בש"פ 571/03 מדינת ישראל נ. עבד אל ע'אני (עבד) בן גאזי דיב

בתאריך 28.6.01, בשעות-הלילה, נחנק אדמונד שמעון למוות, בדירתו, על-ידי שלושה שחדרו לדירה במטרה לשדוד את כספו. היו אלה עבד אלע'אני דיב, אחמד חואמדה ואוסאמה לוטפי, ועמם אדם נוסף.

ההתפרצות לדירה באה בעקבות קשר שקשרו השלושה עם שניים נוספים, בהם המשיב, אשר, על-פי הנטען בכתב-האישום, סיפק להם מידע, שלפיו בדירת המנוח מצוי סכום כסף גדול.

אדם נוסף, מחמד חואמדה, שהיה שותף לקשר, על-פי הנטען, סייע בעריכת חיפוש בדירה לאחר הירצחו של המנוח.

כל החמישה הואשמו בקשירת קשר, ניסיון לשוד ולרצח, אך האישום נעשה בשני כתבי-אישום: האחד, נגד השלושה שגרמו למות המנוח, והשני, נגד המשיב וחואמדה.

החמישה נעצרו עד תום הליכי המשפט, ולאחר שחלפו תשעה חודשים, ביקשה המדינה להאריך את מעצרם ב-90 יום. מעצר השלושה, שגרמו למות המנוח, הוארך בהסכמה. בקשת המדינה להאריך את מעצרו של חואמדה נדחתה בהחלטה מפי השופטת דורית ביניש, ואילו מעצרו של המשיב, שכאמור היה גורם מרכזי בקשר, הוארך.

משחלפו 90 יום, ומשפטם של השניים לא התקדם התקדמות של ממש – וזאת משום שהעדים האמורים להעיד נגדם, הם שותפיהם לעבירה ומשפטם טרם הסתיים –שבה המדינה וביקשה להאריך את מעצר המשיב. המדינה טענה, כי קיים סיכוי סביר לסיום המשפט בקרוב, בשל עמדתו של בית-המשפט המחוזי, כי ניתן יהא להעיד את שותפיו לפני תום משפטם.

הארכתי, איפוא, את המעצר לפרקי זמן קצובים, כדי לאפשר בירור השאלה שעמדה בפניי, אלא שמסתבר, כי עדותו של אחד השותפים – שהיא חיונית, על-פי הנטען, להוכחת אשמת המשיב – לא תוכל להישמע בעתיד הקרוב. המשך משפטו של אותו שותף נקבע לחודש יוני 2003, וצופה אני, איפוא, כי משפטו של המשיב עשוי להימשך חודשים ארוכים.

המשיב מואשם ברצח, אך הקשר, שהוא השתתף בו, והמידע שמסר היו מכוונים לשוד. המשיב הוא בעל עבר נקי, בעל משפחה, ועד לפרשה זו חי חיים נורמטיביים. אכן, העבירה שבה הואשם מקימה חזקת מסוכנות, ובדין הוא נעצר. ברם, הארכת מעצרו של אדם מעבר לתקופה הקבועה בחוק, ככל שנדרש לבית-המשפט, לאור מצוקותיו, לסיים את המשפט, הופכת את הוראות החוק, המגבילות את תקופת המעצר, לאות מתה.

הסמכות להארכת המעצר ב-90 יום, בכל פעם, ניתנה לשופט בית-המשפט העליון, לצורך הפעלתה במקרים חריגים ויוצאי דופן, אך למרבה הצער, הפכו בקשות ההארכה לדבר שבשגרה. אומנם, יש ומידת המסוכנות היא כה גבוהה עד שאין מנוס אלא להיעתר למדינה, אך עניינו של המשיב אינו נמנה עם אותם מקרים.

המעצר מוארך בשבעה ימים, על-מנת לאפשר לבית-המשפט המחוזי לדון בתנאי השחרור.