בש"פ 545/06 מדינת ישראל נ. שניר מקייטן

בפני בקשה (תשיעית) לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, להארכת מעצרו של המשיב בארבעים וחמישה ימים נוספים או עד למתן פסק דין בתפ"ח 1131/03 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו - לפי המוקדם מביניהם.

ביום 18.8.03 הוגש כנגד המשיב כתב אישום לבית המשפט המחוזי בתל-אביב -יפו, בו יוחסה לו עבירה של רצח בכוונה תחילה, לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 .

לפי עובדות כתב האישום, בתאריך 31.7.03, סמוך לשעה 15:30, הגיע המשיב לחנות הירקות של אהרון מסיקה (להלן: המנוח) ברחוב סוקולוב בהרצליה. בהיותו בחנות, התפתח דין ודברים בינו לבין המנוח לאחריו עזב המשיב את המקום. בהמשך, בסמוך לשעה 19:00, הגיע המשיב לרחבה הנמצאת בצד האחורי של החנות בהיותו מצויד באקדח ודרך שביל צדדי נכנס לרחוב סוקולוב. אותה עת, עמד המנוח בצד וסידר ארגזי סחורה בדוכנים ואילו המשיב התקרב אליו וירה ירייה בראשו. כתוצאה מהירייה, התמוטט המנוח ונפטר במקום.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המבקשת בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו. ביום 24.11.03 הורה בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו והחלטה זו אושרה בערר שהוגש לבית משפט זה (כבוד השופטת ד' בייניש) בבש"פ 11060/03.

בהמשך לכך, ביום 1.6.04, דחה בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו את בקשת המשיב לעיין מחדש בשאלת מעצרו, בקובעו, כי לא חל כרסום משמעותי בתשתית הראייתית כנגדו.

ביום 15.6.04, דחה בית-משפט זה את עררו של המשיב על החלטת בית-המשפט המחוזי (כבוד השופט י' טירקל) והאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים.

לאחר זאת, במהלך התקופה שבין יום 11.8.04 ועד ליום 5.12.05 האריך בית-משפט זה שוב ושוב את מעצרו של המשיב 6 פעמים נוספות, בתקופות שונות, אשר נעו בין שלושים ימים לתשעים ימים נוספים, בקובעו, כי ממעשהו של המשיב נשקפת מסוכנות רבה וזאת במיוחד נוכח עברו הפלילי המכביד.

כעת, משעברו ארבעים וחמישה ימים ממועד הארכת המעצר האחרונה שקבע בית-משפט זה (כבוד השופט א' רובינשטיין) בבש"פ 10999/05, מונחת בפני בקשתה של המבקשת מיום 17.1.06, להאריך בפעם התשיעית את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים או עד למתן פסק דין בתפ"ח 1131/03 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו - לפי המוקדם מביניהם.

לטענת בא-כוח המבקשת, יש מקום להיעתר לבקשה נוכח מסוכנותו הרבה של המשיב, כפי שהיא עולה מחומרתה המופלגת של העבירה בה הוא מואשם וכן נוכח עברו הפלילי המכביד, כמו גם לאור השלב המתקדם של הדיון בעניינו.

מנגד, טוען בא-כוח המשיב, כי יש לשחרר את המשיב לחלופת מעצר מתאימה.

לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טיעוני הצדדים הגעתי לכלל מסקנה, כי יש מקום להיעתר לבקשת המבקשת באופן חלקי, כפי שיפורט להלן.

בתאריך 8.9.05 נשמעה עדותו של העד המומחה האחרון וההגנה הכריזה, כי "אלה הם עדיי". ביום 11.10.05 הגישה המבקשת את סיכומיה בכתב, והמשיב עשה זאת בתאריך 27.11.05. בתאריך 4.12.05 התקיימה ישיבה בה השלימו הצדדים את סיכומיהם בעל-פה וכעת ממתינים הצדדים להכרעת הדין של בית-המשפט. כך או כך, ברור כבר עתה, כי כל מה שנותר הוא רק מתן הכרעת הדין בתיק ויש לקוות, כי דבר זה ייעשה בהקדם האפשרי.

בנוסף, בנסיבות העניין, סבורני, כי מסוכנותו של המשיב לא פחתה מאז הגשת כתב האישום נגדו ומעצרו עד תום ההליכים, לאור המעשים החמורים המיוחסים לו בכתב האישום. משנקבע, כי מסוכנותו של המשיב לציבור עודנה קיימת, הרי שאין בחלופת מעצר כדי לנטרל את מסוכנותו זו.

לפיכך, מאריך אני את מעצרו של המשיב בשלושים ימים נוספים, החל מיום 24.01.06 או עד למתן פסק-דין בתפ"ח 1131/03 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב -יפו, לפי המוקדם מביניהם.

אני תקווה, כי בית המשפט המחוזי יעשה מאמץ מיוחד כדי ליתן את הכרעת הדין בעניינו של המשיב, חרף העומס הרובץ עליו, עוד לפני סיום תקופת הארכת מעצר זו.