פרטי ההליך
ב
בית
המשפט העליון
בש"פ 5705/98
בפני:
כבוד השופט מ' חשין
העוררים
:
1. אריה פשרל
2.
אבי יוספשוילי
נגד
המשיב
ה:
מדינת ישראל
ערר
על החלטת בית המשפט המחוזי
בתל-אביב-יפו
מיום 21.8.98 בב"ש
81715/98
שניתנה על ידי כבוד
השופט
ח' פורת
תאריך הישיבה: כ"ו
אלול תשנ"ח (17.9.98)
בשם העוררים: עו"ד
ירון בן יוסף, עו"ד שי נודל
בשם המשיבה: עו"ד
נעמי גרנות
החלטה
העוררים עומדים לדין לפני בית-המשפט השלום בתל-אביב-יפו בעבירה של התפרצות לבית-עסק וגניבה. עם הגשת כתב האישום ביקשה המדינה לעוצרם עד תום ההליכים, אך בית-המשפט סירב לבקשה בסוברו כי אין תשתית ראויה למעצר. בעררה של המדינה על החלטה זו החליט בית-המשפט המחוזי להפוך את הקערה על פיה והורה על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים. על החלטה זו הערר שלפני.
לענין חומר הראיות המצוי בתיק המשטרה, אין לי אלא לצרף את דעתי לדעתו של בית-המשפט המחוזי. העוררים נראו בצוותא-חדא משוטטים בסביבת מקום הפריצה בשעות שבני-אדם מן הישוב דרכם לנום את תנומת הלילה - הדבר היה לערך בין השעה 03:00 לבין השעה 03:45 בשעות הבוקר - ולאחר מכן נראו רצים יחדיו ובידי שניים מהם שני שקים. החבורה זרקה את שני השקים תוך מרוצה, ולאחר מכן נסתבר כי בשקים נמצא שלל שנגנב מחנות שנפרצה במקום.
די בראיות אלו כדי למלא את התנאי לקיומן של ראיות לכאורה להוכחת האשמה. לא-כל-שכן שהנאשם השלישי, כפי שמסרה לי באת-כוח המדינה, מפליל את שני העוררים שלפניי, וככל-הנראה עומד הוא להודות באשמתו שלו (לאחר שביקש צירופם של תיקים אחרים). עד כאן - לענין ראיות לכאורה.
עבירות פריצה וגניבה אינן פוקדות עצמן, כידוע, עם העבירות ה"חמורות" המעלות חזקה כי שחרור הנאשם יסכן בטחונו של אדם או את בטחון הציבור כהגדרת סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו1996- (החוק). השאלה הנשאלת היא, איפוא, אם לעניינם של העוררים שלפנינו קיים יסוד סביר לחשש כי שיחרורם עלול להביא לאחת מאותן רעות המנויות בסעיף 21(א)(1)(א) או (ב) לחוק. עיינתי ברשימת הרשעותיהם הקודמות של העוררים ושוכנעתי כי אכן מהווים הם סכנה לביטחון הציבור אם יהלכו חופשיים בשוק. העורר מס' 1, רשימת הרשעותיו בעבירות היא ארוכה-מכל-ארוכה, החל בשנת 1972 וכלה בשנת 1997, בהן עבירות רבות של פריצות וגניבות. יתר-על-כן, כנגד עורר זה תלויים ועומדים בבתי-המשפט, תיקים אחדים, וגם הם עניינם בעבירות רכוש למיניהן. כן תלוי ועומד נגדו מאסר על-תנאי בן 12 חודשים, אף הוא, למותר לומר, בגין עבירת פריצה. אשר לעורר מס' 2, גם לו רשימת הרשעות לא קצרה בעבירות רכוש ואלימות, וכן תלויים ועומדים נגדו שני מאסרים על-תנאי בני-הפעלה.
כללם של דברים: במהלך הדברים הרגיל, עבירת פריצה - כשהיא לעצמה - אינה מצדיקה מעצר עד תום ההליכים. לא כך דין בעניינם של העוררים, אשר עניינם אינו רגיל. כל אחד מן העוררים הוכיח עצמו כשור-נגח ושיחרורם ממעצר עלול להביא אותם לעשות רעות המנויות בסעיף 21(א)(1)(א) ו-(ב) לחוק. שומה על בית-המשפט להגן על הציבור מפני אנשים כעוררים.
טענה אחרונה בפי בא-כוח העוררים, והיא, שהנאשם השלישי יחד עם העוררים שוחרר בערובה. טוען, איפוא, בא-כוח העוררים להפליה בלתי מוצדקת ומבקש הוא כי שולחיו ישוחררו אף-הם ממעצר. טענה זו זכתה לתשובה הולמת מפי בית-המשפט המחוזי, לאמור, שאותו נאשם עברו אינו מסוכן כעברם של המשיבים, וברשימת הרשעותיו הקודמות אין הרשעה הגם שהועמד פעם אחת לדין לפני בית-משפט לנוער וההליך נסתיים בלא שהורשע. הגם שלא נוכל לומר על נאשם זה כי שור-תם הוא, בוודאי אין הוא שור-נגח כעוררים. העוררים לא הופלו, איפוא, לרעה ועניינם מובחן כראוי מעניינו של הנאשם השלישי.
בשים לב לאמור לעיל אין מקום כי אורה על חלופת מעצר ואני דוחה גם את בקשתם זו של העוררים.
סוף דבר: אני מחליט לדחות את הערר.
ניתנת היום, כ"ו אלול תשנ"ח (17.9.98).
ש ו פ ט
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
98057050. G01