בש"פ 5584/22 עמית מנו נ. מדינת ישראל

1.

ערר לפי סעיף 53 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט אלי אברבנאל ) מיום 15.8.2022 במ"ת 15820-08-22, בה קבע בית המשפט המחוזי כי קיימות בעניינו של העורר ראיות לכאורה שדי בהן לביסוס העבירות המיוחסות לו בכתב האישום. במסגרת ההחלטה, הורה בית המשפט על הגשת תסקיר מעצר בעניינו של העורר בטרם שקילת אפשרות לשחרורו לחלופת מעצר.

כתב האישום והחלטת בית המשפט קמא

2.

נגד העורר ונגד אדם אחר (להלן: הנאשם האחר ) הוגש כתב אישום, המייחס להם עבירות של יבוא סמים מסוכנים; הספקת סם; ניסיון להספקת סם; החזקת סמים שלא לצריכה עצמית; ניסיון להחזקת סמים שלא לצריכה עצמית והשמדת ראיה. יחד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרם של העורר והנאשם האחר עד תום ההליכים (להלן: הבקשה ).

על פי עובדות כתב האישום, הנאשם האחר ייבא לישראל מזוודה המלאה בשבעה ק"ג סם מסוג M-Chloromethcathinone . עם הגעת המזוודה לישראל, החליפה המשטרה את הסם בחומר דמוי סם שהוכנס למזוודה, לצד 50 גרם מהסם האמור. הנאשם האחר נסע עם המזוודה לכפר הנגיד, שם הוא פגש את העורר. הנאשם האחר מסר את המזוודה לעורר, והעורר נגש עמה למונית שחיכתה לו בסמוך. משהופיעו במקום אנשי המשטרה, השליך העורר בחוזקה את הטלפון הסלולרי שלו אל הרצפה וניפץ אותו.

3.

ביום 14.8.2022 התקיים דיון בבקשה. במסגרת הדיון טענה המשיבה לקיומן של ראיות לכאורה נגד העורר, ואילו העורר טען כי התשתית הראייתית נגדו איננה מבוססת. ביום 15.8.2022 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי.

בהחלטתו, ציין בית המשפט כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לשני הנאשמים בכתב האישום. אשר לעורר, נכתב כי " מעשיו מדברים בעד עצמם ". העורר הגיע לכתובת קונקרטית בכפר הנדיב, בעיתוי שנקבע מראש, כדי להיפגש עם הנאשם האחר שנשא באותה עת את המזוודה האמורה – ושם, ללא אומר ודברים, קיבל מידיו את המזוודה ובה הסם האמור. הסבר לכל האמור לעיל לא ניתן על ידי העורר, ומאז מעצרו הוא שומר על שתיקה. זאת ועוד, עם הופעת שוטרים במקום – ניפץ העורר את הטלפון הסלולרי שלו, דבר שאף לו לא ניתן הסבר. לכך יש להוסיף כי התנהלותו של העורר עובר למעצרו הייתה קונספירטיבית, ועל פי חומר החקירה הוא היה חלק מקבוצת אנשים שהתנהלה באמצעות מכשירי טלפון מבצעיים ועשה שימוש בשמות קוד.

בשולי החלטתו הוסיף בית המשפט וקבע כי אף שישנו טעם רב בבקשה להורות על מעצרם של הנאשמים עד תום ההליכים, בטרם תוכרע הבקשה יש מקום לקבל בעניינם תסקיר של שירות המבחן.

טענות העורר

4.

לגישת העורר, שגה בית המשפט קמא כשמצא כי קיימות ראיות לכאורה נגד העורר. לטענתו, המשיבה לא הצליחה לבסס ולו במעט את מודעותו לכך שהוא אמור היה להיפגש עם הנאשם האחר במטרה לקחת ממנו מזוודת סמים. הוא הוסיף כי עצם העובדה שהוא נשלח על ידי מישהו לקחת מהנאשם האחר מזוודה, אינה מבססת את המודעות שלו לכך שהוא אמור להעביר סמים. מדובר בתשתית ראייתית נסיבתית שאינה מצדיקה את מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

העורר אף מתנגד למסקנת בית המשפט, לפיה שתיקתו בחקירתו מחזקת את הראיות נגדו. ראשית, נטען כי העורר לא שתק בחקירתו אלא מסר גרסה חלקית. על כל פנים, בית המשפט העליון כבר קבע ששתיקתו של חשוד אינה בעלת משקל לכל הסוגיות הרלוונטיות בעניין שחרורו או המשך מעצרו.

העורר טען גם כי בית המשפט קמא שגה כאשר קבע כי הוא היה חלק מקבוצת אנשים שהתנהלו עם מכשירי טלפון מבצעיים ועשה שימוש במילות קוד. לגישתו, מדובר בקביעה שאיננה נכונה עובדתית – ולא ברור על מה ביסס אותה בית המשפט המחוזי.

לבסוף, לגישת העורר, בית המשפט לא התייחס להבחנה בין שני הנאשמים, וכלל לא בחן אפשרות של שחרור העורר מבלי להמתין לתסקיר שירות המבחן. לטענתו עוצמת הראיות החלשה והעובדה שמדובר בראיות נסיבתיות, הייתה אמורה להוביל את בית המשפט קמא לבחון חלופות מעצר לאלתר. בהינתן חולשת הראיות הקיימות ביחס אליו, עותר העורר להורות על שחרורו לחלופת מעצר הולמת באמצעות השבת התיק לבית המשפט המחוזי לצורך עריכת דיון לעניין זה. כן טען העורר, בהתבסס על פסקי דין של בית משפט זה, שחומרת העבירות המיוחסות לו אינה מצדיקה מעצר עד תום ההליכים. מעצר כזה נועד לאיין את מסוכנות הנאשם לציבור. גם כאשר מדובר בעבירות חמורות, יש לבחון את מסוכנות הנאשם והאם קיימות חלופות מעצר אפשריות.

הבקשה לדחייה על הסף

5.

המשיבה (להלן: המדינה ) הגישה בקשה לדחיית הערר על הסף. לטענתה, מדובר בהחלטת ביניים של בית המשפט המחוזי ויש להמתין עד לקבלת ההחלטה הסופית בעניינו של העורר, בטרם יתקיים דיון בהחלטה זו על כל רכיביה. לגישת המדינה, אין בדרך כלל מקום להידרש לערר על החלטת ביניים אלא בנסיבות מיוחדות וכאשר נפלה טעות ברורה בהחלטה. על המבקש לערור על החלטת ביניים להראות טעם חזק שיצדיק כי ערכאת הערעור תתערב בפרק הזמן המוגבל בין ההחלטה על קיומן של ראיות לכאורה לבין ההחלטה בשלב בחינת חלופות המעצר. זאת, שכן יתכן שבסופו של דבר בית המשפט יורה על שחרור הנאשם לחלופת מעצר, ולא יהיה צורך בדיון בערר ביחס לקיומן של ראיות לכאורה. עוד צוין כי בתי המשפט דחו לא אחת עררים על החלטות ביניים וזאת ללא שהתקיים בהם דיון.

6.

מנגד טען העורר כי יש מקום לדון בבקשה כבר בשלב זה ולא להמתין לתסקיר שירות המבחן. בדיון בעל פה ציין ב"כ העורר כי קבלת עמדת המדינה משמעה שלעולם לא ניתן יהיה להגיש ערר לאחר שניתנה החלטה בדבר קיומן של ראיות לכאורה – היינו לא ניתן יהיה להגיש בקשה כזו גם אם קיימת טעות עובדתית ברורה וחד משמעית בהחלטה בדבר קיומן של ראיות לכאורה. לשיטתו, כזה הוא המקרה דנן, כאשר אין כל בסיס לקביעת בית המשפט קמא לפיה העורר היה חלק מקבוצת אנשים שהתנהלו עם מכשירי טלפון מבצעיים.

ב"כ העורר הוסיף וציין כי לאור פרק הזמן הממושך שנדרש כיום לצורך קבלת תסקיר של שירות המבחן, יש מקום לאפשר הגשת ערר גם על החלטה לפיה קיימות נגד עורר ראיות לכאורה, וזאת על מנת שהוא לא יידרש לשבת מאחורי סורג ובריח בנסיבות בהן החלטה זו נעדרת בסיס.

דיון והכרעה

7.

לאחר עיון בבקשה לדחיית הערר על הסף, אני סבורה כי יש לקבלה כמבוקש בה.

כפי שקבע בית משפט זה לא אחת, דיון בהכרעת ביניים במסגרת בקשה למעצר עד תום ההליכים איננו הכלל אלא החריג. כך, כאשר בית משפט דן בבקשה למעצר עד תום ההליכים, עליו לבחון מספר תנאים מצטברים – קיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של הנאשם במיוחס לו; קיומה של עילת מעצר; וכן היעדרה של חלופת מעצר אשר בכוחה להשיג את מטרת המעצר באמצעים שפגיעתם בחירות הנאשם פחותה.

בבש"פ 4026/15 מאזריב נ' מדינת ישראל (15.6.2015) (להלן: עניין מאזריב ) קבע בית המשפט ( השופט עוזי פוגלמן ) כי פעמים רבות לא עולה בידי הערכאה הדיונית שדנה בבקשת המעצר, לבחון בעת ובעונה אחת את קיומם של כל התנאים הללו, והיא דנה לכן בבקשה בדיון "דו שלבי". כך, בשלב הראשון מכריע בית המשפט בדבר קיומן של ראיות לכאורה, ואילו ההכרעה ביחס לאפשרות לשחרר את הנאשם בתנאים מגבילים (שחרור ל"חלופת מעצר") נדחית לדיון נפרד. זאת בדרך כלל בשל רצונו של בית המשפט להכריע בנושא זה לאחר קבלת תסקיר משירות המבחן.

עוד נקבע בעניין מאזריב כי " אחת מתוצאותיו של הדיון ה'דו שלבי' היא הגשת 'עררי ביניים' שבהם משיג הנאשם על הקביעה שלפיה ישנה עילת מעצר וקיימות ראיות לכאורה עוד בטרם התקבלה החלטה בדבר האפשרות לשחררו לחלופת מעצר ". ערר כזה יידון, כך נקבע שם, רק כאשר קיימות נסיבות מיוחדות, ובכלל זה כאשר " נפלה טעות ברורה בהחלטה הנוגעת לקיומה של עילת מעצר או לקיומן של ראיות לכאורה, או כאשר מתעורר חשש ממשי כי מעצרו של העורר אינו חוקי מסיבה אחרת " (שם, בפסקה 5).

8.

כן נפסק כי גם אם קיימת זכות לערור על החלטת ביניים בדבר קיומן של ראיות לכאורה, לבית המשפט מוקנה שיקול דעת בשאלה האם לדון בערר או שמא להמתין להחלטה הסופית של בית המשפט קמא בשאלת המעצר, קרי ההכרעה האם יישב הנאשם במעצר מאחורי סורג ובריח או שמא יש לשחררו לחלופת מעצר (ראו: בש"פ 478/12 פריח אל עאסם נ' מדינת ישראל (23.1.2012); להלן: עניין אל עאסם ).

9.

ההלכה הפסוקה ציינה בהקשר זה בין היתר את החיסכון האפשרי בזמן שיפוטי ואת שיקולי היעילות הדיונית. מדובר כאמור בשלב דיוני בו בית המשפט המחוזי לא קיבל עדיין החלטה לעצור את העורר עד תום ההליכים. אכן, הקביעה על אודות קיומן של ראיות לכאורה היא נדבך אחד, משמעותי, בהחלטה כזו. יחד עם זאת וכפי שהבהרתי, כדי לקבל החלטה בדבר מעצר עד תום ההליכים, נדרש בית המשפט לבחון גם אפשרות של שחרור הנאשם לחלופת מעצר, והוא עושה זאת לעיתים – כפי שקרה במקרה דנן, לאחר קבלת תסקיר מעצר משירות המבחן וקבלת החלטה לאחר מכן.

לצורך דיון בשאלת קיומן של ראיות לכאורה, על בית המשפט "לצלול" לחומר הראיות שלעיתים הוא רב היקף. ואולם, אם בסופו של דבר תחליט הערכאה הדיונית שלא לעצור את העורר מאחורי סורג ובריח אלא להסתפק בחלופת מעצר – יתכן שלא יהיה צורך בבחינה זו באופן שיחסוך זמן שיפוטי יקר (ראו למשל, עניין אל עאסם ).

10.

כפי שהובהר לעיל, טענותיו של ב"כ העורר בהקשר זה התייחסו למספר נושאים. ראשית, נטען כי המקרה דנן הוא מקרה המצדיק התערבות כבר בשלב זה בהחלטת בית המשפט המחוזי. לטענתו, ההחלטה שניתנה בעניינו היא החלטה קצרה מאוד, שאף נפלה בה טעות ברורה. זאת, בהתייחס לשאלת היותו של העורר חלק מהקבוצה שהתנהלה באמצעות מכשירי הטלפון המבצעיים. ב"כ המדינה טען מנגד בהקשר זה כי טענתו של ב"כ העורר בבית המשפט המחוזי הייתה רק כי אין אינדיקציות לכך שהמשתמש ברשת המבצעית העבריינית שכונה "בר רפאלי" הוא בוודאות העורר.

עוד טען ב"כ העורר כי פרקי הזמן בהם יש להמתין עד לקבלת תסקיר של שירות המבחן הם ממושכים לאור העומס הרב המוטל על כתפי שירות המבחן. כן הוסיף ב"כ העורר וציין כי היה מקום שבית המשפט קמא יאפשר לו לכל הפחות להציע חלופות מעצר, וכי לא היה הכרח כי בית המשפט יורה לצורך כך על קבלת תסקיר של שירות המבחן.

11.

אני סבורה כי אין בטענות הללו כדי להביא לסטייה מהכלל ולדיון בשלב זה בערר, עוד בטרם ניתנה החלטתו הסופית של בית המשפט קמא ביחס לבקשה למעצר עד תום ההליכים.

החלטתו של בית המשפט קמא ביחס לקיומן של ראיות לכאורה בעניינו של העורר היא אמנם קצרה אך מפורטות בה (בסעיף 5 להחלטה) האינדיקציות הראייתיות הקושרות את העורר לשיטתו של בית המשפט לעבירות המיוחסות לו. מדובר במספר אינדיקציות שאינני מחווה כמובן דעה בשלב זה לגבי עוצמתן, כמו גם לגבי השאלה האם די בהן כדי לאפשר קביעה לפיה ישנן ראיות לכאורה לעבירות שיוסחו לו. די בכך שיצוין כי האינדיקציה הנוגעת להיותו של העורר חלק מ"הרשת המבצעית" היא רק אחד מהנושאים שנזכרו בהחלטה. לכן, גם בהנחה שבית המשפט שגה ביחס אליה, אין די בכך כדי לקבוע כבר עתה ועל פני הדברים כי ההחלטה בדבר קיומן של ראיות לכאורה היא שגויה במידה המצדיקה דיון בה כבר בשלב זה.

12.

בהתייחס לפרק הזמן שעתיד לחלוף עד לקבלת תסקיר שירות המבחן: אכן, העובדה שנדרשים לא אחת פרקי זמן משמעותיים לקבלת תסקיר לאור העומס הרב המוטל על שירות המבחן היא מטרידה. ודאי שהיא בעייתית מקום בו רק בשל העיכוב בהגשת התסקיר לא ניתן לשחרר עצור שאלמלא כן היה אפשר לשחררו. בנסיבות מסוימות, אם מדובר בפרק זמן ממושך מאוד של המתנה לתסקיר, יתכן שיהיה בכך כדי להצדיק דיון בערר גם לפני שהתסקיר ניתן.

אולם, במקרה דנן קבע בית המשפט כי המשך הדיון בפניו יתקיים ביום 20.10.2022. משכך ולאור מכלול הנסיבות של המקרה, אינני סבורה כי מדובר בפרק זמן ארוך די הצורך כדי להצדיק דיון בבקשה עוד בטרם ניתנה החלטתו הסופית של בית המשפט קמא בבקשה למעצר עד תום ההליכים.

13.

זאת ועוד. העורר עתר בשולי הערר כי בית המשפט יורה על שחרורו לחלופת מעצר, לרבות בפיקוח אלקטרוני. לשיטתו, היה על בית המשפט קמא לאפשר לו לטעון לעניין חלופת המעצר המוצעת על ידיו מאחר שיתכן שהוא יכול היה להציע חלופה הולמת גם ללא תסקיר. לטעמי בנסיבות המקרה דנן, אין מקום לקבוע כי ניתן לשחרר את העורר כבר עתה ועוד בטרם ניתן התסקיר של שירות המבחן. בית המשפט קמא יוכל לשקול את האפשרות לשחרר את העורר לחלופת מעצר לאחר שיינתן התסקיר ולאור מסקנותיו, כאשר חזקה עליו שישקול את האמור בו יחד עם שקילת עוצמתן הראייתית של הראיות העומדות לחובת העורר. גם מטעם זה אינני סבורה כי בנסיבות המקרה דנן יש מקום לדון בערר עתה.

14.

סוף דבר – לאור כל האמור לעיל, אני מקבלת את בקשת המדינה ומורה על דחיית הערר על הסף. לעורר שמורה הזכות לשוב ולערור נגד החלטתו של בית המשפט קמא לאחר שתינתן הכרעתו הסופית בבקשה למעצר עד תום ההליכים.