בש"פ 5697/00 מוחמד אבו שחאדה נ. מדינת ישראל

לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב, בב"ש 91635/00, המורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו בת.פ. 1092/00 בבית המשפט המחוזי בתל אביב.

1.ביום 13.7.00, הוגש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב כתב אישום המייחס לעורר ולשני נאשמים נוספים עבירות אינוס בנסיבות מחמירות, מעשה מגונה בכוח, שוד בחבורה, גניבת רכב וסחר ברכב גנוב. על פי כתב האישום, ביום 30.6.00, בשעות הלילה המאוחרות, התנכלו שלושת הנאשמים לזוג עוברי אורח, בחור ובחורה. השלושה הפרידו בין השניים, שדדו את כספם וביצעו מעשים מגונים בבחורה. בהמשך, שדדו השלושה את רכבו של הבחור וברחו עמו לעיר קלקיליה. הרכב נמכר לתושב קלקיליה, והשלושה התחלקו ברווחי התמורה.

2.בצמוד לכתב האישום הוגשה לבית המשפט בקשה למעצרם של השלושה עד לתום ההליכים נגדם. ביום 30.7.00 הורה בית המשפט המחוזי, מפי השופט צ' מ' הכהן, על מעצרם של שניים מהנאשמים, והעורר ביניהם, עד לתום ההליכים. נאשם שלישי שוחרר לחלופת מעצר. בית המשפט קבע כי "בסופו של דבר, מכיוון שיש ראיות לכאורה לאישומים שבכתב האישום, ישנה עילה ברורה לעצור כל אחד מהם". באשר לחלופת מעצר, אומר בית המשפט כי לא ניתן להורות על חלופה כלשהי ביחס לשניים מן הנאשמים, והעורר בכלל, שכן מדובר בתושבי עזה, עובדה היוצרת חשש ממשי כי אם ישוחררו לחלופה כלשהי, יימלטו מאימת הדין. הנאשם השלישי הינו אזרח ישראלי, ויש מקום להורות על חלופת מעצר לגביו.

3.על החלטה זו הערר שבפניי. ב"כ העורר טוען כי העורר לא נטל חלק בביצוע עבירות המין המיוחסות בכתב האישום. הוא מדגיש את העובדה כי על פי עדותה של המתלוננת, רק שניים מבין שלושת הנאשמים ביצעו בה עבירות אלה. עוד טוען ב"כ העורר כי בית המשפט קמא הפלה שלא כדין בין העורר לבין הנאשם השלישי ששוחרר לחלופת מעצר. על בסיס זה מבקש ב"כ העורר כי בית משפט זה יורה על שחרור העורר לחלופת מעצר תוך מתן ערבויות הולמות.

4.לאחר שעיינתי בטיעוני בעלי הדין ובחומר המצוי בתיק הגעתי למסקנה כי אין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט קמא. ראשית, קיימת תשתית ראייתית לכאורה הקושרת את העורר לביצוע מעשים מיניים. שנית, מעשי העורר כלפי חברה של המתלוננת, דהיינו קשירתו ושמירה עליו, יש משום תשתית ראייתית לכאורה להרשעתו של העורר כמבצע בצוותא חדא עם האחרים או, לפחות, כמסייע בביצוע העבירות המיוחסות לאחרים. בנסיבות אלה אין מקום לשחרר את העורר לחלופת מעצר. באשר לטענת האפלייה, הרי התברר כי בינתיים נעצר הנאשם הנוסף - ששוחרר בזמנו לחלופת מעצר על ידי בית המשפט המחוזי - עד לתום ההליכים נגדו (ראה בש"פ 5480/00, מיום 3.8.00, שניתן על ידי חברתי השופטת ד' דורנר).

אי-לכך הערר נדחה.