בש"פ 5532/06 חיים חביבי נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופט א' אמינוף) מיום 6.6.2006, בה הורה על שחרורם של העוררים לחלופת מעצר בתנאי מעצר בית מלא.

1.העוררים 1 ו-2 הם הוריה של העוררת 3 ושלושתם עומדים לדין בבית המשפט המחוזי בנצרת בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, הצתה, ניסיון להרוס נכס בחומר נפיץ, התפרעות, התנהגות פסולה במקום ציבורי ואיומים. העוררת 2 מואשמת גם בעבירה של תקיפה. על פי הנטען בכתב האישום, ביום 2.3.2006 הוציאו רשויות הרווחה צו המורה כי בנם הקטין של העוררים 1 ו-2 יוצא ממשמורתם. העוררים 1 ו-2 התנגדו להוצאת הצו והעורר 1 איים בעניין זה על פקידי הסעד ועל סגן ראש עיריית ירושלים. עקב הוצאת הצו החליטו העוררים להגיע לכנסיית הבשורה בנצרת ולהתבצר בה במטרה לעורר את דעת הקהל לעוול שנעשה להם לשיטתם. ואכן, למחרת היום נכנסו העוררים אל אזור התפילה בכנסייה כשהם מצוידים בחומרים נפיצים והעוררת 2 שפכה עליהם חומר דליק. כאשר ניגש אל העוררים שומר בכנסייה, איימו עליו העוררים 1 ו-2 כי ישרפוהו והעורר 1 אף איים עליו באמצעות אקדח צעצוע שנחזה להיות אמיתי. השניים הוסיפו ואיימו כי ישרפו ויפוצצו את הכנסייה. לאחר מכן הבעירו העוררים זיקוקים וחזיזים באולם הכנסייה ועקב כך פרצה בו אש. העוררת 2 אף שפכה חומר דליק על עובד כנסייה שניסה להניאה ממעשיה. כתוצאה מאירועים אלו נוצרה התקהלות בפתח הכנסייה ונדרשו כוחות משטרה גדולים בכדי להשיב את הסדר על כנו.

2.בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישו הצדדים בקשה מוסכמת לשחרור העוררת 3 לחלופת מעצר בתנאי מעצר בית מלא ובית המשפט המחוזי נעתר לבקשה והורה כי היא תשהה בבית מר קפח וגב' זיו בראשון לציון. המשיבה מצידה עתרה למעצר העוררים 1 ו-2 עד תום ההליכים. בהחלטתו מיום 27.3.2006 קבע בית המשפט המחוזי כי קיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירות המיוחסות לעוררים 1 ו-2 וכי קיימת עילת מעצר הנובעת ממסוכנותם לביטחון הציבור. בית המשפט הוסיף והורה על העמדתם של העוררים 1 ו-2 להסתכלות פסיכיאטרית בתנאי מעצר, על מנת לבחון את האפשרות לשחררם לחלופת מעצר. בהחלטתו מיום 11.4.2006, לאחר קבלת חוות דעת פסיכיאטרית חלקית, קבע בית המשפט כי העוררים 1 ו-2 אינם עבריינים סדרתיים וכי הם ביצעו את המעשים המיוחסים להם מתוך "טיפשות וחוסר רגישות לתוצאות שעלולות לנבוע ממעשיהם". על כן קבע בית המשפט כי ניתן לאיין את מסוכנותם בחלופת מעצר בתנאי מעצר בית מלא בביתם של מר קפח וגב' זיו, בפיקוחם המלא וכנגד הפקדת ערובות כספיות. המשיבה הגישה ערר על ההחלטה לבית משפט זה (בש"פ 3233/06), שנדחה (ראו החלטת כב' השופטת ע' ארבל מיום 12.4.2006).

3.בראשית חודש מאי 2006 הגישה המשיבה לבית משפט השלום בראשון לציון כתב אישום נוסף נגד העורר 1 בו יוחסה לו עבירת איומים. על פי הנטען בכתב האישום הנוסף, דרש העורר מן המזכירה הראשית של בית המשפט העליון לקיים דיון מיידי בעניין השבת בנו הקטין אליו, ולאחר שסירבה להיענות לבקשה שאל אותה האם היא רוצה שהוא "יעשה משהו שוב". עם הגשת כתב האישום הנוסף הגישה המשיבה בקשה לבית המשפט השלום למעצר העורר 1 עד תום ההליכים. ביום 3.5.2006 דחה בית משפט השלום את הבקשה והורה על שחרורו של העורר 1 בתנאי השחרור שקבע בית המשפט המחוזי בתיק דנן. המשיבה הוסיפה והגישה לבית המשפט המחוזי בקשה לעיון חוזר בתנאי השחרור של העורר 1 בתיק דנן בה טענה כי העבירה הנוספת המיוחסת לו מלמדת על כך שאין הוא ראוי לאמון שניתן בו, כי הוא מסוכן לציבור וכי אין בחלופת מעצר כדי למנוע ממנו להמשיך בביצוע עבירות. במקביל הגישה גב' זיו בקשה להורות על סיום שהותם של העוררים במעצר בית אצלה עקב מצבה הרפואי הקשה המצריך ניתוח דחוף. אף העוררים הגישו מצידם בקשה לעיון חוזר לבית משפט קמא בה ביקשו לבטל את תנאי מעצר הבית שהוטלו עליהם, וטענו כי נוכח החזרת בנם הקטין למשמורתם על ידי בית משפט לנוער חל שינוי נסיבות מהותי המצדיק את שחרורם.

4.בית המשפט המחוזי דן בשלוש הבקשות במאוחד. בהחלטתו מיום 6.6.2006 דחה בית המשפט את בקשת המשיבה בקובעו כי מדובר בבקשה זהה לזו שהוגשה בבית משפט השלום ואין זה ראוי לדון באותה הבקשה ממש פעם נוספת בדרך של עיון חוזר. בקשתה של גב' זיו לסיום חלופת המעצר בביתה נתקבלה ותחת חלופה זו הורה בית המשפט על שיכונם של העוררים במלון "סירונית" בנתניה במשך כל שעות היממה בציינו כי החזרת בנם הקטין של העוררים 1 ו-2 למשמורתם אכן מהווה "שינוי נסיבות מהותי", אשר לצד לקחיהם מן המעצר ירתיע אותם מלנקוט צעדים בלתי חוקיים בעתיד. עם זאת התנה בית המשפט את שהותם של העוררים בבית מלון "סירונית" בנתניה, ללא פיקוח צמוד, בכך שערב מטעמם יערוב בערבות כספית לקיום תנאי השחרור ואחותו של העורר חתמה כערבה.

5.מכאן הערר שבפניי בו מבקשים העוררים להורות על ביטול תנאי מעצר הבית שהוטלו עליהם. לטענת העוררים כל המעשים המיוחסים להם נבעו מכאבם לאחר שבנם הקטין הוצא מחזקתם שלא כדין וכי החזרת הבן למשמורת המשפחה והלקחים שהסיקו מתקופת מעצר-הבית מאיינים לחלוטין את מסוכנותם, ככל שזו הייתה קיימת מלכתחילה. העוררים מוסיפים וטוענים כי שגה בית משפט קמא בכך שלא העניק ביטוי מספיק בהחלטתו לקביעה כי בעקבות החזרת הקטין למשמורתם חל "שינוי נסיבות מהותי". עוד טוענים העוררים כי תנאי השחרור הינם "בלתי אנושיים", שכן הם מחייבים שלושה בגירים לדור בכל שעות היממה בחדר קטן בבית מלון ללא מזגן עם תינוק כבן שנתיים, כשהם מנועים לרכוש לעצמם מזון או לצאת לעבודה. לבסוף טוענים העוררים כי נוכח ההחלטה לפיה ישהו במעצר בית ללא פיקוח אין זה סביר כי יהיו מנועים מלעבוד וינותקו לחלוטין מן הסביבה.

המשיבה מצידה מתנגדת לביטול תנאי מעצר הבית בלא בדיקה מקצועית נוספת לעניין המסוכנות הנשקפת מן העוררים.

6.לאחר שעיינתי בערר ושמעתי את טענות הצדדים בדיון בפניי הגעתי למסקנה כי דין הערר להתקבל באופן חלקי. לעוררים מיוחסים מעשים חמורים אשר "עלולים היו להביא לתוצאות קשות והרות גורל בהרבה מכפי שאירע", כדברי בית משפט זה בבש"פ 3233/06 בהחלטה מיום 12.4.2006. עבירת ההצתה המיוחסת לעוררים ועבירת התקיפה המיוחסת לעוררת 2 אינן עבירות "מינוריות" כטענת באת כוח העוררים, והן מצביעות בבירור על מסוכנותם לביטחון הציבור. נוכח מסוכנות זו, אין מקום לשחרורם של העוררים ללא תנאים. יחד עם זאת, יש להתחשב בשינוי הנסיבות המהותי שחל בעניינם של העוררים עם השבת בנם למשמורתם, שכן אין חולק כי הוצאתו של הבן ממשמורתם הייתה המניע למעשים שבוצעו לכאורה. עוד יש להביא בחשבון כי מזה כחודש שוהים העוררים במעצר בית מלא במלון "סירונית" בנתניה ללא פיקוח, לאחר שמעצר הבית בביתה של גב' זיו הסתיים ביום 4.6.2006, ולאורך כל התקופות הללו לא הפרו העוררים את תנאי חלופות המעצר שנקבעו להם ולא עברו עבירות נוספות (ראו והשוו: בש"פ 1534/05 איסקוב נ' מדינת ישראל , תק-על 2005(1) 3109 (2005)). בנסיבות אלו וכן בהתחשב בקושי הרב הכרוך בתנאים שנקבעו, אני סבורה כי יש מקום להקל בתנאי החלופה שנקבעו לעוררים ולצמצם את שעות מעצר הבית כך שיחול בין השעה 18:00 בערב ועד השעה 8:00 בבוקר בלבד. הערבה מטעמם של העוררים תחתום על ערבות חדשה בסך 10,000 ₪ לכל אחד מן העוררים להבטחת תנאים חדשים אלו. במהלך הדיון העלתה באת כוח העוררים בקשה בעל פה בעניינה של העוררת 3 לקבלת תסקיר מעצר על מנת לבחון לגביה מעצר בית חלקי בבית סבתה בירושלים. מן הראוי שבקשה מפורטת בעניין זה תוגש בכתב לבית המשפט המחוזי ותידון על ידו. עד לדיון כאמור ועד להכרעה בו יחולו גם לגבי העוררת 3 התנאים שקבעתי לעיל.

אשר על כן, הערר מתקבל באופן חלקי.