בש"פ 3986/00 מדינת ישראל נ. אחמד אבו ג'ומעה

המשיב, העומד לדין בפני בית המשפט המחוזי בחיפה, נעצר עד תום ההליכים. ערר שהוגש בפני בית משפט זה (בש"פ 5611/99) נדחה. בתום תשעה חודשים למעצר ביקשה המדינה להאריך את המעצר בתשעים ימים. בית משפט זה (השופט א' ריבלין) נענה לבקשה (בש"פ 1611/00). בהחלטתו אמר בית המשפט, בין היתר, כך:

"העבירות בגינן עומד המשיב למשפט הן עבירות חמורות. לחובתו הרשעות קודמות, לרבות הרשעות בעבירות סמים ובעבירות הנגועות באלימות. הוא עומד למשפט בגין אישומים נוספים מאותו סוג, והוגש נגדו כתב אישום המייחס לו עבירות של כליאת שווא, חטיפה לשם כליאה, הדחה בעדות בנסיבות מחמירות והסתייעות ברכב לביצוע פשע. על פי כתב האישום הנוסף, חטף הנאשם יחד עם אחר עד תביעה שהיה אמור להעיד נגדו על מנת למנוע ממנו להגיע לבית המשפט ולהעיד. מסוכנותו של המשיב לא פגה, ומעשיו מעידים עליו כי שחרורו עשוי לסכן את בטחונם של אחרים".

לפני שתקופת ההארכה של המעצר נסתיימה, נסתיימה שמיעת המשפט. בית המשפט קבע כי הכרעת הדין תינתן ביום 7.6.00, כלומר, אתמול. אך היום הודיעה באת-כוח המדינה כי בית המשפט דחה את המועד להכרעת הדין ליום 20.6.00. אולם המעצר עומד להסתיים כבר מחר. לפיכך ביקשה המדינה להאריך את המעצר פעם נוספת, והפעם בשלושים ימים.

בא-כוח המשיב מתנגד לבקשה. הוא טוען, ובצדק, כי אין לפגוע בחירות האישית של הנאשם בקלות, וכי משקל הטעמים שהביאו למעצר הנאשם עד תום ההליכים הולך ונחלש עם הזמן. לטענתו, בשל עבור הזמן, והחובה לכבד את החירות האישית של המשיב, מן הראוי לשחרר את המשיב מן המעצר, בתנאים מגבילים כפי שבית המשפט יקבע.

אכן, כך ראוי לנהוג אלא אם השחרור צופן סכנה ממשית לשלום הציבור או חשש לשיבוש הליכי המשפט. במקרה זה נסיבות המקרה, כמו גם העבר הפלילי של המשיב, וכן האישום התלוי ועומד נגדו בתיק אחר, נותנים יסוד ממשי גם לחשש מפני המסוכנות שלו וגם לחשש מפני שיבוש הליכי המשפט אם ישוחרר מן המעצר.

לפיכך, ובהתחשב בכך שמשפטו של המשיב קרוב לסיומו, אני מחליט לקבל את בקשת המדינה.

בהתאם לכך אני מאריך את מעצרו של המשיב מיום 9.6.00 למשך שלושים ימים, או עד למתן פסק הדין במשפטו, לפי המועד המוקדם יותר.