בש"פ 7948/09 מרדכי בנארוש נ. מדינת ישראל

לפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטת ת' שרון-נתנאל) בעמ"ת 2233-07-09 מיום 24.9.2009.

1.

נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של סחיטה באיומים, לפי סעיף 428 רישא לחוק העונשין, התשל"ז-1977. על פי עובדות כתב האישום, העורר סחט באיומים את התובע העירוני (להלן: המתלונן ) באופן שביקש להשפיע על עמדתו של המתלונן בדיון משפטי שהיה צפוי להתקיים בעניין בקשת העורר לעיכוב ביצוע צו סגירה לעסק שבבעלותו. העורר איים על המתלונן בפגיעה שלא כדין בגופו או בגופם של אחרים במידה ולא יסכים לעיכוב הביצוע. העורר איים כי "אם העסק ייסגר מחר זה יגמר במוות" וכן הוסיף כי קנה אקדח ושני רימונים וכי "העסק ייסגר רק בדמים". במהלך השיחה הרים העורר את קולו, חזר על דבריו מספר פעמים והבהיר כי אינו צוחק וכי יעשה הפעם "יותר גרוע" בהתייחסו למקרה קודם שבו התבצר בעסק עם בלוני גז, שאותם איים לפוצץ.

2.

ביום 15.7.2009 החליט בית משפט השלום בחיפה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת האשמה, שאליהן מתווספת עילת מעצר המבוססת על הסיכון הרב הרובץ לפתחו של העורר. יחד עם זאת, שקל בית משפט השלום את שחרורו של העורר למעצר בית מרוחק ממקום ההתרחשויות ובפיקוח מרסן ומציב גבולות. משהוצעה חלופת מעצר בירושלים, בפיקוחם של שלושה אנשים המנהלים ישיבה, הורה בית משפט השלום על שחרורו של העורר לחלופת מעצר זו. כן אסר בית משפט השלום על העורר לצאת מן הארץ, הורה על הפקדת סכום כסף במזומן, הפקדת ארבע ערבויות צד ג' והתקנת איזוק אלקטרוני. ביום 19.7.2009 דחה בית המשפט המחוזי את ערר המדינה על החלטה זו.

3.

ביום 26.8.2009 הגיש העורר בקשה לעיון חוזר ולהקלה בתנאי מעצר הבית. בית משפט השלום הורה על הגשת תסקיר מעצר. יצויין כי ביום 3.9.2009 הורשע העורר על פי הודאתו בעבירה של סחיטה באיומים. הדיון בתיק העיקרי נדחה לצורך קבלת תסקיר שירות מבחן ולטיעונים לעונש ליום 20.10.2009. בתסקיר המעצר שהוגש התרשם שירות המבחן כי קיים סיכון בינוני להישנות התנהגות פוגעת מצד העורר. עוד בחן שירות המבחן שלוש מפקחות מוצעות - אשתו של העורר, אמו וחמותו והתרשם כי הבינו את אחריותן וכי יבצעו את המוטל עליהן. לפיכך המליץ שירות המבחן על שחרור העורר למעצר בית בביתו.

4.

בית משפט השלום ציין כי עבר זמן קצר ביותר מאז ההחלטה המורה על שחרורו של העורר למעצר בית. בינתיים הודה העורר במיוחס לו בתיק העיקרי. מחד גיסא, נטילת האחריות מעידה על הפנמה וייתכן שגם על הבעת חרטה ומאידך גיסא, לזכות העורר לא עומדת עוד חזקת החפות. המפקחות המוצעות השאירו רושם חיובי על בית משפט השלום באשר לנכונותן להתגייס ולעשות כל מאמץ על מנת להבריא את המשפחה. יחד עם זאת, עסקינן במשפחה ובה חמישה ילדים קטנים, אחד מהם תינוק בן מספר חודשים, ולגישתו של בית משפט השלום לא יהיה ביכולת שלוש המפקחות כדי לאיין באופן ממשי ומפורש את המסוכנות הרבה הנובעת מן העורר. לאחר ששקל בית משפט השלום את כלל הנסיבות, הגיע למסקנה כי לא קמה עילה של ממש לשינוי ההחלטה שניתנה אך לפני חודשים ספורים, ולפיכך נדחתה הבקשה לעיון חוזר.

5.

העורר ערר לבית המשפט המחוזי אשר דחה את עררו. בית המשפט המחוזי ציין כי הבקשה לא העלתה כל עילה לעיון חוזר. העובדה שהעורר הורשע אינה עילה לעיון חוזר ואולי ההפך הוא הנכון, שכן לא רק שהיא מייתרת דיון בשאלת הראיות אלא משמעותה היא סיום המשפט במהרה, במיוחד לאור כך שנקבע מועד לטיעון לעונש וגזר דין, ליום 20.10.2009. הטענה בדבר קשיי פרנסה גם היא אינה עילה לעיון חוזר שכן קשיים אלה היו ידועים לעורר עוד בעת הדיון בבקשת המדינה להורות על מעצרו עד תום ההליכים. זאת ועוד, דווקא הצבת אשת העורר כמפקחת עליו, תמנע ממנה בשעות הפיקוח להתפנות לעניינים אחרים ובכך לסייע לעסק המשפחתי. בנוסף, לעורר עבר פלילי לא קל בעבירות שונות ובין היתר גם בעבירות אלימות. כל אלה בהצטרף לעבירה בה הורשע העורר בתיק זה מצביעים על מסוכנות ועל כך שהעורר בוחר בדרך אלימה על מנת לנסות ולפתור בעיות שבהן הוא נתקל, ומי יודע באיזו בעיה ייתקל העורר שוב. בנסיבות אלה, סבר בית המשפט המחוזי כי יש משמעות להרחקת העורר מאזור מגוריו עד לסיום ההליכים בעניינו.

6.

בערר שלפניי מבקש העורר - באמצעות בא כוחו, עו"ד שמעון צח - לקבל את בקשתו לעיון חוזר ולהורות על שינוי תנאי שחרורו כך שישהה במעצר בבית בביתו כפי שהמליץ שירות המבחן. לשיטת העורר, קיימות מספר עילות לעיון חוזר, ובהן קיומו של תסקיר מעצר חיובי התומך בבקשתו. כן טוען העורר כי הודאתו באשמה חסכה מזמנו של בית המשפט וכי הוא הביע חרטה על מעשיו. לטענת בא כוח העורר, הוא קיבל את הייצוג המשפטי בתיק לאחר הכרעת הדין ואז התברר לו כי סעיף האישום בו הורשע העורר שגוי, שכן מהעובדות בהן הודה העורר לא עולה כל עבירה של סחיטה באיומים, אלא לכל היותר עבירה של איומים. על כן, טוען בא כוח העורר, בכוונתו להגיש לבית משפט השלום בקשה לחזרה מההודאה והסכמה להודות באיומים בלבד. עוד טוען העורר כי עברו הפלילי אינו מכביד, ובמיוחד בשים לב לעובדה שהעבירה האחרונה שבה הורשע היא מלפני כאחת עשרה שנים. העורר נקלע למצב כלכלי קשה שהביאו לפעול כפי שפעל, והוא הודה בכך ואין חשש שיחזור על מעשיו. בא כוח העורר הדגיש כי העורר מעולם לא פגע במישהו בפועל והטענה למסוכנות אינה כצעקתה. זאת ועוד, לטענת העורר המתלונן הודה כי לא חשש מאיומיו. נסיבה נוספת שעליה מצביע העורר הוא מצבה הכלכלי הקשה של משפחתו - לעורר חמישה ילדים ואשתו עקרת בית - המחמיר עקב התארכות תקופת מעצר הבית. בית המשפט המחוזי אף התרשם בחיוב מהמפקחות המוצעות. לדבריו, העובדה כי המצב הכלכלי היה קשה עם תחילת המעצר, אין בה כדי לאיין את הבקשה, ובמיוחד נוכח חלוף הזמן. זאת ועוד, לטענת בא כוח העורר, ההליך אינו צפוי להסתיים ביום 20.10.2009, שכן סגנית קצין המבחן הודיעה כי לא תוכל להמציא את התסקיר במועד ועל כן ביקשה לדחות את הדיון לחודש נובמבר 2009.

7.

באת כוח המשיבה, עו"ד עדי מנחם , ציינה כי שתי הערכאות הקודמות שבחנו את העניין לא מצאו שקיימת עילה לעיון חוזר. הבקשה הוגשה כחודש וחצי לאחר שחרורו של העורר. שינוי הנסיבות היחידי הוא הודאתו והרשעתו של העורר במיוחס לו, כך שלא עומדת לו עוד חזקת החפות. אשר לטענתו של בא כוח העורר כי בכוונתו לבקש את חזרת העורר מההודאה, הרי שמדובר במשוכה לא פשוטה. זאת ועוד, שירות המבחן התרשם כי נשקפת מהעורר מסוכנות בינונית. בית המשפט בחן את החלופה באופן בלתי אמצעי והגיע למסקנה שונה משירות המבחן, והוא הרי לא מחויב לקבל את המלצתו. יצוין כי חלופת המעצר המוצעת משמעה חזרה למקום ביצוע העבירה ולתנאים שהובילו לביצוע העבירה מלכתחילה. עוד הוסיפה עו"ד מנחם כי ההליך נמצא לפני סיום, לקראת טיעונים לעונש, כאשר הרשעת העורר עומדת בתוקפה.

8.

לאחר שעיינתי בערר ושמעתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות. בראש ובראשונה, סבורני כי אין מקום לקבל ערר זה נוכח השלב שבו נמצאים ההליכים במסגרת התיק העיקרי. העורר הורשע בעקבות הודאתו והתיק קבוע לטיעונים לעונש לימים הקרובים. אמנם הוצגה לפניי בקשת שירות המבחן לקבלת דחייה, אולם עד ליום קיום הדיון לפניי (ביום 13.10.2009) לא נדחה הדיון בבית המשפט המחוזי. בנסיבות אלה, וכאשר דינו של העורר עומד להיגזר בזמן הקרוב, איני רואה מקום לשנות את תנאי שחרורו של העורר. נוכח העובדה שדינו של העורר צפוי להיגזר בקרוב, גם איני רואה משמעות ממשית לטענתו בדבר התארכות משך מעצר הבית והשפעתה על מצבה הכלכלי הקשה של משפחתו, שכן ממילא מצב הדברים עשוי להשתנות בעקבות גזר הדין.

9.

לכך יש להוסיף כי הבקשה לעיון חוזר הוגשה זמן קצר בלבד לאחר שחרורו של העורר לחלופת מעצר, וללא שהיה שינוי נסיבות כלשהו. גם הנסיבות שבא כוח העורר טוען כי הן מצדיקות עיון מחדש, למעשה אירעו לאחר הגשת הבקשה - קבלת התסקיר הנוסף והודאתו של העורר באשמה. מכל מקום, הודאתו של העורר והרשעתו שוללת את חזקת החפות שלו (וזאת גם אם ניקח בחשבון כי הודה רק ב"איומים" להבדיל מ"סחיטה באיומים", עניין שאיני מחווה דעה לגביו) ועל אף שקיצרה את ההליך המשפטי אינה בהכרח פועלת לטובת העורר בשאלת תנאי שחרורו. אשר לתסקיר שירות המבחן, אשר התרשם באופן חיובי מן המפקחות, כידוע בית המשפט אינו מחויב לקבל את המלצת שירות המבחן [השוו: בש"פ 5623/06 אבו קאסם נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 9.7.2006); בש"פ 9621/08 עמאש גמאל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.11.2008); בש"פ 4318/09 מהראן נאטור נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 27.5.2009)], מה גם שההתרשמות של שירות המבחן מהעורר לא הייתה חיובית במיוחד, כפי שציינה באת כוח המשיבה. בית המשפט המחוזי אף הביא נתונים נוספים בחשבון, כגון העובדה שחלופת המעצר המוצעת קרובה למקום ביצוע העבירה וחזרת העורר לביתו עלולה להביאו שוב למצב של מתח נפשי עקב המצב הכלכלי הקשה, מצב שהביאו לביצוע העבירה מלכתחילה. אין להקל ראש בשיקולים אלו.

10.

נוכח כל האמור לעיל, אין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי ודין הערר להידחות.