בש"פ 6117/12 אנור חביבאללה נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט בן חמו) במ"ת 2514-07-12 מיום 10.8.12, במסגרתה הורה על מעצרם של העוררים עד לתום ההליכים. עניינה של הפרשה עבירות אלימות כנגד בן משפחה.

כתב האישום

ב.

כתב האישום הוגש כנגד 7 נאשמים. ארבעה מהם שוחררו לחלופות מעצר. בפניי עררם של שלושת הנאשמים שנותרו במעצר. המתלונן בתיק דנא נשוי לזהיה והשניים מתגוררים בנצרת. העוררים 3-2 (להלן חאלד ומוחמד בהתאמה) הם אחיה של זהיה. העורר 1 (להלן אנור ) הוא גיסה. השלושה מתגוררים בכפר עין-מאהל (להלן הכפר ) עם יתר הנאשמים. בין זהיה לבין אחֶיה סכסוך משפחתי. ביום 2.6.12 הגיעו המתלונן, זהיה ובתה לכפר. על פי כתב האישום, חאלד, שידע על בואם, שידל את יתר הנאשמים, באמצעות מוחמד, לפגוע במתלונן. משהגיע המתלונן ברכבו לכפר חסמו אותו אנור ואחר, ואז תקפוהו כנטען הנאשמים, וביניהם העוררים, במוטות ואלות ברזל, פגעו ברכבו וריססוהו בגז. מוחמד איים על המתלונן פן יפנה למשטרה. בשל המעשים נגרמו למתלונן כויות בפלג גופו העליון וחבלות בכל גופו, וידו נשברה; לרכבו נגרם נזק בשווי 5,000 ₪. ביום 11.6.12 התלוננה זהיה במשטרה. מספר ימים לאחר מכן איימו עליה מוחמד ונאשם 1 בתיק, כי אם לא תבטל את התלונה "יהיו בעיות". לעוררים יוחסו עבירות של קשירת קשר, חבלה חמורה בנסיבות מחמירות. לחאלד יוחסה עבירה של שידול לחבלה חמורה. למוחמד יוחסה עבירה של איומים.

ג.

הוגשה בקשה למעצרם של העוררים ויתר הנאשמים עד תום ההליכים. ביום 12.7.12 קבע בית המשפט, כי ישנן ראיות לכאורה כנגד כל הנאשמים בתיק, והורה על מתן תסקירי מעצר. החלטתו אושרה על-ידי השופט הנדל בבית משפט זה (בש"פ 5556/12 חביבאללה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, החלטה מ-22.7.12)). מתסקירו של אנור עלה, כי בעברו (1997) הרשעה בגין תקיפת שוטר. הוא התנגד לשתף פעולה עם קצין המבחן לשם בחינת החלופות וסבר שיש לשחררו ללא תנאים מגבילים; הוא התקשה להתייחס לצדדיו הלא חיוביים. הומלץ שלא לשחררו לחלופה, ובית המשפט הורה על מעצרו עד תום ההליכים. צוין, כי המתלונן מסר שאנור היה התוקף העיקרי ("זה הכי הרבה הרביץ לי, הוא זה שריסק לי את כל הגוף ושבר את האוטו").

ד.

מתסקירו של חאלד עלה, כי זהו מעצרו הראשון, ואין לחובתו הרשעות קודמות. הערכת המסוכנות לגביו היא נמוכה. חלופה שהוצעה בביתו בהשגחת אשתו לא נמצאה מתאימה. הוטעם, כי חאלד מתגורר בסמוך לבית המתלונן. בית המשפט הורה על מעצרו של חאלד, עם תום ההליכים, אך ציין כי יוכל לשוב ולהציע חלופה.

ה.

מתסקירו של מוחמד עלה, כי מתאר הוא את האירועים באופן שונה מן הנטען בכתב האישום. לגרסתו המתלוננים הם מי שהחלו תוקפים מילולית ופיסית. מוחמד לא הביע בפני השירות כעס כלפי זהיה, אלא צער על ריחוקה מן המשפחה. צוין, כי לעורר אין הרשעות קודמות או רישומים פליליים פתוחים. השירות לא התרשם מדפוסי חשיבה כוחניים, והעריך כי הסיכון להישנות ההתנהגות המיוחסת אינו גבוה. הוצעה חלופה בבית אחיו עומר (המתגורר בקומה שמעל דירת העורר), בפיקוחן של אשת אחיו ואשתו של מוחמד (פרוטוקול הדיון, עמ' 21). שירות המבחן מצא, כי החלופה "חלשה" נוכח מעורבות רגשית של בני המשפחה; חרף זאת, המליץ לשחרר את העורר לחלופה בביתו בפיקוחה של אשתו. בית המשפט ציין, כי במהלך הדיון התברר שהמפקחת שהוצעה היא אשתו של האח עומר שהיה מעורב באירועים ושהמשטרה לא הצליחה לאתרו זמן רב, אך לאחר שאותר הוגש נגדו כתב אישום. בנסיבות מצא בית המשפט, כי אין בחלופה שהוצעה כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת ממוחמד והורה על מעצרו עד תום ההליכים.

הערר והדיון

ו.

נטען, כי בית המשפט המחוזי הפלה בין העוררים לבין ארבעת השותפים האחרים לכתב האישום אשר שוחררו לחלופות מעצר. אשר לחאלד נטען, כי עוצמת הראיות לגביו נמוכה יותר, וכי הדבר מצדיק שליחתו לחלופה. כן נטען, כי העובדה שהמשטרה עצרה את העוררים כשלושה שבועות לאחר המעשה, מעידה על מסוכנותם הנמוכה.

ז.

בדיון טען עו"ד לידאווי, כי טענתו עניינה אפליה בין שוים; לא ברור מדוע חאלד לא שוחרר אף שהמתלונן מציין שלא ראהו בזירה, וכן לא ברור מדוע לא נדרש בית המשפט לחלופה בבית אחותו ולא נענה לבקשה בעל פה לעיין בכך שוב בעקבות ההחלטה; זאת, מה גם שהאחות נחקרה והופנו אליה שאלות. באשר למוחמד , נטען כי עומר שרעייתו סירבה כמפקחת, אושר שחרורו (הגם שאותר רק לאחר חודש) והיא אושרה כמפקחת. צוין כי הנזק למתלונן לא היה גדול; גם באשר לאנור נטען, כי אינו שונה מן האחרים, וראיה שנעצר - כמו האחרים - רק שבועות לאחר האירוע והתלונה; ומכל מקום, אי קבלת אחריות או כפירה אינה צריכה - כנטען - להיות לרועץ בשחרור.

ח.

באת כוח המדינה טענה, כי ההבחנה בין הנאשמים בתיק באה על סמך אישיותם, והאמון שאפשר ליתן בהם בעקבות התסקיר והחלופה; ככל שיוצעו חלופות אחרות יוכלו להיבדק על-ידי שירות המבחן, בעניין חאלד , צוין כי הואשם גם בשידול; לגבי אנור נטען –כפי שציין בית המשפט קמא – כי חלקו היה רב בתקיפה, והתסקיר אינו חיובי. לגבי מוחמד מיוחסת לו גם עבירת איומים, ומכל מקום, אם חלופה אחרת תוצע היא תיבדק. כנטען, לא נפלה טעות מהותית בהחלטת בית המשפט.

הכרעה

ט.

עיינתי בתסקיר לגבי מוחמד . שהמליץ על מעצר בית בפיקוח רעייתו ובפיקוח אלקטרוני ופיקוח מעצר (נזכרה גם גיסתו), אשת אחיו עומר ששוחרר לימים לפיקוח אותן שתי מפקחות עצמן (החלטת השופט יונתן אברהם מ-19.8.12). נראה לי בנסיבות אלה להחזיר את עניינו לבית המשפט קמא לבחינה מחודשת של חלופה זו שהמליץ עליה השירות, בלא שאטע מסמרות לגבי שיקול הדעת. כמובן ככל שיוחלט על שחרור, פשיטא שיהא הדבר במעצר בית מלא באיזוק אלקטרוני, הפקדות וערבויות משמעותיות, איסור יציאה מן הארץ, הפקדת דרכון ואפשרות למשטרה לבקר בעל עת, וכן פיקוח מעצרים. באשר ל חאלד , עיינתי גם בהודעת המתלונן מ-26.6.12, בה נאמר כי לא ראה את חאלד בשעת המעשה), נראה לי כי אף כאן נכון יהיה להחזיר לבית המשפט קמא להחלטה בעניין מעצר בית אצל האחות בטורעאן, שהועדה ולא הוכרע לגביה. הדבר תואם את החלטת בית המשפט מיום 10.8.12. תסקיר בעניינה של חלופת האחות יוגש לבית המשפט קמא בתוך 15 יום, ואני מקדים תודה לשירות המבחן. חאלד ישתף פעולה עם השירות, לא כפי שנהג שלא כראוי בפעם הקודמת. בית המשפט יחליט לפי שיקולו, ואם יחליט בחיוב יחולו תנאים לדומים לאלה שנמנו לגבי מוחמד. באשר ל אנור , נראה לי כי אין לעת הזאת לקבל את הערר, מטעמי בית המשפט קמא ומהיעדר המלצה של שירות המבחן, לרבות ובמיוחד נוכח הטענה בדבר חלקו הבולט (ראו גם הודעת המתלונן מ-26.6.12). לגביו איני נעתר לערר; כמובן אין נעולה הדלת לעיון חוזר ככל שיחלוף הזמן או ישתנו נסיבות.

י.

הערר מתקבל איפוא לגבי מוחמד וחאלד לעניין ההחזרה לבית המשפט קמא. עד להחלטה נוספת שם יישארו השניים במעצר. איני נעתר לערר לגבי אנור .