיקון הפרוטוקול, כך שיצויין בו דבר ההסכמה כאמור. בא כוח המשיבות פנה בבקשה כזו אל בית המשפט המחוזי, ובית המשפט קיבל גם את תגובת המערער לבקשה. החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 15.4.02 היתה לתקן את הפרוטוקול כמבוקש, לאחר שציין שלמיטב זכרונו היתה הסכמה של בעלי הדין למתן פסק דין לפי סעיף 4(ג) לחוק.

3.לטענת בא כוח המערער, לא היתה בקשה מפורשת של בעלי הדין או באי כוחם לציין את דבר ההסכמה כאמור בפרוטוקול, ואין די ראיות לכך שהיתה הסכמה כזו. לכן, לא היתה הצדקה לתיקון הפרוטוקול על ידי בית המשפט.

דין הטענה להדחות. השאלה העובדתית היא, אם היתה הסכמה לכך שבית המשפט יתן את פסק דינו על יסוד סעיף 4(ג) לחוק. תנאי למתן פסק דין על יסוד סעיף זה הוא, שבאה לכך הסכמת בעלי הדין. והנה מתברר, שהן השופט שישב לדין והן באי כוח שני בעלי הדין בעת הדיון בבית המשפט המחוזי, מאשרים שהיתה הסכמה כזו. הדבר עולה מדברי השופט בבית המשפט המחוזי אשר נזכרו לעיל; מדבריו של עורך דין גדות בא כוח המשיבים, וממכתבו של עורך דין לוטן אשר ייצג את המערער בבית המשפט המחוזי, שצורף לבקשת המשיבים שהוגשה לבית המשפט המחוזי. ממכתבו של עורך דין לוטן עולה, שהוא גם הסביר לבני משפחת המערער על אפשרות סיום התביעה בהתאם לסעיף 4(ג) לחוק, על משמעות הדבר וכן שאחיו של התובע, עורך דין במקצועו, היה מודע למשמעות ההסכמה למתן פסק דין לפי סעיף 4(ג) והוא היה נוכח בעת הדיון בבית המשפט.

נראה לי, שבנסיבות האמורות ניתן לקבוע שהיתה הסכמה למתן פסק דין על דרך הפשרה, וכי רק על סמך הסכמה זו נמנע בית המשפט המחוזי לנמק את פסק דינו, כפי שהוא רשאי לעשות בפסק דין אשר ניתן על דרך הפשרה.

4.הנני גם סבור, שהסכום שנפסק למערער אינו מצדיק התערבות. כידוע, רק בנסיבות מיוחדות תוצדק התערבות כזו של ערכאת הערעור. נסיבות כאלה אינן מתקיימות בנסיבות המקרה. על אף כל טענות בא כוח המערער, לא נוכל לומר שהסכום שנפסק הוא כה בלתי סביר עד כי מתבקשת התערבות של ערכאת הערעור.

התוצאה היא, שדין הערעור להדחות. בנסיבות המקרה, לא הייתי עושה צו להוצאות.

ש ו פ ט

הנשיא א' ברק :

אני מסכים. ה נ ש י א

השופט א' ריבלין :

אני מסכים. ש ו פ ט

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ת' אור.