בש"פ 5500/00 מדינת ישראל נ. אחמד עיד

לפני בקשה של המדינה להארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים, החל ביום 10.8.00, על פי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו1996-, או עד למתן פסק דין במשפטם התלוי ועומד, לפי המוקדם.

1.ביום 10.11.99, הוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה, כתב אישום בת.פ. 345/99 המייחס להם עבירת רצח בכוונה תחילה (עבירות לפי סעיף 300(א)(2) בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז1977-).

2.על פי כתב האישום קשרו המשיבים קשר עם אחרים, לרצוח אדם בשם טארק בוקאעי (להלן - המנוח), אשר עמד באותה עת להעיד בבית המשפט כנגד סוחרי סמים אותם הפליל בעת ששימש סוכן משטרתי סמוי. תמורת הרצח היו המשיבים אמורים לקבל סכומי כסף גדולים וכמויות גדולות של סם מסוכן מסוג הירואין. ביום 8.3.99 הגיע משיב 2 (להלן - טאהא) לביתו של המנוח וקרא לו לצאת עמו על מנת להשתמש בסמים ביחד. טאהא והמנוח הלכו כברת דרך אל מחוץ לכפר כאבול, מקום מושבם של המנוח ושל המשיבים. בין שיחי צבר, מחוץ לכפר, המתין להם משיב 2 (להלן - עיד). בהגיע המנוח וטאהא אל המקום, ירו טאהא ועיד חמש או שש יריות באקדח, פגעו בראשו ובחזהו של המנוח והרגוהו. לאחר מכן, ובהתאם לסיכום בין טאהא ועיד, ירה עיד שתיים או שלוש יריות בעכוזו ובבטנו של טאהא במטרה לגרום לו פציעות קלות. זאת, כדי שתתקבל גרסתו של טאהא, כי הוא והמנוח הופתעו על ידי רעולי פנים שירו בהם ונמלטו מן המקום. בהמשך, נטל עיד את האקדח, על מנת להחביאו ונמלט מן המקום. רופא שהוחש למקום קבע את מותו של המנוח.

3.עם הגשת כתב האישום הוגשה, ביום 10.11.99, לבית המשפט המחוזי בחיפה (ב"ש 3038/99), בקשה לעצור את המשיבים עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדם. ביום 13.12.99 הורה בית המשפט המחוזי, בהסכמת המשיבים, על הארכת מעצרם עד לתום ההליכים. בתאריך 12.11.99 התקיימה הישיבה הראשונה בתיק. עד למועד הגשת הבקשה שלפנינו התקיימו כ12- ישיבות והעידו כ20- עדים. עד לסוף חודש ספטמבר קבועות עוד חמש ישיבות. מבקשת המדינה עולה כי נותרו עוד כ35- עדי תביעה.

4.כעת מבקשת המדינה הארכת מעצר נוספת מעבר לתשעת החודשים הראשונים. באת כוח המדינה מציינת את חומרת העבירות המיוחסות למשיבים. היא מציינת את העובדה כי מדובר ברצח בכוונה תחילה שבוצע בשל בצע כסף. היא מציינת כי מסוכנותם של המשיבים נלמדת מחומרת המעשים שמיוחסים להם ומעברם הפלילי המכביד. למשיב 1 עבר פלילי בעבירות של תגרה, החזקת סמים ואלימות במשפחה. למשיב 2 עבר פלילי בעבירות של רכוש, אלימות, סמים ובריחה ממשמורת חוקית. בנוסף, מציינת באת-כוח המדינה, כי קיים יסוד סביר לחשש כי אם ישוחררו השניים מן המעצר הם עלולים לשבש את הליכי המשפט ולנסות להימלט מאימת הדין. על בסיס זה מבקשת המדינה כי יורה בית-משפט זה על הארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים או עד לתום ההליכים המתנהלים נגדם.

5.ביום 3.8.00, הודיע בא כוחו של עיד, משיב 1, כי הוא מסכים להארכת המעצר. על בסיס הודעה זו הוריתי, באותו יום, על הארכת מעצרו של משיב 1 בתשעים ימים נוספים, ועל ביטול זימונו לדיון שהיה קבוע ליום, 6.8.00.

6.בא כוחו של טאהא, משיב 2, טען לפני כי יש מקום להבחין בין משיב 1 לבין משיב 2. זאת, משום שכבר בפתיחת המשפט הודיעה המדינה על כוונתה להפריד את ההליכים של שני המשיבים ולהעיד את משיב 1 נגד משיב 2. מכאן, טוען בא כוח משיב 2 כי תשעים הימים הנוספים של המעצר לא יספיקו כדי לסיים את ההליכים בת.פ. 345/99. העדתו של משיב 1 נגד המשיב 2 אפשרית רק, על פי הלכת קינזי, לאחר שנגזר דינו של המשיב 1. עוד טוען בא כוח משיב 2 להיעדר מסוכנות של מרשו. הוא מציין את העובדה כי בטרם הוגש כתב אישום כנגד המשיב 2, היה המשיב נתון ב"מעצר בית" במשך תקופה של קרוב לששה חודשים. במהלך תקופה זו לא ניסה המשיב להימלט מאימת הדין ואף לא ניסה לשבש הליכי משפט. מכאן, ששחרורו ממעצר כעת, בתנאים מגבילים, איננו מהווה סכנה לשלום הציבור ואינו יוצר יסוד סביר לחשש כי המשיב 2 ישבש הליכי משפט. על בסיס זה הוא מבקש כי בית המשפט יורה על שחרורו ממעצר.

7.באת כוח המדינה שבה ומציינת את מסוכנתו הרבה של המשיב כפי שזו עולה מן המעשים המיוחסים לו, שאין חמורים מהם. כמו כן, המדובר במשפט רחב היקף המצריך שמיעה של עדים רבים. לטענתה, נעשו מאמצים רבים לזירוז הליכי המשפט. כן מדגישה ב"כ המדינה את עברו הפלילי המכביד של המשיב.

8.לאחר שעיינתי בחומר הראיות ושמעתי את טענות הצדדים, החלטתי לקבל את בקשת המדינה. המדובר באישום חמור ביותר של עבירת רצח בכוונה תחילה תמורת בצע כסף וסמים. אישום זה, על רקע עברו הפלילי המכביד של המשיב, מצביע על מסוכנותו הרבה. הליכי המשפט המתנהלים בבית המשפט המחוזי בחיפה מתנהלים בקצב סביר. אכן, יש רגליים לסברה כי סיום ההליכים התלויים ועומדים כנגד המשיב 2, עתיד להשתהות, הן בשל ריבוי העדים הן בשל הכוונה להעיד נגדו את שותפו לעבירה. אך אין בכל אלה בלבד כדי למנוע את הארכת המעצר.

אי-לכך, הריני מקבל את בקשת המדינה להארכת מעצר, ומורה על הארכת מעצרו של משיב 2, בתשעים ימים נוספים או עד למתן פסק דין במשפטו התלוי ועומד, לפי המוקדם.