בש"פ 5593/13 גיל ארצי נ. מדינת ישראל

1.

בקשת רשות ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 12.8.2013 (ע"ח 15337-08-13, כבוד השופטת ב' טאובר ), אשר דחתה את ערר המבקש על החלטת בית משפט השלום בחדרה מיום 8.8.2013 (ת"פ 46759-07-13, כבוד סגן הנשיא א' גופמן ), שניתנה במעמד צד אחד, במסגרתה התקבלה בקשת המשיבה למתן צו מניעה זמני להבטחת חילוט נכס מקרקעין ולהמשך תפישת כספים וקטנוע.

2.

ביום 24.7.2013 הוגש נגד המבקש כתב אישום המייחס לו עבירות של גידול ויצור סמים מסוכנים, החזקת כלים להכנת סם שלא לצריכה עצמית, שימוש והחזקת סמים לצריכה עצמית ושלא לצריכה עצמית, והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. בכתב האישום נטען, בין היתר, כי המבקש גידל במקלט בשטח הנמצא בהחזקתו 148 שתילים של סם מסוג קנבוס, ולשם גידולם הוא החזיק בציוד מגוון: מאווררים תעשייתיים, צינורות השקיה וטפטפות, מזגנים, חומרי דישון וחליפות ריסוס, כלי מדידה וציוד חשמל ותאורה. יחד עם כתב האישום הגישה המשיבה בקשה לפיה במסגרת הכרעת הדין יקבע בית המשפט כי המבקש הוא "סוחר סמים" (לפי סעיף 36א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים המסוכנים )) ויצווה כי בנוסף לכל עונש שייגזר על המבקש, יחולט רכושו שהושג בעבירות של עסקאות סמים (ובניהם האופנוע, נכס המקרקעין והכסף המזומן). כמו כן, עם הגשת כתב האישום בקשה המשיבה את מעצרו של המבקש עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. ביום 28.7.2013, שוחרר המבקש למעצר בית מלא (ערר המדינה על שחרורו לחלופת מעצר נדחה).

3.

ביום 8.8.2013 הגישה המשיבה לבית משפט השלום בחדרה "בקשה לסעד זמני לשם חילוט רכוש ובקשה למתן צו לתפישת רכוש במעמד צד אחד". בבקשה נטען כי המקלט ששימש לביצוע העבירות הנטענות, מצוי במקרקעין שבבעלותה של חברת "בזק", כשהחזקה בו הועברה לידי המבקש כבר בחודש יוני 2012, וקיים בין הצדדים הסכם מכר ותצהיר לפיו עסקת המכר הסתיימה. כן התבקש צו המורה על המשך תפישת הקטנוע של המבקש וכסף מזומן שנמצא בביתו, וכל זאת "על מנת למנוע אפשרות של עשיית פעולה ברכוש אשר תסכל את אפשרות חילוטו בתום ההליך העיקרי".

כאמור, ביום 8.8.2013 התקבלה בקשת המשיבה למתן צווים זמניים. נאסר על המבקש וחברת "בזק" לעשות כל דיספוזיציה בנכס המקרקעין וניתנו צווים להמשך תפישת הקטנוע והכסף. כן נקבע בהחלטה דיון בבקשה במעמד הצדדים ביום 15.8.2013.

4.

על החלטה זו הגיש המבקש ערר לבית המשפט המחוזי בחיפה, בו נטען כי ההחלטה בעניין הצווים הזמניים ניתנה בלי שהתקיים בפועל דיון ומבלי שנבחנו התנאים למתן צו זמני הקבועים בסעיף 36ו(ג) לפקודת הסמים המסוכנים. ביום 12.8.2013 דחה בית המשפט המחוזי את הערר וקבע כי הבקשה שהוגשה על ידי המשיבה מפרטת ומנמקת את עילות החילוט, וגם אם לא התקיים דיון, ולו במעמד צד אחד, הרי שבהחלטה נקבע מועד קרוב לדיון בבקשה במעמד שני הצדדים.

5.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות לערור שלפניי. במסגרתה טוען המבקש כי עניינו מעלה שאלות עקרוניות, והן - האם ניתן היה ליתן את הצווים הזמניים ללא דיון אלא על סמך הבקשה הכתובה בלבד. וכן, הם ניתן היה ליתן צווים אלו מבלי שהמשיבה הציגה בבקשתה תשתית לקיום התנאי הקבוע בסעיף 36ו(ג) לפקודת הסמים המסוכנים בדבר קיומו של "חשש לעשייה מיידית ברכוש שתכשיל את חילוט".

לאחר עיון בבקשה ובהחלטותיהן של הערכאות הקודמות, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות, אף מבלי להיזקק לתגובת המשיבה.

6.

איני מוצא כל פגם בכך שבית משפט השלום דן בבקשה, שבהגדרה היא בקשה במעמד צד אחד, שלא בנוכחות הצדדים, אלא על סמך החומר הכתוב והמפורט שהוגש בבקשה על ידי המשיבה, ובהתבסס עליו מצא כי יש מקום ליתן צווים זמניים. השגותיו של המבקש על התשתית שהציגה המשיבה, כמו גם על נחיצותם של הצווים תתבררנה בקרוב מאוד בדיון שנקבע לשם כך במעמד הצדדים.

באשר לטענת המבקש כי המשיבה לא הציגה כל תשתית לכך שאם לא יינתנו הצווים קיים חשש לעשייה מיידית ברכוש שתכשיל את חילוטו, כדרישת סעיף 36ו(ג) לפקודת הסמים המסוכנים: אכן, בעניין זה בקשתה של המשיבה היא לאקונית וכל שנאמר בה הוא כי הצווים נחוצים "על מנת למנוע אפשרות של עשיית פעולה ברכוש אשר תסכל את אפשרות חילוטו בתום ההליך העיקרי". ראוי היה שהמשיבה תכלול בבקשה פירוט קונקרטי על הצורך בצו זמני ועל הפעולות שיש חשש שתבוצענה על-ידי המבקש באופן שעלול להכשיל את הליך החילוט. יחד עם זאת, במקרה דנא החשש לסיכול החילוט באמצעות פעולות מיידיות הוא חשש מובנה, הנגזר בעניינו מהנסיבות בהן בוצעו לכאורה העבירות ובעיקר מטיב וסוג הרכוש בגינו הוגשה הבקשה.

כמפורט לעיל, למבקש מיוחס ביצוען של עבירות סמים חמורות. במסגרת הבקשה למתן צווים זמניים טענה המשיבה כי בידה תשתית ראייתית הן לביצוע העבירות והן לביסוס עילות החילוט. לעניין זה יש להביא בחשבון את בקשתה של המשיבה להכריז על המבקש כעל "סוחר סמים" ועל ההשלכות המשמעותיות האפשריות להכרזה זו לעניין אפשרות החילוט, במידה וייקבע כאמור בהכרעת הדין. כלומר, הגשת כתב האישום והבקשות הכלולות בו לעניין הכרזה על המבקש כ"סוחר סמים" ולעניין החילוט, מקימה תמריץ ממשי להבריח רכוש מבעוד מועד כדי להתחמק מהאפשרות שיחולט בסיום ההליך הפלילי.

זאת ועוד, כבר נקבע כי "מטרת הצווים הזמניים, כאמור בפקודת הסמים המסוכנים, היא מניעת הברחתו של רכוש עד לדיון בחילוט הסופי, שתכליתו עונשית, כחלק מגזר הדין" (בש"פ 6271/01 מובילי עטיה בע"מ נ' מדינת ישראל (8.10.2001).

הרכוש שלגביו התבקשו הצווים הזמניים בענייננו, הוא רכוש שבאמצעות פעולות פשוטות ומהירות ניתן להעלימו ולשנות את מערך הזכויות בו, ובכך לסכל את אפשרות החילוט בסיום ההליך העיקרי. בנסיבות אלו, קיים חשש מובנה לגורל הרכוש ואפשרות חילוטו. לפיכך, אם אף ראוי היה שהמשיבה תנמק בבקשתה מדוע היא סבורה שקיים חשש לעשייה מיידית ברכוש, אין בהעדר הפירוט כדי לשמוט את הקרקע תחת הבקשה למתן הצווים הזמניים, שכן החשש מעוגן בנסיבות המקרה בכללותן.

7.

לכל האמור אוסיף, כי לטעמי הבקשה כלל לא מעלה סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם של הצדדים וגם מטעם זה אין מקום ליתן רשות ערעור (בש"פ 7079/08 רחימי נ' מדינת ישראל (2.2.2009)). זאת במיוחד כשבעוד ימים ספורים תיבחן הבקשה לגופה, במעמד שני הצדדים ואז יוכל המבקש להעלות את כל

השגותיו, לרבות ההשגות שעניינן חוקיות הצו המקורי. במצב דיוני זה לא היה כל מקום לפנות בבקשה דנא לבית המשפט העליון כאשר המבקש כלל לא הצביע על נזק ממשי שנגרם לו בפרק הזמן הקצר במהלכו עומד הצו הזמני בתוקפו בטרם הדיון במעמד הצדדים.

אשר על כן, הבקשה נדחית.