פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בש"פ
5665/03
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
העורר:
ניסים מלול
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי
בבאר-שבע מיום 19.6.03 בב"ש 20744/03 שניתנה על ידי כבוד השופט ב' אזולאי
תאריך הישיבה:
א' בתמוז התשס"ג (1.7.2003)
בשם העורר:
עו"ד פאולה ברוש
בשם המשיבה:
עו"ד דניאלה ביניש
החלטה
השופט ס' ג'ובראן :
1.זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע ( כב' השופט ב ' אזולאי),שניתנה בתיק ב"ש 20744/03 ביום 19/06/03, לפיה נעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.
2.העורר עומד לדין בבית המשפט המחוזי באשמת ביצוע עבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית לפי סעיף 7(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש) התשל"ג -1973.
על-פי עובדות כתב האישום, ביום 15/05/03 נתפס העורר יחד עם אחיו, נאשם אחר, בשם אהרון מלול, במלון בקעת הירח באילת, בחדר 219, כאשר הם מחזיקים שלא כדין סם מסוכן מסוג MDMA
בכמות של 423 כדורים, וסם מסוכן מסוג חשיש במשקל של כ- 36 גרם שלא לצריכה עצמית.
3.בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה לבית המשפט המחוזי , בקשה למעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדם.
4.ביום 26/05/03 הורה בית המשפט המחוזי על הגשת תסקיר מעצר בעניינו של העורר.
5.ביום 09/06/03, נערך דיון בבקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.במסגרת הדיון, הסכים העורר כי קיימות לגביו ראיות לכאורה, אך טען לכרסום משמעותי בהן.
6.ביום 09/06/03, במסגרת הדיון, הוגש תסקיר מעצר אודות העורר על- ידי שרות המבחן.
7.לאור שינוי בעמדת העורר ונכונותו לשתף פעולה עם שרות המבחן, בית המשפט המחוזי קבע שמן הראוי ששרות המבחן יבחן שוב את מסוכנותו של העורר ויבחן חלופת מעצר, זאת על- ידי תסקיר משלים שיוגש עד ליום 19/06/03.
8.ביום 02/06/03, הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של הנאשם השני, אהרון מלול, עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.
9.ביום 12/06/03, הגיש, אהרון מלול, ערר לבית משפט זה על החלטתו של בית המשפט המחוזי.בית משפט זה (כב' השופט א' א' לוי) קיבל את הערר והורה על שחרורו בתנאים אשר כללו ערבויות כספיות ועיכוב יציאה מן הארץ.
10.ביום 19/06/03 נערך דיון בשאלת מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו והוגש אודותיו תסקיר משלים על- ידי שרות המבחן, אשר נמנע מלהמליץ על חלופת מעצר.בית המשפט המחוזי הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.
ומכאן הערר שבפני:
11.בא –כוח העורר טענה בפני כי עוצמת הראיות לכאורה, אינה מצדיקה את מעצרו של העורר עד תום ההליכים. עוד טענה כי העורר הופלה וכי נהגו כלפיו בחוסר שוויון זאת לאור העובדה כי אחיו, אהרון מלול אכן שוחרר בערובה. יתרה מכך, אין זה מתפקידו של שרות המבחן לבחון חלופת מעצר וכי זהו תפקידו של בית המשפט, שהרי לפי חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות, אכיפה-מעצרים), התשנ"ו- 1996 (להלן חוק המעצרים), חלה, על בית המשפט, החובה לבחון חלופת מעצר אך בית המשפט המחוזי התעלם מכך.
באת- כוח המשיבה טענה, לעומתה, כי חרף זאת שהשוטרים סברו כי הסמים שנתפסו, אכן שייכים לאחיו של העורר, קרי: הנאשם מס' 2, אך העורר התעקש ואמר בהודאתו במשטרה כי הסמים שייכים לו. על כן אם העורר מעוניין בשינוי גרסה, הרי שאין לכך שום משקל.
12.הנני סבור, שבנסיבות המקרה שחרורו של העורר – יש עמו סיכון לציבור ומטעם זה אין להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי ויש להשאירה על כנה. ראוי לעניין זה להדגיש את העובדות הבאות:
א.העורר אמר בהודאתו, במשטרה, כי הסמים שנתפסו , הינם שלו ולא של אחיו, הנאשם השני, כפי שסברה המשטרה. יש בכך כדי להצביע על קיומן של ראיות לכאורה כאמור בסעיף 21(ב) לחוק המעצרים, שכן, במקרה דנן, לכשעצמן טמונות הן פוטנציאל ראייתי, אשר יוצא מהכוח אל הפועל בעתיד, ובהמשכו של ההליך השיפוטי (ראה בש"פ 8087/95 שלמה זאדה נ' מדינת ישראל פד"י נ(2) בעמ' 146).
ב.העבירה, בה מואשם העורר מקימה עילת מעצר, זאת מאחר וקיימת חזקת מסוכנות סטטוטורית לעבירה זו מכח סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק המעצרים. אומנם חובה היא על בית המשפט לבחון חלופת מעצר גם כאשר קיימת חזקת מסוכנות זאת על- פי האמור בסעיף 21(ב)(1) לחוק המעצרים, מאידך גיסא ההלכה היא שכאשר מדובר בעבירת סמים אין מקום בדרך כלל לשחרר לחלופת מעצר, כך שמכלול הנסיבות מראה כי הכף נוטה לאמץ את החלטת בית המשפט המחוזי ולעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.
ג.באת-כוח העורר טענה, כאמור, כי מאחר ואחיו של העורר, אהרון מלול, שוחרר למעצר בית, יש מקום לנהוג כך גם לגבי העורר, זאת לאור עקרון השוויון. אין בידי לקבל טיעון זה, העורר הודה במשטרה כי הסמים , אשר נתפסו, שייכים לו ולא לאחיו. כך שהודאה זו מטילה את כף המאזניים, ביתר, לחובתו של העורר מאשר לאחיו, אהרון מלול.
עקרון השוויון ואיסור על הפלייה בין נאשמים איננו עקרון- על שיש לו מעמד בכורה בכל מקרה, אלא שומה לאזנו כנגד שיקולים חשובים אחרים ולהעריך את משקלו בהתאם לכך. כך, למשל, כנגד העקרון שתכליתו להשוות את דינם של נאשמים עשוי לעמוד עקרון נגדי שעניינו הגנה על אינטרס בטחון והגנה על תקינותו של ההליך השיפוטי העשוי, בנסיבות מתאימות, לגבור על המגמה להשוות את דינם של נאשמים שעניינם דומה. (ראה בש"פ 2649/02 סרגיי בקייב נ' מדינת ישראל, תק- על 2002(2), 1169).
סוף דבר: החלטתו של בית המשפט המחוזי מנומקת ומבוססת היטב ולא מצאתי מקום להתערב בה.
על יסוד כל האמור לעיל, החלטתי לדחות את הערר.
העורר יעצר עד תום הליכים המשפטיים נגדו בת"פ 8101/03 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע.
ניתנה היום, ג' בתמוז התשס"ג
(3.7.2003).
ש
ו פ ט