בש"פ 5613/00 מוחמד אבו רקייק נ. מדינת ישראל

לפניי שלושה עררים (בש"פ 5619/00; בש"פ 5613/00; בש"פ 5651/00), שאוחדו בהסכמת בעלי הדין, על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (ב"ש 21375/00; ב"ש 21376/00), מפי השופט ב' אזולאי. בהחלטתו, דחה בית המשפט המחוזי ערר שהוגש כנגד החלטת בית משפט השלום בבאר-שבע (ב"ש 5737/00), מפי השופטת ל' ברנע, על פיה יש לעצור את העוררים עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדם.

1.ביום 23.7.00 הוגש נגד שלושת העוררים ושני נאשמים נוספים כתב אישום בת.פ. 4553/00 בבית-משפט השלום בבאר-שבע. נאשם 1 הוא העורר בבש"פ 5613/00, נאשם 2 הוא העורר בבש"פ 5651/00 ונאשם 3 הוא העורר בבש"פ 5619/00. כתב האישום מייחס לעוררים סחיטה באיומים (עבירה לפי סעיף 428 לחוק העונשין, התשל"ז1977-) וקשירת קשר לביצוע פשע (עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין). על-פי כתב האישום, בימים שבין 13.7.00 ל- 17.7.00, התקשרו הנאשמים עם שני אחים (להלן - המתלוננים), שהם בעלי עסק בבאר-שבע, וניסו לסחוט מהם כספים תוך כדי הפעלת איומים. מכתב האישום עולה כי העוררים ושותפיהם תבעו מן המתלוננים סכומים שבין 4000 ש"ח לבין 7000 ש"ח. העוררים ושותפיהם איימו על המתלוננים כי אם לא ייענו לתביעתם הם יפגעו בבית העסק של המתלוננים, ברכבו ובגופו של אחד מהם.

2.בצמוד לכתב האישום הוגשה לבית משפט השלום בבאר-שבע (ב"ש 5737/00) בקשה למעצרם עד לתום ההליכים של העוררים ושל אחד משותפיהם. בית המשפט, מפי השופטת ל' ברנע, קבע כי ביחס לכל הנאשמים קיימת תשתית ראייתית לכאורה הקושרת אותם לעבירות המיוחסות להם בכתב האישום. עם זאת הבסיס הלכאורי ביחס לאחד הנאשמים אינו מוצק כזה של העוררים. על יסוד זה הורה בית המשפט על שחרורו של נאשם זה לחלופת מעצר. ביחס לשלושת העוררים קבע בית המשפט כי קיים בסיס ראייתי לכאורה הקושר אותם קשר איתן לעבירות המיוחסות להם. הוא מציין את תמלילי השיחות המוקלטות שהתנהלו בין העוררים ובין המתלוננים. ביחס למסוכנותם של העוררים, קבע בית המשפט כי זו נוצרת על יסוד הנסיבות המייחדות את האירוע נשוא כתב האישום ועל יסוד עברם הפלילי של חלק מן העוררים. כן מציין בית המשפט את החשש כי שחרורם עלול להביא לשיבוש הליכי משפט. על בסיס זה הורה בית המשפט על מעצרם של העוררים עד לתום ההליכים.

3.על החלטה זו הוגש ערר לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע (ב"ש 21376/00; ב"ש 21375/00). בעררם, הדגישו ב"כ העוררים את טענת האפלייה בינם לבין הנאשם האחר ששוחרר לחלופת מעצר. בנוסף ציינו ב"כ העוררים כי אין ראיות מספיקות להוכחת האישום נגדם, כי קיימות סתירות מהותיות בראיות התביעה, כי לא נשקלה לגביהם אפשרות של חלופת מעצר וכי משך ההליך המשפטי נגדם עלול להימשך זמן רב.

4.בית המשפט, מפי השופט' ב' אזולאי, דחה את הערר. בהחלטתו קבע בית המשפט כי אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט השלום ביחס לקיומו של בסיס ראייתי לכאורה לאשמתם של העוררים. הוא ציין כי אין לטענת האפלייה על מה שתסמוך שכן חומר הראיות נגד העוררים הוא מוצק ביותר בשונה מחומר הראיות כנגד הנאשמים האחרים. בנוגע למסוכנות העוררים ובנוגע לחלופת מעצר קבע בית המשפט:

עבירה מהסוג הנדון של גביית דמי חסות תוך סחיטה ואיומים הינה עבירה חמורה החותרת תחת אושיות שלטון החוק, ומתיימרת להמיר את שלטון החוק בשלטון הפחד והאימה. בנסיבות הענין קיים חשש ששחרור [העוררים] בתנאים מגבילים, ככל שיהיו, יניע את [העוררים] להמשיך בהטלת אימה על המתלוננים, הן כתגובה על הגשת התלונה נגדם והן על מנת להניעם לשנות את עדויותיהם. כמו כן קיים חשש להמשך ביצוע עבירות מסוג זה כלפי אחרים.

5.הטענות בערר מצד באי הכוח של שלושת העוררים מתרכזות סביב שני נושאים עיקריים; האחד הוא בדיקתה של חלופת מעצר, והאחר הוא אפליה בשל שחרורו של נאשם אחר באותה הפרשה. ואמנם, באשר לתשתית הראייתית לכאורה, יש הסכמה כי היא קיימת בנוגע לעבירת הסחיטה ואיומים. באשר לחלופת מעצר, הטרוניה היא כי שתי הערכאות הקודמות לא בחנו בחינה מהותית את האפשרות לשחרר את העוררים בתנאים מגבילים, שיש בהם כדי להשיג את מטרות המעצר בדרך שפגיעתה בחירותם של הנאשמים פחותה. בעניין זה הם הדגישו את העובדה כי לעוררים אין עבר פלילי של הרשעות. כן צויין כי העבירות בוצעו ללא הפעלת אלימות בפועל, וכי תקופת המעצר היא ממושכת ולא מן הראוי כי היא תשמש עונש "על החשבון". במסגרת הטיעונים למתן חלופת מעצר ביקשו ב"כ העוררים כי ייערך תסקיר מעצר על ידי שירות המבחן.

6.באשר לטענת האפלייה, טענת ב"כ העוררים היא כי הנימוק שהועלה על ידי הערכאות הקודמות - והוא: כי התשתית הראייתית של השותף ששוחרר לחלופת מעצר חלשה יותר - נימוק זה אינו יכול לשכנע. הפער בכמות הראיות ואיכותן אינו יכול, לטענתם, להצדיק הבחנה בעניין חלופת המעצר.

7.בתשובה לטיעונים אלה, ציינה ב"כ המדינה כי אין לשחרר את העוררים לחלופת מעצר וכי אין מקום להיעתר לבקשה לקבלת תסקיר מעצר. לבקשה לקבלת תסקיר מעצר יש מקום עת מדובר בעצור שהוא בעל נסיבות מיוחדות, כגון היותו בטיפול גמילה מסמים, קטין ונסיבות כיוצא באלה. במקרה דנן, אין נסיבות מיוחדות המחייבות הגשת תסקיר כזה. כן ציינה ב"כ המדינה כי טיב העבירות מצביע על מסוכנותם הרבה של העוררים ולכן אין אפשרות לשחררם לחלופת מעצר.

8.לאחר ששמעתי את טיעוני בעלי הדין ועיינתי בחומר המצוי בתיק, הגעתי למסקנה כי אין להתערב בהחלטותיהן של שתי הערכאות הקודמות, אשר שללו את האפשרות לחלופת מעצר. כפי שצויין על ידי שתי הערכאות, מעשי סחיטה, ואיומים לקבלת "דמי חסות" הם עבירות חמורות שמעצם טיבן מצביעות על מסוכנותם של המעורבים במעשים אלה. יש חשש ממשי כי העוררים יגשימו את איומיהם לפגוע בגופו וברכושו של אחד המתלוננים כפי שאיימו, וזאת במטרה להשפיע על עדים ולשבש בכך את הליכי המשפט.

9.באשר לטענת האפלייה, גם בה לא מצאתי עילה להתערב בהחלטותיהן של שתי הערכאות הקודמות. ההבדל בתשתית הראייתית לכאורה, הוא נימוק המצדיק את ההבחנה בקביעת חלופת מעצר (ראה בש"פ 299/88 אברהם משי-זהב נ' מדינת ישראל פ"ד מג(1) 720; י' קדמי על סדר הדין בפלילים

(תשנ"ז, חלק ראשון) 210).

אי-לכך העררים נדחים.