בש"פ 5803/02 שלומוב רובשן נ. מדינת ישראל

העורר הועמד לדין בבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע בגין עבירות של קשירת קשר לבצע פשע וסחיטה באיומים. לפי המתואר בכתב-האישום, העורר ביחד עם אחרים, סחטו באיומים "דמי חסות" מבעל מועדון בבאר-שבע במשך מספר חודשים. בעקבות האיומים, שילם המתלונן סכום כולל של 14,000 ש"ח.

עם הגשת כתב-האישום נגד העורר, ביקשה המדינה לעוצרו עד תום ההליכים, וביום 14.5.02 נענה בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (סגן הנשיא י' פלפל) לבקשה. בקשת הסניגור להורות על הגשת תסקיר מעצר נדחתה.

על החלטה זו הוגש ערר לבית משפט זה. ביום 22.5.02 הורה השופט א' גרוניס על הגשת תסקיר מעצר בעניינו של העורר לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע, בהסכמת המדינה. בהחלטתו, ציין השופט גרוניס כי עמדת המדינה היא שיש להורות על מעצרו של העורר עד תום ההליכים, אף אם התסקיר שיוגש בעניינו יהיה חיובי.

תסקיר המעצר שהוגש לבית-המשפט קמא, המליץ לשחרר את העורר למעצר בית בבית דודתו בנתניה, וכן להעמידו בפיקוח קצין מבחן. אף-על-פי-כן, הורה בית-המשפט המחוזי כי העורר יוותר במעצר עד תום ההליכים, מן הטעם לפיו "...מעשיו של המשיב (העורר) מלמדים על מסוכנותו והמצאותו בבית דודתו לא תמנע ממנו מליצור קשר עם שותפיו ומביצוע עבירות נוספות". על-כך הערר בפניי.

הסניגור לא חלק בפניי על קיומן של ראיות לכאורה, אולם טען כי בהתחשב בגילו הצעיר של העורר ובמצבו הבריאותי, ונוכח עברו הנקי, יש לקבל את המלצת שירות המבחן ולשחררו בתנאי חלופה. מנגד, טען בא-כוח המדינה כי המעשים המיוחסים לעורר חמורים, וכי נוכח המסוכנות הנשקפת מן העורר לביטחון המתלונן ולשלום הציבור וכן החשש משיבוש הליכי משפט, אין להסתפק בעניינו בחלופת מעצר.

בית-משפט זה כבר פסק לא פעם כי סחיטת כסף באיומים מבעלי עסקים, במיוחד כשהעבירה מתבצעת בחבורה, היא עבירה מן הסוג המצדיק, בדרך-כלל, מעצר עד תום ההליכים. סחיטת "דמי-חסות" מצביעה מעצם טיבה על מסוכנות, וטבוע בה חשש לשיבוש הליכי משפט ולהשפעה על עדים, שכן הנאשם עלול להטיל פחד על בעלי עסקים ועל עדים אף כאשר הוא ספון בביתו, באמצעות טלפון או שליחים (ראו: בש"פ 1416/02 זינב נ' מדינת ישראל , תק-על 2002 (1) 794; בש"פ 5613/00 אבו רקייק ואח' נ' מדינת ישראל , תק-על 2000 (3) 612; בש"פ 4107/95 מדינת ישראל נ' בוזגלו ואח' , תק-על 2002 (1) 794). על-אף שזהו הכלל הרחב, ברי כי איננו פטורים מלבדוק נסיבותיו של כל מקרה לגופו.

במקרה דנן, אין ספק כי המעשים המיוחסים לעורר, אשר נראה כי נטל חלק פעיל בסחיטת המתלונן, מעידים לכאורה על מסוכנותו. עם זאת, המתלונן היה קטין בעת ביצוע העבירות, ובזמן מעצרו הפך לבגיר. הוא כיום בן 18 בלבד. עברו נקי וזהו מעצרו הראשון. מתסקיר המעצר שהוגש בעניינו עולה כי הוא מתקשה להסתגל לתנאי המעצר, ומצב בריאותו אינו תקין. בהתחשב בנסיבות יוצאות דופן אלה, ונוכח החשש כי יעברו חודשים עד לשמיעת משפטו של העורר, הרי לאחר לבטים החלטתי לקבל את המלצת שירות המבחן ולשחרר את העורר בתנאי מעצר בית מלא ובפיקוח קצין מבחן בתקופה זו, בתקווה כי יהא בכך כדי לתרום להרחקתו ממעגל הפשע.

הערר מתקבל, איפוא, כך שהתיק יוחזר לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע על-מנת שיבואו בפניו דודתו של העורר ובן-זוגה אשר שירות המבחן המליץ כי העורר ישהה בביתם בנתניה, וכן קצין מבחן, על-מנת שייקבעו כל תנאי החלופה באותו מעמד. עד להחלטת בית המשפט המחוזי, יישאר העורר במעצרו.