בש"פ 5591/06 יוסף מוטלק נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו לדחות את בקשת העורר לעכב את ביצוע עונש של פסילת רישיון נהיגה שהוטל עליו עד להכרעה בערעור שהגיש לבית המשפט המחוזי על סירובו של בית משפט השלום לבטל פסק דין שניתן בהעדרו בבית משפט השלום לתעבורה.

1.על פי עובדות כתב האישום, ביום 10.2.2005 בשעה 6:35 נהג המערער במוניתו בכביש 5 שהוא כביש בין-עירוני מהיר. בקטע מסוים בכביש זה נקטע מעקה הבטיחות המפריד בין הנתיבים ומותיר רווח המאפשר מעבר מכוניות לצד השני. באותו הקטע מוצב תמרור האוסר על פניית פרסה במקום למעט רכב ביטחון.

בנתיב שמשמאל לנאשם ומאחוריו, נסעה באותה עת מכונית פרטית. בהגיעו לקטע הכביש האמור האט העורר וסטה לנתיב השמאלי בו נסעה המכונית כדי לבצע פניית פרסה. פעולתו זו חסמה את נתיב הנסיעה של המכונית הפרטית והרכבים התנגשו. כתוצאה מהתאונה ניזוקו כלי הרכב ונהג המכונית הפרטית נחבל.

2.כתב האישום שהוגש נגד העורר מייחס לו עבירות של סטיה מנתיב, עבירה לפי תקנה 41 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן:"התקנות"), אי ציות לתמרור ב6, עבירה לפי תקנה 22(א) לתקנות, גרימת תאונה, עבירה לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה ונהיגה בקלות ראש, עבירה לפי סעיף 62(2)+סעיף 38(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש].

3.כארבעה ימים לאחר התאונה נפסל רישיונו של העורר פסילה מנהלית לתקופה של 60 ימים מכוח סעיף 47 לפקודת התעבורה. ביום 24.2.2005 התקיים דיון בפני כב' הש' נ' אטינגר בסופו קוצרה תקופת הפסילה בהסכמה ל-30 ימים. לטענת העורר, הסיבה לקיצור האמור היתה קושי ראייתי שנתגלע בחומר הראיות אולם העורר לא הגיש כל הוכחה לכך שאכן היה זה קושי ראייתי שהביא לקיצור תקופת הפסילה.

4.הדיון בעניינו של העורר נקבע ליום 7.2.2006 אולם הלה לא התייצב לדיון ונשפט, בהיעדרו, בין השאר, לפסילת רישיון לתקופה של שנה.

5.ביום 12.3.2006 הגיש העורר בקשה לביטול פסק הדין האמור כאשר טענתו העיקרית היתה כי לא קיבל את ההזמנה למשפט ולא ידע על מועד הדיון. בבקשה נטען כי ההזמנה נשלחה ל"ג'לג'וליה" ואילו העורר גר ב"כתובת אחרת". החתומה על ההזמנה היא גרושתו מזה כעשר שנים וגרושה איננה "בת משפחתו" הגרה עמו, כדרישת סעיף 237 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982.

6.ביום 5.4.2006 התקיים דיון בבקשה לביטול פסק הדין וביום 26.4.2006 נדחתה הבקשה. בית המשפט קבע כי הכתובת בה נמסרה ההזמנה לא היתה שגויה: המערער אכן מתגורר, כפי שעלה מחקירתו, בבית המשפחה בג'לג'וליה, בית בו מתגוררים גם שלושת בניו. גרושתו מתגוררת בקומה נפרדת אך לקביעת בית המשפט מדובר ב"בת משפחה". המבקש לא הביא לעדות את גרושתו כדי שתעיד בשאלה הרלבנטית להחלטה - האם מסרה לו את ההזמנה, בנו שמסר תצהיר לא הופיע לחקירה ובית המשפט לא היה מוכן לסמוך על "הבל פיו" של המבקש לפיו אין הוא מדבר עם גרושתו.

עוד ציין בית המשפט כי אין בבקשה אזכור לטענה מהותית בענין נסיבות התאונה לבד מהטענה, לה אין לתת משקל, בדבר קיצור תקופת הפסילה המנהלית.

7.ביום 10.5.2006 הגיש העורר לבית המשפט המחוזי ערעור ועמו בקשה לעיכוב ביצוע. הפרקליטות התנגדה לבקשה וציינה כי דין הודעת הערעור להימחק על הסף בשל החמצת מועד. בהחלטה מיום 29.6.2006 דחה בית המשפט (כב' הש' נוגה אהד) במעמד הצדדים את הבקשה לעיכוב ביצוע וקבע את שמיעת הערעור גופו ליום 14.9.2006.

8.טענתו העיקרית של העורר היא כי ההזמנה לדיון לא נמסרה כדין. על אישור המסירה מתנוססת חתימתה של גרושתו המתגוררת בנפרד ממנו ולטענתו, מעולם לא קיבל את ההזמנה לדיון ולא ידע על המועד שנקבע. עד לדיון שיתקיים באמצע ספטמבר הוא יספיק לרצות 6.5 מתוך 12 חודשי הפסילה שנגזרו עליו.

9.בשאלת המסירה יש פנים לכאן ולכאן ולא אקבע בה מסמרות. לדעתי יש ליתן משקל נכבד לכך שעד המועד שנקבע לשמיעת הערעור יספיק המבקש לרצות למעלה ממחצית תקופת הפסילה שהוטלה עליו. אני ערה לכך שלמבקש הרשעות תעבורה קודמות רבות, מה שמקשה על ההחלטה להחזיר לו את הרשיון, ואולם רק חלקן של ההרשעות הן בענייניים מהותיים. למערער גם הוחזר בפועל רשיון הנהיגה לאחר קיצור תקופת הפסילה, והוא החזיק בו תקופה ארוכה.

10.בנסיבות אלה אני מחליטה להחזיר לעורר את הרשיון עד לדיון בערעור.