בש"פ 5595/08 מדינת ישראל נ. מוחמד שורפי

בחודש דצמבר 2004 הוגש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב כתב אישום בו יוחסה למשיבים ואחרים, פעילות עבריינית בתחום הסמים במסגרת של ארגון פשיעה. המשיבים נתונים מאז במעצר, וזה הוארך על ידי בית המשפט פעם אחר פעם, מכוח הסמכות הנתונה לו בסעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996. זו הבקשה השלוש עשרה מסוגה.

המעשים שיוחסו למשיבים, ככל שיוכחו, חושפים התארגנות עבריינית רחבת היקף שפגיעתה בצבור קשה. עם זאת, הוראתו של סעיף 61 לחוק המעצרים אינה מבחינה בין נאשם מסוג זה לאחרים, וגם בעניינם יש לסיים את המשפט בתוך 9 חודשים. אכן, ניהול משפטם של המשיבים אינו פשוט כלל ועיקר, הואיל ומדובר במספר גדול של נאשמים ועדים, שלשמיעתם ייחד בית המשפט המחוזי עשרות ישיבות. עם זאת, השהוי בסיומם של ההליכים בפרשה זו הוא כה ניכר, עד שנדמה כי הוא הופך את הוראתו של סעיף 61 לחוק המעצרים לאות מתה, חסרת חשיבות. וזאת להבהיר, אין בלבי דבר על בית המשפט המחוזי, ונהיר לי כי הוא עשה את הכל, ואף מעבר לכך, כדי לקדם את שמיעת התיק שבפניו. אולם, כפי שהתרעתי בעבר, למצב הזה יש ליתן פתרון מערכתי, ואם זה לא יימצא במהרה, שוב לא יהא מנוס מלשלח

נאשמים לחופשי, גם אם מסוכנים הם לציבור. כך סברתי כי נכון לנהוג גם במשיבים, לולא הובא לידיעתי נתון נוסף המלמד על כך שסופו של ההליך הפלילי קרוב מאד לסיומו. כוונת הדברים לכך, שבית המשפט המחוזי הודיע כי ייתן את הכרעת דינו בחודש ספטמבר 2008, ועל כן, ונוכח העילות שהצדיקו את מעצרם של המשיבים מלכתחילה, החלטתי להיעתר לבקשת המדינה.

אני מורה אפוא על הארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים, החל מיום 2.7.08 או למתן פסק הדין בת.פ. 1226/04 של בית המשפט המחוזי בתל-אביב, הכל לפי המוקדם.