בש"פ 5514/01 מחמוד אלצאנע נ. מדינת ישראל

לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטת ע. סלומון צ'רניאק) לפיה הוחלט לעצור את העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

ביום 25.6.01 הוגש נגד העורר כתב אישום לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. כתב האישום מייחס לעורר עבירה של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

על פי הנטען בכתב האישום, בתאריך 18.6.01 הגיע המתלונן לבית ספר בלוד לבקר את ילדיו מנישואין קודמים לגב' חניפה חמו, שהיא כיום אשת אחיו של העורר. בשעה זו הגיעו לבית הספר גם העורר, מוחמד אחיו ואדם נוסף שזהותו אינה ידועה. השלושה החלו להכות את המתלונן. עוד המתלונן שרוע על הרצפה, המשיכו העורר ואחיו להכות אותו באמצעות הסכין והאבן. כתוצאה ממעשים אלה הובהל המתלונן לבית החולים ואף נזקק לניתוח, כשהוא סובל מחבלות בגופו ובהן קרע בכבד, דימום בחלל הבטן וחתך בזרוע שמאל.

כתב האישום הוגש רק נגד העורר היות ואחיו, מוחמד, נעלם ולא נמצא עד היום, וזהותו של האדם השלישי לא נתבררה.

עם הגשת כתב האישום הוגשה גם בקשה למעצר עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי שבחן את הבקשה קבע כי נגד העורר קיימות ראיות לכאורה כנדרש בשלב זה של ההליכים. עוד קבעה השופטת כי יש לתת לעדות המתלונן משקל רב, עדות אשר לדעתה אף קיבלה חיזוק בכך שהנאשם הרחיק עצמו מהמתלונן עד כדי טענה אבסורדית שהוא אינו מכיר את המתלונן שהיה נשוי לאשת אחיו. אף גירסת האליבי שהציגו אחותו וגיסתו של הנאשם אין בה, לדידה, כדי להשמיט את הקרקע מתחת לעדות המתלונן. השופטת קבעה גם כי אין להסתפק בחלופה למעצר נוכח מסוכנותו של העורר ועברו הפלילי העשיר.

בדיון שהתקיים לפניי טען בא כוחו של העורר כי שגה בית המשפט קמא בקובעו כי נגד העורר קיימות ראיות לכאורה המצדיקות מעצר עד תום ההליכים. לטענת בא-כוחו של העורר, קיימות סתירות בין עדויות המתלונן - בעדותו הראשונה של המתלונן, טען הוא שהעורר הוא זה שדקר אותו בסכין, ואילו בעדותו השנייה, שלושה ימים לאחר מכן, הזכיר המתלונן את העורר, אך תיאר את אחיו כמי שדקרו בסכין במהלך התקיפה. בעימות שנערך בין העורר לבין המתלונן הזכיר המתלונן רק את העורר כמי שדקר אותו. על כן טוען הוא, כי ישנה אי בהירות בהודעותיו של המתלונן. במיוחד הדברים אמורים, לגישתו, היות ולפנינו שתי גרסאות הניצבות האחת מול רעותה - גרסת המתלונן וגרסת העורר, וכירסום באחת מהן מקרין על האחרת. עוד ביקש בא-כוח העורר להדגיש את טענת האליבי. הסניגור אף עמד על כך שמצב בריאותו של העורר מחייב שקילת חלופת מעצר, במיוחד לאור העובדה שהמתלונן בעצמו שוהה במאסר עקב הרשעתו בעניין אחר.

מנגד טען בא-כוחה של המשיבה כי אי הבהירות העולה מעדויות המתלונן אינה משמעותית. לדבריו, עדותו הראשונה של המתלונן נלקחה ממנו בבית החולים, בעודו סובל מפציעות קשות, ובכל מקרה, בשלוש העדויות ציין המתלונן את העורר כמי שדקר אותו. כן מבקש בא-כוח המשיבה ללמוד מכך שבמשטרה הכחיש העורר כל קשר למתלונן וטען שאינו מכיר אותו, למרות שהוא בעלה לשעבר של גיסתו ואף באחת מעדויות האליבי, ציינה אחותו של העורר שהמתלונן היה שכנם במשך שנים. העורר אף ניסה לנתק את הקשר בינו לבין אחיו וטען שאינו יודע אם אחיו נשוי, או אם לאשת אחיו יש ילדים. בכך, הוא טוען, יש כדי להפריך את מהימנות גרסתו. מעבר לכך הצביע בא-כוח המדינה על עברו הפלילי העשיר של העורר, ובמיוחד על העובדה שלחובתו שלוש הרשעות של הפרת הוראה חוקית והרשעה של בריחה ממשמר חוקי. דבר המעיד כי אין לסמוך עליו כי יעמוד בתנאי חלופה למעצר.

עיינתי בחומר החקירה, בעדויות ובראיות בתיק והנני סבורה כי דין הערר להידחות. כפי שציינו פעמים רבות, אין תפקידו של בית המשפט בשלב המעצר לבחון את מהימנות העדים או הראיות. כל שעלינו להכריע בו הוא שאלת קיומן של ראיות לכאורה, אשר יש בהן פוטנציאל לכאורי להרשעה, וראיות כאלה קיימות נגד העורר.

על פניהן אין לייחס משמעות לסתירות הלכאוריות בגירסת המתלונן בשלב הנוכחי של הדיון. על הסיכון הנשקף מהעורר ניתן ללמוד מהעבירה המיוחסת לו בכתב האישום, ומעברו הפלילי. לעורר הרשעות בעבירות של שוד מזוין, פציעה, הדחה בחקירה, חבלה במזיד ברכב, עבירות סמים ועוד. לכל אלה מתווספות שלוש הרשעות של הפרת הוראה חוקית וכן בריחה ממשמורת חוקית, ולכן אין להסתפק בחלופת מעצר בעניינו. עוד נוסיף, כי העבירה נשוא הערר בוצעה בזמן שכנגד העורר תלוי ועומד מאסר על תנאי בר הפעלה.

שמיעת הראיות בתיק זה נקבעה בבית המשפט המחוזי ליום 2.9.01. רשימת העדים בתיק קטנה יחסית, ועל כן, כפי שאף ציין בא-כוח המדינה, יש להניח שהמשפט לא ייארך זמן רב. אוסיף עוד כי בזמן המעצר על שירות בתי הסוהר ליתן ליבו לכך שהעורר זקוק לתרופות ולהשגחה ויש להקפיד על כך שיקבל את התרופות אותם הוא נוטל באופן סדיר.

אשר על כן, הערר נדחה.