בש"פ 5467/15 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופטת ר' ברקאי ) בעמ"ת 6001-15 מיום 9.8.2015, במסגרתה דחה בית המשפט את הערר שהגיש המבקש על החלטת בית משפט השלום לנוער בבאר-שבע (סגן הנשיאה א' ברסלר-גונן ) במ"ת 364637-07-15 מיום 29.7.2015, וקבע כי המבקש יוותר במעצר עד להחלטה אחרת בעניינו.

תמצית רקע והליכים קודמים

2.

ביום 16.7.2015 הוגש כנגד המבקש כתב אישום הכולל חמישה אישומים המייחסים לו עבירות של יצוא, יבוא, מסחר, הספקה של סמים מסוכנים לפי סעיף 13 ביחד עם סעיף 19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 בחמש הזדמנויות שונות, ושתי עבירות של קשירת קשר לעשות פשע לפי סעיף 449(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה למעצרו של המבקש עד לסיום ההליכים כנגדו לבית המשפט לנוער. בית המשפט הורה על עריכת תסקיר שירות המבחן לנוער בעניינו של המבקש. בתסקיר שהוגש המליץ שירות המבחן על שחרורו של המבקש לחלופת מעצר אצל קרוב משפחתו, עד להתגבשות תוכנית טיפול בעניינו. כן הומלץ, כי בהתאם לעולה מתוכנית הטיפול, יקוים דיון נוסף בעניינו כעבור חודש, הואיל וחלופת המעצר אצל קרובו אינה חלופה ראויה להתרשמותו. בית המשפט עמד על הקשיים העולים מהחלופה שהוצעה, וקבע כי אין בכוחה להוות חלופה הולמת, ומשכך הורה על מעצרו של המבקש עד לתום ההליכים, תוך שציין כי ככל שתוצע חלופה אחרת מטעמו ראוי שזו תיבחן מחדש.

4.

בערר שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי נטען כי בית משפט השלום לנוער שגה משלא אימץ את המלצת שירות המבחן לנוער, למרות הקושי עליו הצביע, שכן בקשתו לשחרור ממעצר נסמכה על סעיף 20 לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971 (להלן: חוק הנוער ) הקובע כי יש להעביר את שיקול הדעת אל שירות המבחן בעניין זה. לאחר שמיעת טענות הצדדים, בחן בית המשפט את החלופות שהוצעו, ופסק כי דין הערר להידחות משלא הוצעה חלופה ראויה בנסיבות חומרת העבירות, שהיא תנאי להפעלת סעיף 20 לחוק הנוער, על אף שמדובר בקטין ללא עבר פלילי.

מכאן הבקשה לפני

5.

לטענת המבקש החלטות בתי המשפט עומדות בסתירה לחוק הנוער המעניק את שיקול הדעת

לשירות המבחן לקבוע היכן ישהה הקטין. על כן, נטען כי לא היה מקום להתערבות בתי המשפט בהמלצת שירות המבחן. לגופה של חלופת המעצר שהוצעה, תוקף המבקש את החלטת בתי המשפט באשר לערבים שהוצעו, וטוען כי אין בעובדה שהם נחקרו בעבר במשטרה כדי לפסול אותם, משחקירתם הסתיימה בלא כלום. לשיטתו, די בכך שהם נמצאו כשרים על ידי שירות המבחן. בהקשר זה צוין בבקשה כי למעט החלופות שהוצעו אין באפשרות המבקש להציע חלופות אחרות.

הכרעה

6.

לאחר עיון בבקשה, על צרופותיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. כידוע, רשות לערור ב"גלגול שלישי" תינתן אך במקרים חריגים המעוררים שאלה משפטית עקרונית או ציבורית [ראו: בש"פ 1260/13 עדאל נ' מדינת ישראל (25.2.2013) פסקה 7 וההפניות שם]. הבקשה שלפני אינה נמנית על המקרים הללו, שכן אין היא מעוררת שאלה עקרונית, והיא אינה חורגת כהוא זה מהנסיבות הקונקרטיות של המקרה דנן. עיקר טענותיו של המבקש מופנות כנגד החלטות בתי המשפט בנוגע לחלופות שהוצעו על ידו, ודי בכך כדי לדחות את הבקשה.

7.

אף לגופו של עניין לא ראיתי להיעתר לבקשה. אשר לטענה כי ההחלטה בעניינו של המבקש עומדת בניגוד לאמור בחוק הנוער, נוכח המלצתו הסופית של שירות המבחן; הרי שעיון מעמיק בתסקיר מלמד ששירות המבחן התרשם כי שתי החלופות שהוצעו על ידי המבקש אינן ראויות, ולמעשה ההמלצה לחלופה בעניינו ניתנה על דרך של המלצה זמנית עד להתגבשות תוכנית טיפול עבורו. יתר על כן, מעיון בחומר עולה כי בתי המשפט בחנו לעומק את החלופות שהוצעו על ידי שירות המבחן לנוער, בשים לב לחומרת העבירות ולגילו הצעיר של המבקש, בטרם נתנו החלטותיהם, ואטעים כי בנסיבות העניין לא מצאתי כי נפלה שגגה כלשהי בהחלטות אלה. קביעת בית המשפט המחוזי ניתנה על רקע התרשמות שירות המבחן כאמור, ולאחר בחינת המקום והערבים שהוצעו בחלופת המעצר. במסגרת בחינה זו, מצא בית המשפט כי החלופה המוצעת הינה בבית המיועד לאורחים במתחם מגורים הצמוד לבית של מי שהומלץ לפקח על המבקש, שלגביו נמצא כי הוא נחקר בעבר בחשד למעורבות באירועים פליליים. כמו כן, בנוגע לחלופה השנייה מצא בית המשפט כי מדובר באוהל המיועד לאורחים והחסר אמצעים בסיסיים, כגון שירותים ומקלחת, עבור המבקש. בכל אלה, קבע בית המשפט, יש כדי להוות קושי מובנה בפיקוח על המבקש בתקופת מעצרו, ואף אני שוכנעתי כך.

8.

סוף דבר, הבקשה נדחית.