בש"פ 5688/97 שמעון חזן נ. שר הביטחון

בפני בקשה להארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף.

פסק הדין בעתירה ניתן ביום 6.8.97.

העותר טוען כי שלח את בקשתו לדיון נוסף ביום 18.8.97, אולם חומר העתירה הוחזר לעותר כיון שהגיע לאחר המועד הנקוב בתקנות להגשת בקשה לדיון נוסף, חמישה עשר ימים מיום מתן פסק הדין.

בבקשה להארכת מועד צירף העותר את קבלות משלוח החומר. בקבלה אחת אכן מופיעה חותמת שעליה התאריך 18.8.97.

תקנה 4 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, התשמ"ד1984- קובעת:

"העתירה תוגש תוך חמישה עשר ימים מיום מתן פסק הדין, אולם רשאי הרשם להאריך את המועד את הראה העותר טעם מיוחד לכך".

כיון שמדובר בעתירה לדיון נוסף נקבע מועד קצר יחסית להגשת עתירה כאמור, וכן כי יש צורך בטעם מיוחד להארכת מועד זה. זאת, כיון שדיון נוסף מהווה חריג לכלל של סופיות הדיון, ובעלי הדין זכאים להניח, לאחר חלוף חמישה עשר הימים, כי מדובר בפסק דין חלוט.

איחור במסירת דבר דואר אינו מהווה טעם מיוחד כאמור. על העותר היה לברר האם התקבלה העתירה במזכירות בית המשפט בתוך המועד שהיה קבוע לכך בתקנות. בענין ב"ש 2511/90 רום נ' עזבון המנוח אברהם שריער, פ"ד מד(3) 589, ציטט השופט ד' לוין, בהסכמה, את החלטת הרשם ש' צור:

"במקרה הנוכחי אין לי אלא להסכים עמו [עם הרשם] ולנימוקים אשר הביא בהחלטתו לאמור: 'מועד המצאת מסמכים לבית המשפט היא מועד קבלתם בבית המשפט ולא מועד שלשולם לתיבת הדואר או מסירתם לפקיד הדואר ... אכן, אין מניעה להשתמש בשירותי הדואר לצורך הגשת מסמכים לבית המשפט אך - עם זאת - יש לזכור כי האחריות להגשת מסמך לתיק בית המשפט מוטלת על כתפי בעל הדין המבקש להגישו. מכאן ששומה על בעל דין הנזקק לשירותי הדואר

לעמוד על המשמר ולוודא שמסמך ששלח אמנם הגיע לתעודתו' ".

כך גם בענינו של המבקש החובה להגיש במועד את העתירה, ועליו האחריות לוודא שזו הגיעה למזכירות בית המשפט.

הבקשה להארכת מועד נדחית.