בש"פ 5502/09 מדינת ישראל נ. חאדר זובידאת

זו בקשה מטעם המדינה להארכת מעצרו של המשיב מעבר לתשעה חודשים, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996.

1.

נגד המשיב ושניים נוספים (להלן: הנאשמים הנוספים ) הוגש כתב אישום, בו יוחסו למשיב עבירה של הריגה, לפי סעיף 298 ל חוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: החוק ); עבירה של מעשי פזיזות ורשלנות, לפי סעיף 338 לחוק; ועבירה של חבלה במזיד ברכב, לפי סעיף 413ה לחוק. לנאשמים הנוספים יוחסו עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(1) לחוק בצירוף סעיף 29 לחוק, ועבירה של איומים, לפי סעיף 192 לחוק.

2.

על פי הנטען בכתב האישום, על רקע סברת המשיב כי אדם בשם סמי זובידאת (להלן: סמי ) דקר אותו במהלך סכסוך קודם, הגיע המשיב ביום 30.9.08 לביתו של סמי, קרא לו לצאת מהבית, קילל אותו, וניפץ את שמשת רכבו. בעקבות האירוע הגיש סמי תלונה במשטרה. בהמשך אותו יום, התפתחה קטטה בין משפחתו של המשיב למשפחתו של סמי בכניסה לכפר זובידאת, בה נטלו חלק גם שני הנאשמים הנוספים. במהלך הקטטה, תקפו הנאשמים הנוספים את אביו של סמי, וגרמו לו חבלות שונות, וכן איימו על בני משפחתו של סמי כי ינקמו בהם ויחסלו אותם. בהמשך, לאחר שאביו של סמי פנה בחזרה לכיוון ביתו, הגיע המשיב כשהוא נוהג ברכבו, ונסע לעברו של האב, כשהוא מודע לאפשרות של פגיעה בו ותוך אדישות ביחס לתוצאה האפשרית של גרימת מותו. המשיב אכן פגע ברכבו באביו של סמי, הפילו לכביש, דרס אותו ונמלט בנסיעה מהירה מהמקום. כתוצאה מפגיעת הרכב, נגרמו לאב חבלות באזורים שונים בגופו, הוא הובהל לבית החולים ושם נפטר מפצעיו כעבור כשבועיים.

3.

עם הגשת כתב האישום, עתרה המדינה למעצרם של המשיב והנאשמים הנוספים עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם. לאחר דיון בבקשה, הורה בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט י' כהן) על הכנת תסקירי מעצר בעניינם של הנאשמים הנוספים, ועל מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. בהחלטתו, קבע בית המשפט כי קיימות ראיות לכאורה לעבירות המיוחסות למשיב; כי רמת המסוכנות הנשקפת ממנו הינה גבוהה; וכי קיים חשש שמא חלופת מעצר לא תאיין את מסוכנותו. כן קבע בית המשפט כי קיים חשש ששחרורו של המשיב לחלופת מעצר יגרום לפגיעה בשלום הציבור. לפיכך, קבע כי אין מקום לשחרר את המשיב לחלופת מעצר. אשר לנאשמים הנוספים, לאחר שהתקבלו בעניינם תסקירים מטעם שירות המבחן, הורה בית המשפט, בהמלצת שירות המבחן, על שחרורו של האחד למעצר בית מלא בבית אחותו, ובהמשך הותר לו לצאת לעבודה. מאוחר יותר, לאחר שהושלם הליך סולחה, שונו תנאי שחרורו של נאשם זה, ונקבע כי הוא ישהה במעצר בית בבית הוריו בכפר זובידאת. אשר לנאשם השני, אשר היה משוחרר בערובה עוד קודם לכן, בית המשפט הורה, בהמלצת שירות המבחן, כי הוא ימשיך לשהות בתנאי שחרור.

4.

משחלפה תקופה של תשעה חודשים מאז מעצרו של המשיב, ומשפטם של המשיב והנאשמים הנוספים טרם הסתיים, מבקשת המדינה את הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים. לטענת המדינה, העבירה החמורה המיוחסת למשיב, וכלל נסיבות המקרה, מצביעים על מסוכנות רבה הנשקפת ממנו. המדינה מדגישה, כי מעשיו של המשיב הם אשר הציתו את הקטטה ההמונית אשר הסתיימה במות אדם, וכי המשיב הוא שנהג ברכב ודרס למוות את המנוח, בהיותו אדיש לתוצאה של גרימת המוות. לטענתה, חלופת מעצר לא תאיין את מסוכנותו של המשיב, ועלולה לגרום לפגיעה בשלום הציבור. המדינה מוסיפה, כי שחרורו של המשיב עלול לשבש את המשפט מאחר שעדי התביעה הם כולם מהכפר בו מתגוררים הנאשמים ומשפחת הקרבן, ושם התרחשו אירועי העבירות המיוחסים להם. בכפר חוששים מאוד משחרורו של המשיב, והחשש משיבוש הליכים ומהשפעה על עדים הוא ישיר ומיידי. אשר להתקדמות המשפט, מציינת המדינה, כי שלושה מתוך ארבעה מועדים שנקבעו לחודש אפריל 2009 בוטלו בשל אילוצי בית המשפט, ולאחר שנקבעו תחתיהם מועדים חלופיים בחודשים יולי ונובמבר 2009, היא פנתה לבית המשפט בשתי בקשות לקביעת מועדי הוכחות נוספים סמוכים יותר. בית המשפט נעתר לבקשות וקבע מספר מועדים נוספים. מועד אחר שנקבע בוטל לבקשת ב"כ המשיב. כן מציינת המדינה כי עד לשלב זה, התקיימו שלושה דיוני הוכחות בהליך, אשר במהלכם נשמעה עדותם של ארבעה עדי תביעה. בשלב זה, קבועים שישה מועדי הוכחות נוספים – אחד בחודש יולי וחמישה מועדים נוספים בחודש נובמבר.

בהתחשב בכל האמור, מבקשת המדינה להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים, כאמור.

5.

ב"כ המשיב מבקש את שחרורו בחלופה של מרשו. הוא טוען, כי בינתיים נערך הסכם סולחה בין המשפחות, ואין חשש להתלקחות מחודשת של היריבות ביניהן. לדבריו, מעבר הזמן מאז האירועים נשוא כתב האישום הואיל לצנן את הרוחות, וכיום אין סיכון ביציאתו של המשיב מן המעצר. כן נתבקש תסקיר מעצר, והובעה נכונות להחלת חלופת מעצר במרחק מן הכפר.

6.

קצב ניהולו של המשפט אינו משביע רצון, מאחר שעד כה נתקיימו שלושה מועדי הוכחות בלבד, ונשמעו רק מספר קטן של עדי תביעה. יש להניח כי הסיבה לכך נעוצה בעומס הרב הרובץ על בית המשפט.

מנגד, מ דובר

במשיב שמסוכנותו משתקפת מהמעשים החמורים המיוחסים לו – דריסה מכוונת של הקרבן, תוך מודעות לאפשרות גרימת מותו ואדישות לתוצאה זו. הדריסה היתה חלק ממאבק אלים, עקוב מדם, בין שתי משפחות יריבות בכפר, שהשנאה ההדדית הביאה אותן לעימות שקיפח חיי אדם. נתונים אלה אינם מתירים את שחרורו של המשיב בעת זו, משלוש סיבות עיקריות: האחת – הקושי לתת אמון במשיב כי לא יסכן בשחרורו את שלום הציבור, בחזרה למעשי אלימות קשים כלפי יריביו; השנייה – החשש כי ישבש הליכי משפט בהשפעה על עדים; והשלישית – הסכנה כי שחרורו עלול להלהיט מחדש את הרוחות בכפר, ולחדש את מעשי האלימות בין הצדדים היריבים המסכנים חיי אדם ממש. אמנם, על פי הנטען, נחתם הסכם סולחה בין המשפחות, אך בהסכם כלולה הוראה מפורשת על פיה הסולחה מותנית בכך שהמשיב לא ישוחרר מן המעצר, אפשרות המטילה מורא על סביבתו בכפר. נראה, כי אף שלמשיב אין עבר פלילי קודם, מסוכנותו לסביבתו בכפר מגיעה לרמה כזו שאינה מתירה את שחרורו בזמן זה. כן קיים הבדל מהותי בין מסוכנותו הוא, הנבחנת על פי מעשיו, לבין זו של שותפיו, אשר שוחררו בחלופות מעצר.

7.

הקצב האיטי, יחסית, של ניהול המשפט אינו מצדיק נכון לעת זו את שחרורו של המשיב נוכח מסוכנותו, ובאיזון בין מכלול השיקולים, גובר אינטרס בטחון הציבור על זכות המשיב לחירות. עם זאת, יש לקוות כי קצב ניהול המשפט יקבל תפנית ממשית, ונראה כי קיים סיכוי טוב כי ציפייה זו אכן תתממש לאור מספר מועדי ישיבות נוספים שנקבעו בתקופה הקרובה.

8.

מעצרו של המשיב מוארך, אפוא, בתשעים ימים נוספים החל ביום 24.7.09, או עד למתן פסק דין בעניינו בת"פ 7168/08 המתנהל בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם מביניהם.