בש"פ 5482/13 אהוד חזן נ. מדינת ישראל

1.

לפניי בקשה להעברת מקום דיון מבית משפט השלום בבאר שבע לבית משפט השלום בצפת.

2.

נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של אי ציות לרמזור לפי תקנה 22(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961. למבקש נשלחה הודעת תשלום בדבר קנס, אותו הוא שילם. יחד עם זאת, לטענת המבקש, הוא אינו אשם בעבירה המיוחסת לו. לדבריו, משגילה כי לקנס נלווה רישום של עשר נקודות, פנה הוא לבית המשפט לתעבורה בצפת בבקשה להישפט, בטענה כי העבירה בוצעה למעשה על ידי קרוב משפחה שלו. קרוב המשפחה הודה בתצהיר כי הוא האשם. כמו כן, הסכים קרוב המשפחה לשאת בתשלום הקנס וכי רישום עשר הנקודות יהא על שמו. בית המשפט לתעבורה דחה את הבקשה, וקבע כי אין מקום לעיון מחדש מהטעם שתשלום הקנס מהווה הודאה בעבירה. על החלטה זו עירער המבקש לבית המשפט המחוזי בנצרת. בית המשפט קיבל את הערעור, ביטל את ההרשעה והתיר למבקש להישפט על העבירה בבית המשפט לתעבורה, שם הוא יוכל לטעון את טענותיו באשר למעורבותו של קרוב המשפחה (פסק דין מיום 21.6.2013 בע"ח 5231-05-13).

3.

בעקבות זאת, פנה המבקש לבית משפט זה בבקשה להעברת מקום הדיון מבאר שבע לצפת. זאת, משום שמקום הדיון שנקבע במקור בהודעת תשלום הקנס הוא בית המשפט לתעבורה בבאר שבע, ואילו מקום מגוריו הוא בראש פינה. בתגובתה של המשיבה מיום 28.8.2013 צוין כי בשיחה עם המבקש התברר כי הוא מתכוון להסכים להגשת ראיות התביעה, כך שלא תידרש הבאת עדים מצד התביעה. בנסיבות אלה, הסכימה המשיבה לקיומו של הדיון בצפת.

4.

לפיכך, נוכח הצהרתו של המבקש כי בכוונתו להסכים להגשת ראיות התביעה, כך שלא יהיה צורך בהעדת עדים מטעם התביעה, ובהתחשב בנימוקי הבקשה ובהסכמת המשיבה, הדיון בתיק משטרה מס' 90500252730 יתקיים בבית משפט השלום ב­צפת.