פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בירושלים
בש"פ
5513/02
בפני:
כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן
העורר:
אבו
רקייק שאהר
נגד
המשיב
ה :
מדינת ישראל
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי
בבאר-שבע
מיום 20.6.02 בב"ש 21392/02
שניתנה
על ידי כבוד סגן הנשיא י' טימור
תאריך
הישיבה: ב' באב תשס"ב (11.7.02)
בשם
העורר: עו"ד קאזיס חיים
בשם
המשיבה: עו"ד יאיר חמודות
החלטה
כתב האישום מייחס לעורר תקיפה בנסיבות מחמירות, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, איומים, תקיפת שוטר, חובת הצלה והושטת עזרה.
העובדות המהוות את העבירות הן קשות וחמורות. העורר מואשם בתקיפת מי שהיתה בת-זוגו (שאיננה אישתו) במשך שנים ארוכות וילדה לו 3 ילדים.
במהלך האירועים המיוחסים לעורר תקף המשיב את המתלוננת, הטיח אותה בחומת אבנים, היכה בה באגרופיו ובעט בה בחלקי גוף שונים. כן מנע העורר את פינויה באמבולנס מהמקום. העורר שב ותקף את המתלוננת למחרת היום בבית חברתה, היכה בה באגרופיו ובעט בה. למתלוננת נגרמו חבלות שונות בגופה. הוא ניסה לתוקפה גם בבית החולים, אלא שהורחק על-ידי מאבטחים ונמלט מן המקום. במועד אחר כשעוכב על ידי שוטר בגין האירועים הנ"ל, תקף העורר את השוטר וגרם לו חבלה תוך ניסיון להימלט מפניו.
בית משפט השלום שחרר את העורר בתנאים. בית המשפט המחוזי קיבל את ערר המשיבה והורה על מעצרו עד תום ההליכים. בא-כוחו של העורר, עו"ד קאזיס, לא טען להעדר ראיות לכאורה ולהעדר עילת מעצר ובדין לא טען, שכן עוד בערכאה הראשונה כעולה מהחלטתה, הסכים הוא לכך שיש ראיות לכאורה ויש עילת מעצר.
טענותיו הן כי המתלוננת לא היתה ואינה אישתו ולכן העבירות אינן עבירות אלימות במשפחה שהן פשע אלא עוון, וכי אין לעורר עבר מכביד, וכי התביעה הסכימה לחלופה וכי הערבים (רק אחד) נבדקו בבית המשפט.
דין טענותיו של הסניגור המלומד להידחות. גם אם כדברי הסניגור, המתלוננת היא פרוצה, דבר שחזר והדגיש כאילו מטעם זה מותר לעשות בה שפטים, הרי אין חולק כי המתלוננת והעורר חיו יחד 14 שנה ומחייהם המשותפים נולדו להם 3 ילדים. משכך, יש לראותה כ"ידועה בציבור" של העורר ועל כל פנים ניתן לייחס לו עבירות של אלימות במשפחה. אלא שגם אם לא כן, הרי עדיין קיימת עילת מעצר שלא היתה שנויה במחלוקת.
לעורר עבר פלילי גם בעבירות מאותו סוג וגם בעבירות של אלימות כלפי המתלוננת עצמה. הוא ישב בעבר במאסר ולא היה בכך כדי לשכך את אלימותו.
בית משפט השלום שחרר את העורר לחלופה מבלי לנמק את הטעמים לכך. בית המשפט המחוזי נימק את החלטתו לקבל את ערר המשיבה ונימוקיו מקובלים עלי. בתקופה בה האלימות בכלל והאלימות כלפי נשים בפרט לובשת ממדים מדאיגים גם מבחינת היקף העבירות וגם מבחינת הסיכון הטמון בהן עד כדי קיפוח חיים, יש לעשות הכל כדי לעקור משורש את התופעה הקשה והמסוכנת. אחת הדרכים היא, מעצרם של אלה שהועמדו לדין באותן עבירות, ככל שמתקיימים התנאים למעצר, והרחקתם מן האפשרות וההזדמנות לחזור לסורם.
עם זאת, שומה על בית המשפט לבדוק חלופת מעצר בכל מקרה נתון ולבחון אם ניתן להשיג באמצעותה את תכלית המעצר. החלופה שהוצעה אינה משיגה תכלית זו.
הערר נדחה.
ניתנה היום, ב' באב תשס"ב (11.7.02).
ש
ו פ ט ת