בש"פ 5665/13 סביחיה עקאב נ. מדינת ישראל

1.

בפני ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי נצרת (מ"ת 43879-02-12, השופט י' אברהם ) לדחות את בקשתו של העורר לבטל את התנאים המגבילים שהוטלו עליו במסגרת חלופת מעצר.

רקע והליכים קודמים

2.

ביום 22.2.2012 הוגש כנגד העורר ושני אנשים נוספים כתב אישום המייחס להם מספר עבירות כנגד מי שבאותה עת הייתה קטינה ולמדה עם העורר בבית הספר התיכון במקום מגוריהם (להלן: המתלוננת ).

3.

על פי המתואר בכתב האישום, בזמן לימודיו בבית הספר התיכון, הכיר העורר את המתלוננת, שצעירה ממנו בכשנתיים. לאחר שבמשך תקופה של כשנתיים התקיים קשר בין העורר לבין המתלוננת, בחודש ספטמבר 2011 הודיעה לו המתלוננת כי ברצונה לסיים את הקשר עימו. העורר לא נענה לבקשתה של המתלוננת. הוא הוסיף ליצור עמה קשר טלפוני, ובמקרה אחד, ביום 27.9.2011, אף הגיע לבקרה. בתגובה לכך שפנתה לעזרת המשטרה, העורר לפת את ידה ואיים עליה כי יפגע בה ובמשפחתה, בתחנת המשטרה עצמה. בסמוך לאחר מכן, יצר אביו של העורר קשר עם אביה של המתלוננת כדי לבקש את ידה עבור בנו, אך המתלוננת ואביה סירבו. ביום 21.10.2011 בסמוך לשעה 00:50 נורו יריות לעבר בית משפחתה של המתלוננת בידי אדם שזהותו אינה ידועה. ביום 9.212.2011 בסמוך לשעה 00:45 הוצת רכבה של משפחת המתלוננת עת חנה בחנייה הצמודה לבית המגורים של המשפחה. בהמשך, על פי הנטען בכתב האישום, קשר העורר עם אדם נוסף (להלן: נאשם 2 ), להשליך חומר נפיץ לעבר ביתה של המתלוננת. ביום 4.2.2012, בסמוך לשעה 02:38 נסעו העורר ונאשם 2, ברכב השייך לאדם שלישי, הציתו מטען חבלה מאולתר שהכינו מבעוד מועד והשליכו אותו לעבר החניה בקרבת בית משפחתה של המתלוננת. לאחר מכן פנו העורר ונאשם 2 אל בעל הרכב וביקשו ממנו לשנות את צורתו החיצונית של הרכב.

4.

ביום 22.2.2012 הוגש נגד העורר (ושני נאשמים נוספים) כתב האישום. כתב האישום ייחס לו את העבירות הבאות: ניסיון לחבלה בחומר נפיץ (עבירה לפי סעיף 330 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין )); קשר לפשע (עבירה לפי סעיף 499(1) לחוק העונשין); שידול לשיבוש מהלכי משפט (עבירה לפי סעיף 30 בצירוף סעיף 244 לחוק העונשין); והטרדה באמצעות מתקן בזק (במספר מקרים, לפי סעיף 30 לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982).

5.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה למעצרם של שלושת הנאשמים, ובכללם העורר, עד לתום ההליכים נגדם. בדיון שהתקיים בבקשה ביום 1.3.2012 הגיעו הצדדים להסכמה כי העורר ישהה במעצר בית, בצירוף איזוק אלקטרוני, בכפוף להרחקה של 50 ק"מ

לפחות ממקום מגורי המתלוננת ומשפחתה. בעקבות כך, שוחרר העורר למעצר בית במרכז הארץ, ובהמשך הותר לו לצאת לפרקי זמן מוגדרים, המותאמים למערכת הלימודים של העורר שהחל בינתיים בלימודים אקדמיים. ביום 11.7.2012 הגישה המדינה לבית המשפט קמא בקשה לעיון חוזר, עקב התפתחויות בחקירה (שייחסו לעורר גם מעורבות בירי על דירת משפחתה של המתלוננת והצתת רכבה) והגשת כתב אישום מתוקן. ביום 15.7.2012 הורה בית המשפט קמא על הגשת תסקיר בעניינו של העורר לשם הערכת מסוכנותו, נוכח האישומים החדשים. ביום 9.8.2012, הורה בית המשפט קמא על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו, בכפוף לאפשרות לבחון חלופת מעצר ראויה, וזאת בהסכמת בא-כוחו של העורר, לאחר שאף שירות המבחן לא המליץ על שחרורו לחלופת מעצר. ביום 24.9.2012 הורה בית המשפט קמא על שחרור העורר בתנאים מגבילים למעצר בית בדירתו ברמת גן, תחת השגחת מפקחים מטעמו והתקנת איזוק אלקטרוני. בהמשך,

הותר לו לחזור ללימודיו, בימים ושעות מוגדרים (החלטות מיום 23.12.2012 ומיום6.2.2013) ואף לצאת לעבודה (החלטה מיום 20.3.2013).

6.

בקשתו האחרונה של העורר, כפי שהופנתה לבית המשפט קמא, הייתה מכוונת להקל עמו אף יותר ולבטל את כל התנאים המגבילים שהוטלו עליו, לרבות מעצר הבית. הבקשה התבססה על עדכון שקיבל בא-כוח העורר מן המדינה, ולפיו התקבל אצלה מידע באשר לכך שהמתלוננת חידשה את הקשר עם העורר עוד בחודש פברואר 2013, ואף ביקרה אותו. בנוסף לכך, הצביע העורר על חלוף הזמן מאז קביעת חלופת המעצר, על קיומן של טענות טובות להפרכת האישומים נגדו, על כך שהוא נעדר עבר פלילי, וכן על הפגיעה הנמשכת שנגרמת לו כתוצאה מן ההגבלות שהושתו עליו.

7.

בית המשפט קמא דחה את הבקשה, בציינו שלא עלה בידי העורר להציג ראיות חדשות שיש בהן כדי לאיין את הסיבות שמטעמן הוטלו התנאים המגבילים האמורים על העורר. בית המשפט קמא קבע כי אף אם המתלוננת נהגה באופן בלתי שקול, הרי שאין בכך כדי להצדיק את מתן ההקלה המבוקשת, בהתחשב בכך שהמגבלות שהוטלו על העורר נועדו להרחיקו ממקום המגורים של משפחת המתלוננת, נוכח האירועים החמורים שמיוחסים לעורר בקשר אליו. בנוסף, הצביע בית המשפט קמא על כך שאותם איומים שהופנו כלפי משפחת המתלוננות התייחסו להצגת תמונות אינטימיות של המתלוננת עם העורר, עובדה שמוסיפה לכאורה רובד חדש של לחצים על בני משפחתה של המתלוננת.

טענות הצדדים

8.

הערר שבפני מושתת על שני אדנים: הן על טענות בדבר התפתחויות שיש בהן כדי לערער את התשתית העובדתית בדבר המסוכנות שנשקפת מן העורר, והן על טענות בדבר הפגיעה המתעצמת בו לנוכח התמשכותה של התקופה שבה הוא כפוף למגבלות. על בסיס זה, מבקש בא-כוחו להורות על ביטול מעצר הבית והתנאים המגבילים שהוטלו על העורר, כך שתישאר על כנה רק ההרחקה שבה חויב.

9.

בכל הנוגע למסוכנות הנטענת של העורר, נדרש בא-כוחו בעיקר להתפתחויות הבאות: לפני כחודש נעצר אדם אחר בשל חשד בירי על בית משפחתה של המתלוננת; בנוסף לכך, כפי שכבר צוין, המתלוננת חידשה את הקשר עם העורר ואף נפגשה איתו בביתו, ולשיטת בא-כוחו של העורר, דבר זה מלמד על כך שלא ניתן לייחס לו עוד מסוכנות.

10.

בכל הנוגע לפגיעה הנמשכת בעורר הצביע בא-כוחו על כך שתנאי מעצר הבית, שבהם נמצא העורר לאורך זמן מקשים עליו בניהול שגרת יומו. לטענתו, חלוף הזמן ועמידתו של העורר בתנאים שהועמד בהם מצדיקים בחינה מחדש של היקף המגבלות שהושתו עליו.

11.

המשיבה מבקשת לדחות את הערר. לדברי באת-כוח המדינה, עיקר ההתנגדות לקבלת הערר נעוצה בחשש מפני השפעה מאיימת של העורר על המתלוננת ובני משפחתה, במיוחד בנקודת זמן קריטית זו, שבה צפויים המתלוננת ואביה להעיד במשפטו של העורר בתוך 8 ימים. בהקשר זה, הפנתה באת-כוח המדינה למסרים מאיימים שהגיעו למתלוננת ולמשפחתה, שהמדינה מעריכה כי יש לייחסם לעורר.

דיון והכרעה

12.

לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים הגעתי לכלל דעה כי בשים לב למועד שבו אנו מצויים דין הערר להידחות. בחינת עובדות המקרה מלמדת כי טעם מרכזי לכך שהעורר הושם במעצר בית בתנאים מגבילים נגע לחשש מפני השפעה אפשרית שלו על המתלוננת ובני משפחתה, בזיקה להליך המשפטי. טעם זה מתקיים כעת בעוצמה גבוהה, ימים מספר לפני מועד שמיעתן של העדויות במשפט. אכן, העורר נמצא בחלופת המעצר תקופה לא קצרה. עם זאת, תנאיה של חלופת המעצר הלכו ורוככו עם חלוף הזמן, תוך התחשבות בצרכיו של העורר. יצוין עוד כי ההתפתחויות החדשות שעליהן הצביע בא-כוח העורר אינן מהוות משקל נגד מספק לחשש מפני השפעה אפשרית של העורר על המתלוננת ובני משפחתה.

13.

בעיקרו של דבר, אני סבורה, כי בנקודת זמן זו, שבה המתלוננת ואביה צפויים להעיד בעוד ימים ספורים, גובר המשקל שיש לייחס להגנה על ההליך השיפוטי, בשים לב לחומרתם של האישומים כנגד העורר, ויש בו כדי להצדיק אי-היענות לבקשתו של העורר במועד זה. לאחר שיישמעו העדויות, ואפשר שגם אם לא תסתיים העדתם של המתלוננת ואביה בזמן הקרוב, עשוי להיפתח פתח לשקילה מחודשת של בקשה מסוג זה

– מבלי שאנקוט כל עמדה כמובן באשר להכרעה בבקשה כזו, אם וכאשר תוגש.

14.

סוף דבר: דין הערר להידחות.