בש"פ 5627/07 שלמה ברונסקי נ. מדינת ישראל

לפני בקשה למתן ארכה להגשת עתירה לדיון נוסף.

1.

ההליך נסוב על פסק דינו של בית משפט זה אשר במסגרתו נדחה ערעורו של המבקש על מידת העונש שהושת עליו בגזר דינו של בית המשפט המחוזי. פסק הדין ניתן ביום 15.5.07. הבקשה שלפני הוגשה ביום 26.6.07. בבקשה נטען כי המבקש הוחזק באגף בידוד בכלא ולפיכך לא היה יכול להיוועץ בסנגורו על מנת לגבש עמדה בנוגע להגשת עתירה לדיון נוסף. המשיבה מתנגדת לבקשה.

2.

המועד להגשת עתירה לדיון נוסף הוא 15 ימים לאחר מועד מתן פסק הדין. מתן ארכה להגשת הליך זה טעונה ביסוסו של טעם מיוחד (תקנה 4 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, התשמ"ד-1984). בפירושה של הוראה זו ננקטה גישה קפדנית ומצמצמת, אשר יסודה בצורך "למנוע את השהיית תוקפו של פסק דין סופי" (המ' 589/68 האניה אנטוריה נ' פיירמנס פנד חברה לביטוח בע"מ , פ"ד כב(2)569; בש"א 553/99 בר נ' צור שמיר חברה לביטוח בע"מ , דינים עליון נז 5). הוראות אלה, והשיקול העומד ביסודן, חלות גם על הגשת עתירה לדיון נוסף על פסק דין בערעור פלילי (ראו בש"פ 1985/01

בבייב נ' מדינת ישראל , תק-על 2001(2), 1470; בש"פ 5497/00 באקו נ' מדינת ישראל , תק-על 200(3) 517.

הבקשה שלפני הוגשה באיחור ניכר אשר לא ניתן לו הסבר של ממש. בבקשה לא נטען כי נמנעה כליל מב"כ המבקש תקשורת עם המבקש ולא ברור מדוע נדרש זמן כה ארוך על מנת לגבש עמדה בעניין הגשת עתירה לדיון נוסף. כמו כן, וזה העיקר בעיני, עיון בפסק הדין שניתן בעניינו של המבקש, המתמקד במידת העונש שהוטל עליו בגזר דינו של בית המשפט המחוזי,

לא מעלה, על פניו, עילה ממשית לקיומו של דיון נוסף, מבין העילות המנויות בסעיף 30 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

התוצאה היא, שהבקשה נדחית.