בש"פ 5543/10 חיים פרלמן נ. מדינת ישראל

1.

העורר בבש"פ 5543/10, חיים פרלמן, נעצר ביום ב' באב התש"ע (13.7.10) בחשד לביצוען של עבירות בטחון, כהגדרתן בסעיף 35(ב) של חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996. העורר בע"פ 5544/10, דוד סיטבון, נעצר ביום ז' באב התש"ע (18.7.10), באשמת ביצוען של עבירות מאותו תחום. מיום מעצרם של העוררים נמנע מהם לפגוש עורך-דין, זאת מכח החלטה של הממונה על החקירה ועל פי סמכות הנתונה לו בסעיף 2(א) לתקנות סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) (דחיית פגישת עצור בעבירת בטחון עם עורך-דין), התשנ"ז-1997. את החלטתו נימק הממונה על החקירה בעילות הנזכרות בסעיף 35(א) לחוק, היינו, הפגישה עלולה לשבש מעצרים של חשודים אחרים; הפגישה עלולה להפריע לגילוי ראיה או תפיסתה, או לשבש את החקירה בכל דרך אחרת; מניעת הפגישה דרושה כדי לסכל עבירה או כדי לשמור על חיי אדם.

הצווים, שהוארכו מפעם לפעם, הובאו לבחינתו של בית המשפט המחוזי, ובסופו של יום הוחלט לדחות את ההשגות נגדם. בעררים שבפני עותרים העוררים לשנות מהחלטתו של בית המשפט המחוזי, וסבורני שהדין עמם.

2.

נקודת המוצא לדיון היא זו בה מדבר סעיף 35(א) לחוק, היינו: " ביקש עצור, החשוד בעבירת בטחון, להיפגש עם עורך-דין, או ביקש עורך-דין שמינהו אדם הקרוב לעצור, להיפגש עם עצור כאמור – יאפשר הממונה את הפגישה בהקדם האפשרי...". סעיף זה, נועד להגן על זכויותיו של חשוד הנתון במעצר, ובלשונו של בית משפט זה בבג"צ 6302/92 ד"ר מחמוד אחמד עבד אלרחמאן רומחיה נ' משטרת ישראל, פ"ד מ"ז(1) 209, 213 (1993)):

"מניעת פגישה בין עצור לבין עורך דינו הינה פגיעה קשה בזכות העצור. פגיעה כזו נסבלת רק כאשר הדבר חיוני מבחינתם של צורכי הביטחון והכרחי מבחינתה של טובת החקירה. בכל הנוגע לטובת החקירה - וזאת עילתם של המשיבים בעניין שלפנינו - הכרחי הוא להראות, כי קיום פגישה בין עצור לבין עורך הדין תסכל את החקירה. בצדק צוין, כי "לא מספיק שהדבר נוח או מועיל או רצוי" ( בג"צ 128/84 לוי חזן נ' נצ"מ ברוך מאיר ואח' , פ"ד לח(2) 24, 27). יש להראות כי הדבר חיוני והכרחי מבחינתה של החקירה".

הנה כי כן, בעוד שסעיף 35(א) מתווה את הכלל על פיו נוהגים, נועדו שלוש החלופות של הסעיף לתת מענה למקרה החריג, יוצא הדופן, ועל כן יש לבחון אותן חלופות בזהירות רבה כדי שלא נמצא מקפחים זכות יסוד של אדם הנתון במעצר.

3.

הדיון בפני התקיים במספר שלבים. תחילה נשמעו טיעוניהם של באי-כוח הצדדים, בהמשך שמעתי את גורמי הביטחון בדלתיים סגורות, ולבסוף נקרא כל אחד מהעוררים בתורו לאולם בית המשפט. לעוררים הוסברו, בתמצית, ההליכים שהתקיימו שלא בנוכחותם, נמסרו להם שמות עורכי הדין שנטלו על עצמם ללמד עליהם סנגוריה, ולבסוף ביקשתי ללמוד מפיהם אם הוסברו להם זכויותיהם כעצורים. בנוסף, הוזמן כל עורר להוסיף דברים משלו לעניין העררים והשאלה שבמחלוקת. בתום כל אלה עיינתי במה שהוגדרו כ"דפי מידע לעיון השופט", ובהם סיכמו גורמי הביטחון את עניינו של כל אחד מהעוררים, ובעיקר ביקשתי ללמוד על העילות המצדיקות, להשקפת המשיבה, את המשך קיומו של הצו בדבר מניעת מפגש.

מטבע הדברים לא אוכל להרחיב באותן עילות, אולם, בתום עיון זה שוכנעתי כי מניעת המפגש עם עורכי הדין מעבר לתקופה אותה אקצוב להלן, אין בה כדי לשרת מטרה ראויה כלשהי שלא ניתן להשיגה גם לאחר שלעוררים תינתן האפשרות להיפגש עם סנגוריהם. הדברים נכונים בבחינת קל וחומר בעניינו של חיים פרלמן, שכאמור עצור מאז ה-13.7.2010. מעצרו המתמשך של עורר זה ו"ניתוקו מן העולם החיצון", הגיע לשלב בו נדחים שיקולי טובת החקירה, וכאמור לא שוכנעתי בקיומם של אלה, מפני זכותו של העורר על פי דין לפגוש עורך-דין.

סבורני כי עניינו של דוד סיטבון אינו שונה במהותו. חלקו הקטן יחסית בפרשה הנחקרת, הדרך בה נהג עד כה בחקירותיו, ומהלכי החקירה המתוכננים – בכל אלה לא מצאתי עילה למנוע מפגש בינו לעורך-דינו.

נוכח האמור, אני מחליט לקבל את העררים, אולם על דרך הספק אני קובע כי תוקפם של צווי המניעה יפקע מחר, י"ב באב התש"ע (23.7.2010), בשעה 11:00.