בש"פ 5497/98 עו"ד יהונתן נ. מדינת ישראל

בפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטתי מיום 26.3.98 בבש"פ 7653/97 (להלן: ההחלטה הראשונה).

בהחלטתי זו דחיתי את בקשתו של המבקש להארכת המועד להגשת ערעור על החלטת כב' הרשמת, השופטת אורית אפעל גבאי מיום 14.10.98 בבש"פ 5743/97.

מאחר שהדרך לתקיפת ההחלטה היא באמצעות הגשת ערעור עליה, דחיתי את בקשת המבקש לעיון חוזר מיום 28.6.98.

נוכח החלטת כב' הרשמת, השופטת אפעל-גבאי מיום 26.5.98 היה באפשרות המבקש להגיש ערעור על החלטתה הראשונה תוך שבעה ימים מיום שתימסר לידיו ההחלטה בבקשה לעיון חוזר. המבקש החמיץ גם מועד זה שנקצב לו, מכאן הבקשה שבפני.

בבקשתו הנוכחית טוען המבקש, כי ביום 7.7.98 נשלחה על ידו הודעת ערעור לפקס מס' 02-6527110.

המבקש קבל על כך שרק כעבור זמן רב, לאחר תום המועד להגשת הערעור, הודע למבקש כי לא ניתן להגיש הודעת ערעור בפקסימיליה.

כמו כן מציין המבקש כי קיימות בעיות קשות ביותר להשיג את עובדי בית המשפט בטלפון, דבר אשר תורם לסיבוך ההליך.

המשיבה מתנגדת לבקשה. לטעמה, מעבר לכך שסיכוי הערעור לגופם נראים לה קלושים ביותר, הרי שהמבקש לא ציין בקשתו מתי הומצאה לידיו החלטת כב' הרשמת אורית אפעל-גבאי מיום 20.5.98, ולא ציין מתי הודעה לו עמדת המזכירות כי אין מקבלים הודעות ערעור באמצעות הפקסימיליה. לפיכך, טוענת המשיבה כי יש לדחות הבקשה.

הצדק בענין זה עם המשיבה. כאמור, המבקש לא ציין בבקשתו את המועדים האמורים הדרושים להכרעה בבקשה. אף טענות נוספות המועלות בבקשה, כטענה שיש קושי בהשגת עובדי בית המשפט בטלפון נטענו באופן סתמי ובלא לבססן בניסיונות שעשה המבקש בפועל.

על בעל דין המבקש להגיש הליך לבית המשפט, החובה להתעניין ולוודא (אם אינו מגיש הליך בעצמו) כי המסמכים ששלח התקבלו בבית המשפט, וכי ההליך שבקש לפתוח אכן נפתח. ניסיונו של המבקש להטיל האחריות הרובצת על כתפיו אל כתפי עובדי בית המשפט אינו במקומו.

כמו כן, חזקה על המבקש שהינו עורך דין כי ידע שאין אפשרות להגשת ערעור על ידי משלוח הודעת הערעור באמצעות הפקסימיליה.

לאור האמור לעיל, הבקשה להארכת המועד להגשת ערעור נדחית.