בש"פ 5623/06 אסעד אבו קאסם נ. מדינת ישראל

לבית משפט השלום בחדרה הוגש נגד העורר כתב אישום בו יוחסו לו עבירות של תקיפה חבלנית, תקיפה סתם ואיומים. על פי האמור בכתב האישום לעורר ולמתלוננת קשר רומנטי מזה שנה וחצי. כחמישה חודשים אחרי תחילת הקשר החל העורר להכות את המתלוננת ולאיים עליה. ביום 2.10.2005 פרץ בין השניים וויכוח במהלכו תקף העורר את המתלוננת בסטירות, אגרופים, משיכה בשערות ולאחר מכן נטל סכין מטבח חימם אותה וגרם למתלוננת כוויה בידה; אחר-כך הזמין את המתלוננת לבילוי בערב השנה האזרחית החדשה ותקף אותה בעקבות וויכוח ברכבו ובביתו. לאחרונה, ביום 25.5.2006, כך על פי כתב האישום, הגיע לביתה של המתלוננת, יחד נסעו למקום עבודתם וביניהם פרץ וויכוח במהלכו תקף העורר את המתלוננת בכך שהיכה אותה בידיו, באגרופים באוזן, באיזור בית החזה ובידה, ירק עליה וזרק עליה סיגריה בוערת. המתלוננת נזקקה לטיפול רפואי. בנוסף, איים עליה ואמר לה כי יתעלל בה, יעשה משהו בפניה, יחתוך אותה לחתיכות, יהרוג אותה ועוד.

בית משפט השלום (כבוד השופט משה גינות) הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. בהחלטתו ציין כי אין מחלוקת בדבר הראיות לכאורה ואין מחלוקת בעניין עילת המעצר, המחלוקת היא בשאלה אם ניתן להורות על שחרורו של העורר (המשיב בפניו) לחלופת מעצר והאם יהיה בכך כדי לאיין את המסוכנות. בית משפט השלום עמד על כך ששירות המבחן התקשה להעריך את מסוכנותו של העורר אך מאידך גיסא התרשם ממצוקתו, ממצבו הנפשי הירוד, ממחלותיו ומהניתוק מבנו ועל-כן הציע לשחררו לחלופת מעצר. ואולם, בית המשפט עמד על ההתנהגות המצביעה על מסוכנות רבה וציין כי מחומר הראיות בו הוא עיין עולה בבירור כי העורר סבור שהמתלוננת הינה רכושו והוא יכול לעשות בה ככל העולה על רוחו. המדובר, כך אמר, באדם אלים, חסר עכבות, שנשקפת ממנו מסוכנות כלפי המתלוננת אותה לא ניתן לאיין על ידי חלופת מעצר.

העורר הגיש ערר לבית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ברכה בר-זיו) והערר נדחה. גם בית המשפט המחוזי ציין כי קצין המבחן אמנם המליץ על שחרור העורר לחלופת מעצר אך הוא מציין בתסקיר כי הוא מתקשה להעריך את מידת הסיכון להישנות המעשים.

על החלטתה של השופטת בר-זיו הוגש הערר שלפני. פרקליטו של העורר, עו"ד נוה, שעשה עבורו כל שניתן לעשות, וחזר בפני על טענותיו בפני הערכאות שקדמו לי הסביר, כי מערכת היחסים שבין המתלוננת לעורר איננה מערכת יחסים רומנטית. הוא שם את הדגש על המלצת שירות המבחן ועל האפקטיביות של חלופת המעצר אליה ניתן לצרף גם איזוק אלקטרוני.

דין הערר להידחות. כידוע בית המשפט אינו חייב לקבל את המלצת שירות המבחן. בענייננו אין המדובר לכאורה במעידה חד-פעמית, אלא בשרשרת של עבירות בינהן מפריד זמן. דהיינו, מדובר בהתנהגות חוזרת ונשנית. כאמור, שירות המבחן אינו מסוגל להעריך את המסוכנות ועל כן, לכאורה, צירוף המעשים מצביע על מסוכנות רבה ובצדק קבעו הערכאות הקודמות שאין מקום לשחרור בערובה.

תשומת לב רשויות המעצר למצבו הבריאותי של העורר.

הערר נדחה.