בש"פ 5653/10 סרגי פריחוזאן נ. מדינת ישראל

1.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטת מ' סוקולוב), אשר הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו.

2.

ביום 18.7.2010 הוגש נגד העורר כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות. על פי עובדות כתב האישום, ביום 10.7.2010, שעה ששהה בהוסטל בתל אביב, דקר העורר אדם אחר בבטנו באמצעות סכין. זאת, לפי הנטען, בהמשך לחילופי דברים בין השניים שהעלו את חמתו של העורר. כתוצאה מהדקירה אושפז המתלונן בבית חולים ונותח בבטנו. בד בבד עם הגשת כתב האישום, התבקש בית המשפט המחוזי להורות על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו. ביום 25.7.2010 קיבל בית המשפט המחוזי את הבקשה. על החלטה זו משיג העורר בפניי.

3.

טענתו העיקרית של העורר נוגעת לקביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה קיימות ראיות לכאורה נגדו. לטענתו, בחקירת המשטרה נפלו פגמים רבים, השומטים את הקרקע תחת זיהויו הלכאורי של העורר כמי שביצע את המעשה המפורט בכתב האישום. יובהר, כי חומר הראיות הקיים כולל שתי הודעות שנגבו מהמתלונן בעודו מאושפז בבית החולים. בהודעה השנייה, לאחר שהוצגה למתלונן תמונה של העורר, זיהה הוא את העורר כמי שדקר אותו. כן כולל חומר הראיות הודעה של אחראי בהוסטל בשם לזר והודעה של מנהלת ההוסטל, עליה יפורט בהמשך. מעיון בחומר הראיות הגולמי הקיים עולה, כי על פני הדברים נפלו פגמים מסוימים בהליך החקירה שהתנהל על ידי המשטרה. כך, הודעתו השנייה של המתלונן נגבתה בלא שהיה נוכח במקום מתרגם מטעם המשטרה. חקירת המתלונן תורגמה על ידי אורחת בבית החולים ולאחר מכן על ידי אחת האחיות. בנוסף, ניתן לבקר את הדרך בה הוצגה למתלונן תמונתו של העורר, הגם שהמתלונן טען כי יש בינו לבין העורר היכרות מוקדמת. מעבר לכך, יש ליתן את הדעת לכך שבהודעתו הראשונה של המתלונן מסר הוא, כי מי שדקר אותו הוא אדם בשם סרגיי, שהינו כבן 30, ואשר ישב בעבר בכלא. העורר הינו בן 48, נראה מבוגר מכפי גילו ולא היה בעבר בכלא. כמו כן, קיים ספק באשר למשקל שיש לייחס להודעתה של מנהלת ההוסטל, שכן מדובר בהודעה מפי השמועה. מנהלת ההוסטל מסרה ששמעה מלזר כי הדוקר הוא אדם בשם סרגיי ששהה בעבר בהוסטל. מנהלת ההוסטל היא אף זו שמסרה למשטרה את התמונה של העורר וכן צילום של

תעודת הזהות שלו.

4.

לצד כל האמור, לא ניתן להתעלם מכך שהמתלונן זיהה את העורר, איתו הייתה לו היכרות מוקדמת, כמי שדקר אותו. בנוסף, יש לציין כי העורר נעצר כשהוא נמצא בסמוך למקום האירוע כשהוא שתוי. עוד נציין כי העורר שתק בחקירתו. מכאן, שלא ניתן לאמר כי חומר הראיות כלל אינו קושר את העורר לביצוע המעשים. ברור, כי בחומר הראיות הגולמי יש פוטנציאל להרשעת העורר. עם זאת, החומר מעורר שאלות ותמיהות שונות. בנסיבות העניין סבור אני כי יש לבחון את האפשרות לשחרור העורר לחלופת מעצר על יסוד תסקיר שייערך על ידי שרות המבחן. ער אני לעובדה כי העורר הינו דר רחוב וכי נתון זה עשוי להקשות על מציאת חלופה. שירות המבחן בוודאי ייקח נתון זה בחשבון במסגרת התסקיר.

5.

אשר על כן, הערר מתקבל אך במובן זה ששירות המבחן מתבקש להגיש תוך 15 ימים תסקיר מעצר. התסקיר יוגש לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, אשר יבחן את אפשרות שחרורו של העורר לחלופה. כל עוד לא נתקבלה החלטה אחרת יוותר העורר במעצר.