בש"פ 4318/09 מהראן נאטור נ. מדינת ישראל

לפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט ר' שפירא) במ"ת 12995-03-09 מיום 7.4.2009 שבמסגרתה הוחלט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

כתב האישום

1.

נגד העורר ונגד אדם נוסף, מג'די נאטור, הוגש ביום 23.3.2009 כתב אישום אשר מייחס להם עבירות בנשק [לפי סעיף 144(א)+(ב) (רישא וסיפא) בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין )] וכן עבירה של יריות באזור מגורים (לפי סעיף 340א בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין).

2.

על פי עובדות כתב האישום, הנאשמים נסעו יחד עם אדם שלישי, וואיל נאטור, ברכב בכביש המחבר בין כפר יאסיף לאבו סנאן. בסמוך לביתו של שריף הזימה, ירה הנאשם 1, מג'די נאטור, מספר יריות באוויר מאקדח שהושיט לו העורר. לאחר מכן החזיר הנאשם 1 את האקדח לעורר.

ההליך בבית המשפט המחוזי

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום ביקשה המשיבה לעצור את העורר ואת שותפו לכתב האישום עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי קבע כי ישנן ראיות לכאורה המבססות סיכוי סביר להרשעתם של הנאשמים בביצוע העבירות המיוחסות להם. הראיות המרכזיות הקושרות את העורר והנאשם הנוסף לאירוע הן הודעותיהם שבהן אישרו כי אכן נסעו ברכב באותו מועד אולם הכחישו את אירוע הירי, וכן הודעותיו של וואיל נאטור שהיה עמם ברכב (להלן: וואיל ). בית המשפט המחוזי ציין כי גם אם יש אי דיוקים כאלה ואחרים בהודעותיו של וואיל, אין הדבר משמיט את מכלול התשתית הראייתית הלכאורית או פוגם בה, לצורך שלב זה.

עוד קבע בית המשפט המחוזי כי המעשים המיוחסים לנאשמים מצביעים על מסוכנות גבוהה מצדם כלפי הציבור וכלפי אדם, כאשר הם לכאורה הצטיידו באקדח מבעוד מועד והגיעו בסמוך לביתו של הזימה וירו שם מספר יריות באוויר. עבירת הנשק מקימה חזקת מסוכנות מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(2) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי קיים יסוד סביר לחשש כי שחרורם של הנאשמים יביא לשיבוש הליכי משפט, להתחמקות מהדין וגם להשפעה על עדים, לרבות על וואיל, ולפגיעה בראיות, בייחוד לנוכח אי הימצאותו של האקדח שבאמצעותו, לכאורה, ירו הנאשמים.

בית המשפט המחוזי ציין כי מעורבות בעבירות נשק מצדיקה מעצר עד תום ההליכים ורק בנסיבות חריגות ובמקרים יוצאי דופן ניתן להפיג את המסוכנות הנשקפת מהמעורבים בחלופת מעצר. אשר לנאשם 1, קבע בית המשפט המחוזי, כי נוכח העבירות המיוחסות לו וכן נוכח עברו הפלילי, יישאר הוא לעת עתה מאחורי סורג ובריח וכי אין מקום להורות על קבלת תסקיר מעצר. אשר לנאשם 2, העורר שלפניי, קבע בית המשפט המחוזי שלא ניתן להתעלם מכך שמדובר באדם ללא עבר פלילי. בנסיבות אלה, קבע בית המשפט המחוזי, ניתן לבחון אפשרות לחלופת מעצר בהרחקה משמעותית ממקום ביצוע העבירה ובתנאי פיקוח נוקשים שייקבעו. לפיכך, הורה על הגשת תסקיר מעצר בעניינו אשר יתייחס למסוכנותו, לחלופת מעצר שתוצע וכן לאמצעי הפיקוח הראויים. כן הורה כי יש לבחון חלופות מעצר המצויות במרחק העולה על 50 ק"מ ממקום ביצוע העבירה, בפיקוח מפקחים ללא עבר פלילי ובגיבוי איזוק אלקטרוני.

4.

ביום 4.5.2009 ובעקבות קבלת תסקיר מעצר, התקיים דיון בבית המשפט המחוזי שבמהלכו נחקרו המפקחים המוצעים. חלופת המעצר שהוצעה הינה בעיר עכו, המרוחקת כ- 15 ק"מ

ממקום ביצוע העבירה. בית המשפט המחוזי הדגיש כי שני המפקחים שהתייצבו הם אנשים ראויים, אולם לא ניתן להתעלם מקושי אפשרי צפוי כאשר מדובר בבית שיש בו תינוק, ככל שהדבר נוגע למשטר הפיקוח. מעבר לכך, קבע בית המשפט המחוזי, מדובר בקרובי משפחה ולעניין זה גובר הצורך הן בפיקוח האלקטרוני והן בכל הנוגע למרחק ראוי. נוכח האמור ובהתחשב בחומרת העבירה, לא אישר בית המשפט המחוזי את חלופת המעצר, וקבע כי העורר ייעצר עד תום ההליכים, תוך שמירה על זכותו לפנות בכל עת ולהציע חלופה שתעמוד באמות המידה שקבע בית המשפט.

טענות העורר

5.

העורר - באמצעות בא כוחו ו' נבואני - טוען כי שגה בית המשפט המחוזי כשקבע כי ישנן די ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר. בחינת הראיות בתיק מעלה קשיים ותמיהות המחלישות משמעותית את חוזקן של הראיות. ההכחשה של העורר היא לגבי ביצוע הירי מהרכב, ולא לגבי התרחשות הנסיעה, והראיה היחידה המסבכת את העורר באירוע הירי היא עדותו של וואיל נאטור, נהג הרכב, שקיימות סתירות רבות ומהותיות בעדותו. נראה כי עדותו באה על רקע רצונו לחלץ את עצמו מאירוע הירי. עוד טוען העורר כי עדים ניטראליים סותרים את גרסתו של וואיל נאטור בנקודות מהותיות, למשל בנוגע לחלון הרכב שממנו נורו היריות (בעוד שוואיל טען שנורו מגג הרכב, עדה אחרת טענה שנורו מהחלון האחורי הימני). לטענת העורר, בית המשפט המחוזי לא נתן לסתירות את המשקל הראוי. עוד טוען העורר למחדל חקירה שמתבטא בכך שלא נבדקו שרידי ירי על ידיו של העורר. לשיטת עו"ד נבואני, חולשת הראיות מצדיקה את שחרור העורר לחלופת מעצר.

עוד טוען העורר כי בית המשפט המחוזי שגה כשדחה את חלופת המעצר המוצעת רק מהטעם שהיא אינה נמצאת במרחק 50 ק"מ ממקום ביצוע העבירה. לטענת עו"ד נבואני, במקרה דנן למרחק אין כל משמעות, שכן אין נפגע עבירה ספציפי והירי בוצע באוויר ובמיקום מקרי לחלוטין. לדבריו, אין סיבה קונקרטית שבגינה הירי בוצע היכן שבוצע אלא הייתה זו בחירה אקראית. העורר מוסיף כי אין זה ראוי לעודד "קניית" חלופת מעצר לפי מיקום גיאוגרפי. חלופת המעצר המוצעת שנבחנה ונמצאה ראויה על ידי שירות המבחן, נמצאת במרחק מטרים ספורים מתחנת המשטרה בעכו, אלמנט הרתעתי כשלעצמו. בנסיבות המקרה, לשיטת עו"ד נבואני, די באיזוק אלקטרוני ובתנאים הנוספים שקבע בית המשפט המחוזי, יחד עם ערבויות ומפקחים שנמצאו מתאימים, על מנת לאיין מסוכנות של העורר, ככל שהיא קיימת.

העורר טוען כי אין לו עבר פלילי וכי שירות המבחן התרשם ממנו באופן חיובי. העורר מצוי במעצר מזה כחודשיים, עובדה שכשלעצמה מהווה עבור העורר הרתעה ממשית, כפי שבא לידי ביטוי בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. עו"ד נבואני הוסיף כי הדיונים הראשונים בתיק העיקרי נקבעו רק לאמצע חודש יולי 2009 ומטבע הדברים המועדים הבאים ייקבעו רק לאחר הפגרה.

טענות המשיבה

6.

באת כוח המשיבה, עו"ד י' שרף, טענה כי בהודעותיו מסר וואיל, שנהג ברכב, מה היה סדר הישיבה של הנוסעים ברכב, מאין לאין נסעו ואת מהלך הדברים. בין היתר תיאר כי העורר מסר לנאשם הנוסף נשק והאחרון ירה בו. עוד מסר וואיל כי העורר הורה לו בדיוק לאן לנסוע. מכאן גם טוענת המשיבה כי ישנה חשיבות למקום האירוע, ולא סתם נבחר מיקום הירי בסמוך לביתו של שריף הזימה. הַסברה היא שהירי בוצע על רקע סכסוך הבחירות בישוב אבו סנאן. לפיכך, טוענת המשיבה, ישנו היגיון בקביעתו של בית המשפט המחוזי שלפיה חלופת המעצר צריכה להיות מרוחקת ממקום האירוע. עוד ציינה עו"ד שרף כי במסגרת חומר הראיות ישנה הודעתה של אחייניתו של שריף הזימה וכן ממצאים אובייקטיביים כגון תרמילים בסמוך למקום ביצוע הירי (ותרמיל נוסף ברכב שמבדיקת מעבדה עולה שנורה מאותו כלי נשק) וכן עולה כי כפי שטען וואיל, חלונות הרכב אינם תקינים ורק גג הרכב נפתח. ראיה נוספת שמצויה בחומר הראיות היא מזכר של השוטר ציון ארביב שצפה בקלטת שצולמה מביתו של שריף הזימה שבה רואים שלושה הבזקים היוצאים מן הרכב שבו מדובר. לטענת עו"ד שרף, שילובן של הראיות מלמד בבירור שמהרכב שבו נסעו הנאשמים (הקושרים את עצמם לרכב בהודעותיהם) בוצע הירי. אי הדיוקים בגרסתו של וואיל, ככל שישנם, אינם נוגעים ללבו של העניין. ממילא, טוענת עו"ד שרף, דינם של ממצאי המהימנות להיקבע במסגרת ההליך העיקרי.

7.

עו"ד שרף הוסיפה וטענה כי מתקיימות במקרה דנן מספר עילות מעצר: ראשית, החזקת הנשק כשלעצמה מקימה חזקת מסוכנות ובוודאי כאשר התכנון לירות נוגע לאזור בית המגורים הספציפי. לכך יש להוסיף את העובדה שכלי הנשק מעולם לא נתפס. כמו כן, לשיטתה, ישנו חשש לשיבוש הליכים, הנלמד מכך שכאשר הושמו העורר והנאשם 2 בתא המעצר יחדיו סימן העורר לנאשם 2 בידו כי עליו לשתוק. בנוסף ישנו חשש להשפעה על העד המרכזי, וואיל, בן דודם של הנאשמים.

עוד טענה עו"ד שרף כי בית המשפט המחוזי הגדיר מראש את התנאים לחלופת מעצר ראויה עבור העורר, על רקע הסברה כי ישנה חשיבות להיות העורר מרוחק ממקום ביצוע העבירה, ומשלא הוצעה חלופה שעומדת בתנאים אלה, דינה להידחות.

8.

יוער כי בא כוח העורר, בהתייחסותו לטענות המשיבה, טען כי הנאשמים כלל אינם תושבי אבו סנאן, אלא תושבי כפר יאסיף הסמוך, ולכן אין יסוד לסברה כי הירי בוצע על רקע סכסוך הבחירות באבו סנאן.

דיון והכרעה

9.

נראה כי אין חולק שהעבירות המיוחסות לעורר, הכוללות עבירות בנשק, מקימות חזקת מסוכנות ולפיכך מתקיימת עילת מעצר בעניינו. בית המשפט המחוזי הוסיף כי קיים גם חשש לשיבוש הליכי משפט והשפעה על עדים, בייחוד על וואיל, וכן פגיעה בראיות. בא כוח העורר טען כאמור כי הראיות לכאורה נגד העורר אינן חזקות דיין על מנת להצדיק את הישארות העורר במעצר. אין בדעתי להיכנס לעובי הקורה בשאלת קיומן של ראיות לכאורה מכיוון שממילא בית המשפט המחוזי קבע בהחלטתו מיום 7.4.2009 כי ניתן לבחון אפשרות לחלופת מעצר בעניינו של העורר, ובנקודה זו גם התמקדו טענותיו של בא כוח העורר.

10.

כאמור, בית המשפט המחוזי קבע את התנאים לשחרור העורר לחלופת מעצר והם: חלופה המצויה במרחק העולה על 50 ק"מ ממקום ביצוע העבירה, בפיקוח מפקחים ללא עבר פלילי ובגיבוי איזוק אלקטרוני. העורר הציע חלופת מעצר בבית דודו ודודתו בעכו, המרוחקת כ-14.2-20 ק"מ ממקום ביצוע העבירה. שירות המבחן כמו גם בית המשפט המחוזי התרשמו כי המפקחים המוצעים הם ראויים ולא הטילו בהם דופי. יחד עם זאת, בית המשפט המחוזי לא קיבל את החלופה המוצעת משום שהיא לא עמדה בתנאי שנקבע על ידו, קרי כי החלופה תהיה מרוחקת מעל 50 ק"מ ממקום ביצוע העבירה.

11.

איני יכול לקבל את טענת בא כוח העורר כי למיקום חלופת המעצר אין חשיבות במקרה דנן. לא בכדי קבע בית המשפט המחוזי את המרחק שקבע וזאת, ככל הנראה, בהתבסס על שני פרמטרים: הרקע לביצוע המעשה, שהוא ככל הנראה סכסוך בחירות בישוב אבו סנאן. גם אם המניע לא הוכח בשלב זה שבו טרם החלה שמיעת הראיות, מדבריו של וואיל עולה כי ככל הנראה מסלול הנסיעה היה מתוכנן מראש וכי מיקום הירי לא היה אקראי כטענת העורר. בנוסף, החשש כי העורר ינסה להשפיע על בן דודו, וואיל, גם הוא מצדיק את הריחוק של חלופת המעצר וכך גם החשש להעלמת ראיות. בית המשפט המחוזי הוסיף כי העובדה שמדובר בקרובי משפחה גם היא מחלישה במידת מה את יכולת הפיקוח ולכן מחזקת את הצורך בריחוק ממקום העבירה. בנסיבות אלה, לא ראיתי מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי לא לאשר את חלופת המעצר המוצעת. כידוע, על בית המשפט לא מוטלת חובה לקבל את "השורה התחתונה" שבהמלצת שירות המבחן [ראו: בש"פ 9621/08 עמאש גמאל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.11.2008)].

12.

נוכח האמור לעיל, הערר נדחה. יחד עם זאת בטוחני כי ככל שתוצע חלופת מעצר העונה על התנאים שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי, זה האחרון יבחן אותה בלב פתוח ובנפש חפצה.