בש"פ 5511/00 אלכסנדר פיטגורסקי נ. מדינת ישראל

1.לפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (ב"ש 91087/00), מפי השופט ש' ברוש, בה הוחלט על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. נגד העורר ושני נאשמים נוספים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של קשירת קשר לביצוע שוד, עבירה של שוד בנסיבות מחמירות, עבירה של החזקת נשק שלא כדין ופציעה בנסיבות מחמירות. נגד העורר ואחד מן הנאשמים אף נוספה עבירה של תקיפת שוטרים בנסיבות מחמירות.

2.העובדות המפורטות בכתב האישום מתארות שוד אלים שבמהלכו הוכה המתלונן הנשדד מכות נמרצות עד כדי אבדן הכרתו. העורר ושותפיו לא הרפו ממנו גם כאשר שכב על הרצפה חסר הכרה.

3.בית-המשפט המחוזי שחרר את אחד הנאשמים בנימוק כי חלקו בשוד היה פחות מזה של חבריו ואין לייחס לו את אותה מידה של אלימות כשל חבריו. כן, לא היה נאשם זה מעורב בתקיפת השוטרים. העורר והנאשם הנותר נעצרו על ידי בית-המשפט המחוזי עד לתום ההליכים. הנאשם הנותר הגיש ערר לבית משפט זה (בש"פ 5181/00) בפני חברתי השופטת ד' דורנר. עררו נתקבל והדיון הוחזר לבית המשפט המחוזי לשם קביעת חלופת מעצר לאחר קבלתו של תסקיר מעצר. באותה החלטה ציין בית משפט זה כי העורר דנן הוא העבריין העיקרי בנסיבות האירוע.

4.בערר לפניי טענה באת-כוח העורר כי מן הראוי לקבוע גם לעורר חלופת מעצר כפי שנעשה ביחס לנאשמים האחרים. בעניין התשתית הראייתית לכאורה, אין מחלוקת כי זו מבוססת די צרכה. במיוחד עמדה באת כוח העורר על בקשתה כי מן הראוי לקבל תסקיר מעצר לפני שתוכרע שאלת המעצר עד לתום ההליכים. מנגד, התנגדה באת כוח המדינה הן לבקשה לקבלת תסקיר מעצר הן לקביעת חלופת מעצר. לטענתה, נסיבות השוד מצביעות על מסוכנותו הרבה של העורר ואין בכוחו של תסקיר מעצר לגרוע ממנה. באשר לטענת האפליה בין העורר לבין שותפיו, אשר לגביהם נקבעה חלופת מעצר, הצביעה באת כוח המדינה על כך כי לפי העדויות חלקו של העורר רב יותר ואלימותו קשה בהרבה מזו של שותפיו.

5.לאחר שמיעת בעלי הדין ועיון בחומר המצוי בתיק, הגעתי למסקנה כי יש לדחות את הערר. אלימותו הקשה של העורר בנסיבות המקרה הנדון מצביעה על מסוכנותו הרבה השוללת את האפשרות לקבוע חלופת מעצר. כמו כן, אין ספק כי לפי העדויות היה חלקו רב בהרבה מחלקם של שותפיו ולכן לא השתכנעתי כי יש כאן משום פגיעה בשוויון בין שותפים לעבירה.

אי-לכך הערר נדחה.