בש"פ 5611/99 אבו ג'ומעה אחמד נ. מדינת ישראל

1.נגד העורר ובנו הוגשו כתבי אישום בבית המשפט המחוזי בחיפה, ובהם הואשמו במספר עבירות של סחר בסמים מסוכנים. עם הגשת כתב האישום נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת התביעה והורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים.

ב"כ העורר טוען, כי החלטתו של בית המשפט המחוזי לעצור את העורר עד לתום ההליכים הינה החלטה שגויה, וזאת משום שאין בחומר החקירה ראיות לכאורה כנגד העורר.

2.ראיות התביעה מסתמכות בעיקר על הודעתו של הסוכן המשטרתי עבאס עבאס, תצפיות שנערכו על ידי המשטרה, האזנות סתר וכן הודעתו של סאלח דבאח (המכונה מאלח).

ב"כ העורר טוען, כי העדרן של הקלטות ברורות, המתעדות את עסקאות הסמים שנערכו בין הסוכן לבין העורר, פוגע בעוצמת הראיות לכאורה של התביעה. לטענתו, במקרה זה ישנה דרישה ראייתית מוגברת, וזאת משום שהסוכן הינו אדם בעייתי, בעל מספר אישפוזים פסיכיאטריים, ומכור לסמים. אמנם, ישנן תצפיות וצילומי וידאו, המתעדים את ביקוריו של הסוכן בביתו של העורר, אך קיומם של הביקורים הללו אינו מוכחש ולפיכך טוען בא-כוח העורר כי אין בתצפיות כדי לסייע להכרעה במחלוקת בין הצדדים הנוגעת לתכליתם ולתוכנם של הביקורים. יתרה מכך, טוען הסניגור, בכל העיסקאות המיוחסות לעורר ולסוכן, נעלם הסוכן לעוקבים אחריו. משכך הוא, ייתכן שהסם לא נקנה מהעורר אלא הסוכן, אשר ביקש לרצות את שולחיו ולחזור אליהם כשבידיו סמים, קנה את הסמים באותם רגעים ממש ממקור אחר או השיגו בדרך אחרת.

בא-כוח העורר תוקף גם את הראיות הנשענות על הודעותיו של מאלח. מדובר בקלטת, המתעדת שיחה בין מאלח לחוקר המשטרה, ובה מספר מאלח כי רכש סמים מהעורר. מאלח סירב לחזור על דברים אלה בהודעתו הכתובה. לטענת ב"כ העורר, הודעתו של מאלח אינה עקבית ולכן לא ניתן לסמוך עליה לצורך הרשעת העורר.

מנגד טען בא-כוח המדינה כי יש בחומר החקירה ראיות לכאורה המבוסס על עדות הסוכן ונתמך במעקבים ובתצפיות, בשיחה מוקלטת בין הסוכן לבנו של העורר ובהודעתו של מאלח המגובה בשיחת טלפון מוקלטת.

3.לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר החקירה, הגעתי למסקנה כי צדק בית המשפט המחוזי בקובעו כי קיימות ראיות לכאורה נגד העורר כנדרש בהליך שבפני. לפיכך, דינו של הערר להידחות.

הסוכן המשטרתי מסר במשטרה גירסאות מפורטות לענין מעורבותו של העורר בעסקי הסמים. גרסתו המקורית של הסוכן, בה הסגיר את העורר כספק סמים, קדמה להטלת התפקיד עליו. משסיפר במשטרה כי הוא נוהג לרכוש סם בין היתר גם מהעורר, הוטלה עליו המשימה לרכוש סמים מהעורר לצורך הפללתו. העדר ההקלטה נובע לטענת המדינה מכך שהעורר ובנו נהגו לבדוק כל מי שבא לרכוש אצלם סמים, מתוך חשדנות יתרה, ומטעם זה חשש הסוכן להגיע לביתם כשמכשיר הקלטה לגופו. מתמלילי האזנות טלפוניות ניתן ללמוד כי הבן שאל את אביו ביחס לקונה שהיה בביתם "אם להפשיט אותו" (שיחה מוקלטת מיום 19.4.99). דברים אלה תומכים בגירסת הסוכן כי פחד מחיפוש ומשום כך נמנע מלהקליט את מפגשיו עם העורר.

לפי המתואר בכתב האישום הסוכן נשלח שלוש פעמים לקנות סמים מהעורר, פעמיים חזר ובידיו שקית של 5 גרם הרואין בכל פעם. בפעם השלישית קיבל שלוש שקיות כאלה מידי בנו של העורר, לאחר קבלת אישור טלפוני מהעורר. התביעה מבקשת לראות חיזוק לגירסת הסוכן בכך, שמפגשיו עם חוקרי המשטרה נערכו בסמוך למפגשיו עם העורר, כאשר פרק הזמן המירבי שחלף בין המפגש עם העורר, למפגש עם החוקרים היה כשלושת רבעי שעה, כשהסוכן היה נתון במעקב כל הזמן. אכן מאשר בא כוח התביעה כי היו רגעים שבהם נקטע המעקב אחר הסוכן, אך מדובר בדקות ספורות בכל פעם, וישנה התאמה בין המקומות שאליהם הלך בטרם נקטע המעקב, לבין דיווחיו לחוקריו על המסלול שעבר מרגע המפגש עם העורר ועד לרגע המפגש עמם. לכאורה יש בהתאמה זו כדי לחזק את מהימנותו של הסוכן.

לצד הודעותיו של הסוכן, קיימת בחומר החקירה עדות נוספת, הקושרת את העורר לעסקאות סמים נוספות, שבגינן הואשם העורר באישום הרביעי שבכתב האישום. לענת התביעה עדותו של מאלח, הקונה לפי אותו אישום, לא רק מפלילה את העורר במכירת הסם כמתואר באותו אישום, אלא גם מהווה חיזוק להודעתו של הסוכן. מאלח הוא עד ששינה את גירסתו, אך עיון בתמליל של שיחה עם חוקר מגלה כי הדבר הוסבר על-ידו באי רצונו להפליל את העורר, מחשש ל"מריבות בכפר", ולכן, אין בכך כדי לפגוע באופן משמעותי בתוכן הראייתי הלכאורי של הודעותיו.

תמיכה לראיות התביעה לעניין גירסתו של מאלח יש בזכרון הדברים המתעד שיחה שנערכה בין מאלח לחוקר משטרה. במסמך זה מספר מאלח על עיסקה שנערכה בינו לבין העורר, שבה סופק לו "חומר דפוק". עסקה כזו הוזכרה בשיחה שנערכה בין העורר לבין אדם נוסף (אשר הוקלטה בהאזנת סתר), ויש בה תמיכה אובייקטיבית בגירסתו של מאלח.

מסמך נוסף, המחזק את מהימנותו של הסוכן, הוא תמלול שיחת הטלפון שנערכה בין בנו של העורר לבין מאלח. בין היתר, מוזכר מפגש שבו נכח גם הסוכן; הסוכן מצידו מסר בהודעתו על מפגש עם מאלח בביתו של העורר. יוצא איפוא, שהודעותיהם של הסוכן ושל מאלח משתלבות זו בזו.

בשולי הדברים אוסיף עוד כי אמנם ביקוריו של הסוכן אצל העורר לא תועדו בהקלטות, אך בהתחשב בכך שהדבר נובע מהחשש מפני חיפוש של מכשירי הקלטה בידי העורר ובנו, עליו הצביע, מספר פעמים, הסוכן המשטרתי, ובהתחשב בכך שיש בחומר החקירה תמיכה לגרסה זו בתמליל ההקלטה של מפגש בין הסוכן לבנו של העורר; אין בהעדרן של הקלטות כאלה כדי להטיל דופי לכאורי על פניו במהימנות גירסת הסוכן.

צודק הסניגור בטענתו כי הסוכן הינו אדם המכור לסמים בעצמו, מה שעלול לגרוע ממהימנותו, אם כי לא בהכרח. אין ספק כי רק כך הגיע כקונה לעורר מבלי להחשיד את עצמו בעיניו, וכמובן ששאלת מהימנותו תיבחן לגופה במהלך המשפט.

עוד ראוי להזכיר כי צמצום יריעת המחלוקת באשר לעצם ביקוריו של הסוכן בביתו של העורר, אין בה כדי להחליש את גירסת התביעה; שכן העורר לא הצביע על תכלית אחרת לביקוריו של הסוכן בביתו, שאינה קשורה ברכישת סם כנטען על-ידי התביעה.

לפיכך, כאמור לעיל, מסקנתי היא כי הונחה תשתית ראייתית לכאורית כנדרש בשלב זה של ההליכים על-פי המבחן שנקבע בבש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל , פ"ד נ(2) 133.

4.במקרה דנן, אין חולק כי מדובר בעבירה המקימה עילת מעצר, כלשון סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו1996-.

5.בנסיבות הענין, צדק בית המשפט המחוזי בקבעו, כי אין מקום לחלופת מעצר. מדובר בעבירות אשר לפי טיבן ניתן לבצען גם מביתו של העורר, ואף ממקום מרוחק מביתו; ולראיה, הסוכן מוסר בהודעתו במשטרה, כי בביקורו השלישי בביתו של העורר (ביום 20.5.99), כאשר זה לא היה נוכח, התקשר אליו בנו על-מנת לקבל הנחיות באשר לעסקת הסם המתבצעת בינו לבין הסוכן. כבר נפסק פעמים רבות כי בדרך כלל מסוכנותם של סוחרי סמים אינה מאפשרת השגת תכלית המעצר על דרך של חלופה. על אחת כמה וכמה כך, כשלעורר עבר פלילי עשיר, הכולל, בין היתר, עבירות אלימות ועבירות סמים. בנוסף לכך, תלוי ועומד נגדו משפט פלילי הנוגע לאישומים מאותו סוג גם כיום, ואין בכך כדי להרתיעו מפני ביצוען של עבירות סמים נוספות.

בכל אלה יש כדי ללמד על מסוכנותו של העורר, וזו אינה מאפשרת קיומה של חלופת מעצר.