בש"פ 5556/12 אחמד חביבאללה נ. מדינת ישראל

1.

מונח לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 12.07.12 במ"ת 2514-07-12 שניתן על-ידי כב' השופט י' בן חמו , בגדרה הורה לעצור את העוררים עד תום ההליכים המשפטיים.

ביום 02.07.12 הוגש כנגד העוררים כתב אישום לבית המשפט המחוזי בנצרת, אשר מתאר אירוע אלימות קשה במסגרתו קשרו העוררים קשר ביניהם לתקוף את המתלונן – בעלה של דודתם ואחותם עת בא יחד עם זוגתו לבקר את בתם בכפר בו מתגוררים העוררים, וחבלו במתלונן חבלה חמורה בצוותא. ברקע לאירוע, סכסוך משפחתי בין אשת המתלונן לאחיה, עוררים 1, 3 ו-5. בגין מעשים אלה, מיוחס לעוררים ביצוע עבירות של קשירת קשר לפי סעיף 499(א)(1) בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, עבירות חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 333 וסעיף 335(א)(1) ו-(2) לחוק ועבירת חבלה במזיד ברכב לפי סעיף 413ה בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין. בנוסף, מיוחסות לעורר 3 עבירת שידול לחבלה חמורה ולעוררים 1 ו-5 עבירת איומים.

במעמד הגשת כתב האישום ביקשה המדינה לעצור את העוררים עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי בחן את חומר הראיות של התביעה אשר קשר את העוררים כולם לאירוע התקיפה. העדויות נתמכו בדוחות פעולה של שוטרים שהגיעו לזירת האירוע ובתיעוד רפואי של המתלונן לאחר התקיפה. על בסיס זה קבע בית המשפט המחוזי שקיימת תשתית ראייתית לכאורה להוכחת אשמתם של כל העוררים בהתאם לנדרש לשלב המעצר עד תום ההליכים. צוין כי הסנגור הצביע על סתירות בדברי העדים וקשיים נוספים בחומר התביעה, אך אלו אינם מובילים למסקנה שאין סיכוי סביר להרשיע את העוררים על יסוד חומר הראיות. עוד נקבע כי מתקיימת עילת מעצר סטטוטורית. לצד זאת, ביחס לחלופת המעצר קבע: "אין מדובר במסוכנות גבוהה במידה כזו שאם ישוחררו המשיבים [העוררים] יהא בכך משום חשש אמיתי לשלום הציבור". לכן הורה על הזמנת תסקיר מעצר של שירות המבחן לשם בחינת חלופת מעצר לכל העוררים. המשך הדיון נקבע ליום 07.08.12.

2.

העוררים חולקים על קיומן של ראיות לכאורה המצדיקות את מעצרם עד תום ההליכים. הסנגור טוען שאין בראיות להוכיח כי העוררים ביצעו את העבירות בצוותא כפי שנטען בכתב האישום. בהתאם נטען כי נעדרת עילת מעצר. לחלופין, מבקשים העוררים להורות על שחרורם לחלופה היות שהיו משוחררים למעלה משלושה שבועות לפני מעצרם, דבר המעיד לטענתם שהמסוכנות הנשקפת מהם אינה בדרגה גבוהה והסיכון שימלטו מהליכי משפט קטן. טענה נוספת מטעם הסנגוריה היא כי לא היה מקום לדחות את הדיון בחלופת המעצר רק לשם קבלת תסקיר. בא כוח המדינה סומך ידו על הנמקת בית המשפט המחוזי.

3 .

נקודת המוצא לדיון היא קביעת בית משפט קמא כי קיימות ראיות לכאורה וכי יש מקום לשקול חלופה על דרך קבלת תסקיר מעצר בעוד העוררים נותרים במעצר. הסנגור אכן העלה טענות שונות נגד הראיות ובעיקר ביחס לעורר 3, אך בסיכומו של דבר לא השתכנעתי כי הראיות באמתחת התביעה אינן עוברות את הרף של ראיות לכאורה כפי שנפסק בעניין זאדה

(בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל , נ(2) 133). בית המשפט המחוזי הסתמך בעיקר על שלושה עדים: המתלונן, זוגתו ובתו. גם אם חלק מהעדים חזרו בהם מעדויותיהם בהיקף זה או אחר, הרי ראיות לכאורה הינן בנמצא. אם תתקבלנה העדויות המרשיעות יש סיכוי סביר להרשעת העוררים על פי החומר שהוגש. הדבר נכון לגבי עורר 3, אף אם אניח כי בעוצמה פחותה (ראה עמ' 15-16 להחלטת בית המשפט המחוזי).

נותרה הסוגיה הנוספת בנוגע לתסקיר המעצר. בא כוח העוררים טוען שלא היה מקום להזמין תסקיר שמביא להארכת ההליך, אלא ניתן היה לקבל החלטה לשחרור העוררים בלעדיו. לכך אשיב שהמקרה טומן בחובו מאפיינים חמורים של אלימות, ולא הייתי שולל את גישת בית המשפט המחוזי כי טרם יחליט סופית בנושא שחרור העוררים ייעזר בשירות המבחן. א ירוע התקיפה החמור מעיד על תכנון מוקדם לבצע הוראה של בן משפחה בנוגע למתלונן: "שלא יצא משם על הרגליים", תוך שיתוף פעולה של שבעה מבני המשפחה. על פי הנטען, העוררים הגיעו למקום האירוע כשהם מצוידים באלות ומוטות ברזל, חסמו את רכבו של המתלונן, כיתרו אותו, והחלו לדפוק בחוזקה על גג הרכב וליידות אבנים לעברו. בסיום האירוע עורר 5 איים לכאורה על המתלונן שיירה בו אם יתלונן למשטרה. בעקבות המעשים המתלונן נזקק לטיפול רפואי. יוזכר כי בית המשפט אינו מחויב להזמין תסקיר מעצר, אף בתיק הנדון ( סעיף 21א(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) , התשנ"ו-1996). אך חובה להזמין תסקיר לחוד ושיקול דעת האם להזמין תסקיר לחוד; לאמור: אין בכך פסול. בנסיבות המקרה, גם אם כתוצאה מהזמנת התסקיר יוארך במספר שבועות מעצרם של העוררים, יש לזכור כי תפקידו של בית המשפט הוא לבחון האם החלופה שהוצעה ראויה. התרשמותו של גורם מקצועי, אפוא, לגיטימית בנסיבות תיק זה.

4.

הערר נדחה.