בש"פ 5467/13 אריק ארנסט נ. מדינת ישראל

ערר לפי סעיף 53(א) לחוק המעצרים על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת י' מרזל ) במ"ת 21565-03-12 מיום 2.8.2013 במסגרתה נדחתה בקשת העורר לעיון חוזר בהחלטה על מעצרו עד תום ההליכים.

2.

כתב האישום שהוגש ל בית המשפט

המחוזי ביום 13.3.2012, מייחס לעורר ניסיון לרצח, חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, חבלה בכוונה מחמירה והפרעה לשוטר במילוי תפקידו, עבירות לפי סעיפים 305(1), 333 ו-335(א)(1), 329(א)(1) ו-275 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ).

3.

עיקרי כתב האישום, כמו גם השתלשלות ההליכים, מפורטים בהרחבה בהחלטות קודמות של בית משפט זה ועל כן אקצר בדברים. בתמצית, על פי כתב האישום, על רקע סכסוך שפרץ בין שני בעלי מסעדות במרכז המסחרי, העורר נטל סכין ורדף אחר אחד בשם נחום, אחיה של בעלת אחת המסעדות, דקר אותו בברכו, בעוד הלה שרוע על הרצפה והעורר מנסה לדקור אותו בחזהו, לאחר מכן דקר אדם נוסף שניסה לעצור בעדו מלדקור את נחום, והפסיק את מעשיו לאחר שקרוב של אחד המעורבים בסכסוך הגיע למקום וירה באוויר. בהמשך, לאחר שנכבל, השתולל העורר והפריע לשוטרים במילוי תפקידם.

4.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, שהוגש כאמור ביום 13.3.2012, הגישה המשיבה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים. ביום 3.4.2012 קבע בית המשפט המחוזי (השופטת מ' מזרחי ) כי קיימות ראיות לכאורה לכך שהעורר ביצע את העבירה המיוחסת לו. שירות המבחן המליץ על שחרור לחלופת מעצר, לאור המרחק של חלופת המעצר המוצעת ממקום העבירה ומהימנותם של המפקחים המוצעים. ביום 23.4.2012 הורה בית המשפט המחוזי על שחרורו של העורר לחלופת מעצר חרף מסוכנות המשיב, נוכח טיב החלופה ולאור אמינותם של המפקחים שהוצעו.

בהחלטתו מיום 1.5.2012 (בש"פ 3261/12, 3280/12) קיבל השופט נ' הנדל את ערר המשיבה והורה על מעצר העורר עד לתום ההליכים.

5.

ביום 6.12.2012 הגיש העורר ל בית המשפט המחוזי בקשה (ראשונה במספר) לעיון חוזר בהחלטה על מעצרו, בשל חלוף הזמן ונוכח הכרסום המהותי בתשתית הראייתית. ביום 18.12.2012 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לעיון חוזר, וביום 24.12.2012 הגיש המשיב ל בית משפט זה ערר על החלטה זו. הערר אוחד עם בקשת המשיבה להארכת מעצרו של העורר בתשעים ימים ובהחלטתי מיום 1.1.2013 קיבלתי את בקשת המעצר ודחיתי את הערר בעניין העיון החוזר ( (בש"פ 8764/12, 9281/12). ביום 11.3.2012 קיבל בית משפט

זה (השופט א' רובינשטיין ) את בקשת המשיבה והאריך את מעצרו של העורר בתשעים ימים, תוך שהוא מציין כי "עברו הפלילי המכביד אינו מעודד לצאת מגדרנו לשם חלופה בשלב המתקדם הנוכחי" (בש"פ 1732/13). שלושה חודשים לאחר מכן, בהסכמת בא כוחו של העורר, הוארך מעצרו בתשעים ימים נוספים החל מיום 11.6.2013.

6.

ביום 18.7.2013 הגיש העורר ל בית המשפט המחוזי בקשה נוספת לעיון חוזר בהחלטת המעצר שניתנה בעניינו. בין היתר, הדגיש העורר בבקשתו כי בשל הזמן הרב שחלף מאז מעצרו ונוכח השינוי שחל בנסיבותיו האישיות בשל הולדת בתו לפני כעשרה חודשים, ראוי לשקול שוב את חלופת המעצר ההולמת אשר הוצעה על ידו עוד בראשיתו של ההליך. לעניין התשתית הראייתית טען העורר כי מתשובות ב"כ המאשימה להערותיהם ושאלותיהם של חברי ההרכב בדיון שנערך בעניינו ביום 2.7.2013 ניתן ללמוד כי חל כרסום מהותי בתשתית הראייתית העומדת כנגד העורר וכי אין כל יסוד להאשמת העורר בניסיון לרצח. עוד ציין העורר, כי שעה שנסתיימה שמיעת העדים בתיק, ממילא אין כל חשש לשיבוש הליכי משפט, והגיעה השעה לבחון את שחרורו לחלופת מעצר.

7.

ביום 2.8.2013 דחה בית המשפט המחוזי (השופט י' מרזל ) את הבקשה בקובעו כי אין מקום בנסיבות המקרה ובעת הזו לעיון חוזר בהחלטה בדבר מעצרו של העורר, בפרט נוכח סיומו הנראה לעין של ההליך העיקרי עם פרשת סיכומי ההגנה אשר נקבעו ליום 11.9.2013. טענות העורר לכרסום ראייתי נדחו, ונקבע כי אמירות ושאלות מצד הרכב השופטים בשלב הסיכומים אין בהם כדי לבסס חולשה נטענת וכרסום בקיומן של ראיות לכאורה, ולכל היותר אפשר כי בסופו של דבר לא יורשע המערער בניסיון לרצח אלא בחבלה בכוונה מחמירה. לסיום הדגיש בית המשפט

כי בין כה ובין כה לא ניתן להתעלם מרמת המסוכנות הגבוהה של המבקש, הנובעת מן העבירות המבוססות המיוחסות לו ומעברו הפלילי המכביד הכולל גם הרשעות בעבירות אלימות וריצוי תקופות מאסר.

מכאן הערר שלפני בו חזר העורר על מרבית טענותיו בפני בית משפט קמא, בהדגישו כי כיום, לאחר שמיעת הראיות, קיים סיכוי טוב כי המערער בגרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 335 לחוק העונשין, ולא בניסיון לרצח ואף לא בחבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329 לחוק העונשין.

8.

פרשת סיכומי ההגנה נקבעה ליום 11.9.2013, לבקשת ב"כ העורר, אשר ביקש בישיבה ביום 15.7.2013, לדחות השמעת סיכומיו בעל פה ולהגיש גם סיכומים בכתב. בית המשפט נעתר לבקשתו, לאחר שבאותו מעמד הצהיר בא כוחו כי לא יטען לחלוף הזמן. מכאן, שלצורך הבקשה שבפנינו, ענייננו מתמקד בעיקר בטענה לכרסום ראייתי.

מסיכומי המאשימה ב בית משפט קמא (פרוטוקול הישיבה מיום 15.7.2013) עולה כי המאשימה עומדת גם בשלב זה, לאחר שמיעת כל הראיות, על טענתה כי יש להרשיע את העורר בניסיון לרצח. כפי שציין בית משפט קמא בהחלטתו, העורר לא הצביע על "מהפך" דרמטי בראיות, ומאחר שאין חולק על מעשי הדקירה המיוחסים לעורר, כך שברי כי המערער יורשע בדינו. השאלה אם העורר יורשע בסופו של דבר בניסיון לרצח או בחבלה בכוונה מחמירה או בגרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות או בכל עבירה אחרת, תוכרע על ידי המותב שישב בדין ושמע את כלל הראיות.

9.

די בכך כדי לדחות את הערר. אכן, יש להצר על כך שהעורר נתון במעצר מזה 17 חודשים ומשפטו טרם הסתיים. לא אכחד כי נוכח חלוף הזמן, ונוכח החגים המתקרבים אלינו לטובה, שקלתי אם אין מקום להורות על שחרורו של העורר לחלופת מעצר. אלא שהאירוע מושא כתב האישום, במהלכו התנהג העורר כמוכה אמוק, מצביע על כך שהעורר נוהג באימפולסיביות ואין עליו מורא המשטרה. שירות המבחן, על אף שהמליץ על שחרור לחלופת מעצר, התרשם כי העורר אימץ לעצמו דפוסי התנהגות תוקפניים ואימפולסיביים והוא נוטה במצבי לחץ להתפרץ באופן קיצוני וכי קיימת רמת סיכון גבוהה להישנות התנהגות דומה בעתיד.

לכך יש להוסיף את עברו הפלילי של העורר, אשר לחובתו חמש הרשעות קודמות, בין היתר, בגין הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, העלבת עובד ציבור, גרימת חבלה חמורה לקטין, תקיפה בנסיבות מחמירות, תקיפת שוטר והפרעה לשוטר במילוי תפקידו, איומים ועוד. לא נעלם מעיני כי העבירה האחרונה נעברה בשנת 2006, ועבירת האלימות האחרונה בשנת 2001, והעורר ריצה פעם אחת בלבד עונש מאסר בפועל של חודשיים בלבד (בגין אחת מהרשעותיו הוטל עליו עונש של עבודות שירות), כך שזו לו הפעם הראשונה שהוא יושב תקופה כה ארוכה מאחורי סורג ובריח. ברם, העבר הפלילי של העורר, אך מצביע על אותה אימפולסיביות שכבר סיבכה אותו פעמים רבות עם רשויות החוק, ויש בכך כדי להטות את הכף לחובתו.

יש לקוות כי העורר הפנים זה הפעם את לקחו, אך מקומו של שיקול זה בגזר הדין של בית משפט קמא, לאחר שהמערער יורשע בעבירה בה יורשע. מכל מקום, בשלב זה, כאשר המשפט נמצא בישורת האחרונה, אני דוחה את הערר.