החלטהעליוןבית המשפט העליון3 עמודיםנכלל בחיפוש

בש"פ 5719/99 יוסרי חאזקיה נ. מדינת ישראל

ניתן ביום

בקצרה

מעצרים · מעצר עד תום ההליכים לאחר הפרת תנאי שחרורערר על החלטת בית המשפט המחוזי שדחה ערר על מעצר עד תום ההליכים

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט העליון קיבל את הערר על מעצרו של המערער שהפר תנאי שחרור מרכזי, מאחר שלא יצר קשר עם המתלוננת. נקבע כי ערכאת הערר רשאית לבחון מחדש את שיקול הדעת של הערכאה הראשונה ואת האיזון בין ביטחון הציבור לחרותו. במקום מעצר הורה בית המשפט על חילוט ערבות בסך 3,000 ש"ח והמערער שוחרר, והתנאים המגבילים נותרו בעינם.

העובדות

המערער הואשם בתקיפה ואיומים כלפי חברתו. שוחרר בתנאים מגבילים הכוללים מעצר בית מחוץ לאזור מגוריו וערבויות. כעבור 24 ימים הופר התנאי המרכזי כשהגיע לביתו של אביו, ונעצר. בית המשפט המחוזי דחה את הערר על המעצר מחדש.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם הערכאה הערורית רשאית לבחון מחדש את שיקול הדעת של הערכאה הראשונה בהחלטה על מעצר לאחר הפרת תנאי שחרור?
  2. 2.האם התגובה להפרת תנאי השחרור הייתה חמורה מדי בנסיבות שבהן לא נוצר קשר עם המתלוננת?

הלכות

  1. 1

    ערכאת ערעור רשאית לתת כל החלטה שהערכאה הראשונה הייתה מוסמכת לתיתה, ואינה מתערבת בממצאים עובדתיים אלא אם כן יש עילה לכך; ערר על מעצר רחב יותר מערעור ובית המשפט בוחן מחדש את חומר הראיות ואת האיזון בין ביטחון הציבור לחרותו של אדם.

    ״ערכאה של ערעור מוסמכת לתת כל החלטה שהערכאה הראשונה הייתה מוסמכת לתיתה, והגם שאינה מתערבת בממצאים עובדתיים שקבעה הערכאה הראשונה, הרי היא מוסמכת לעשות כן.״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    בנסיבות שבהן המערער הפר את תנאי השחרור המרכזי אך לא יצר קשר עם המתלוננת, ניתן להקל בתגובה ולהסתפק בהפעלת הערבות וחילוטה במקום מעצר עד תום ההליכים.

    ״בחינה מחדש של החלטות הערכאות שדנו בעניינו של העורר מובילה אותי למסקנה, כי ניתן היה להקל בתגובה להפרת התנאי.״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • הפרת תנאי שחרור
  • ערר על מעצר
  • ערבות
  • מעצר בית
  • ביקורת שיפוטית
  • שיקול דעת

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

ב

בית המשפט העליון

בירושלים

בש"פ

5719/99

בפני:

כבוד השופטת ד' דורנר

העורר

:

יוסרי חאזקיה

נגד

המשיב

ה:

מדינת ישראל

ערר

על החלטת בית-המשפט המחוזי

בתל-אביב-יפו

מיום 17.8.99

בב"ש

91869/99 (ת"פ 2025/99)

שניתנה

על-ידי כבוד השופטת ה' שטיין

תאריך

הישיבה: כ"ו אלול תשנ"ט (7.9.99)

בשם

העורר: עו"ד אבישי שפיגל

בשם

המשיבה: עו"ד שרית טובבין

החלטה

העורר הואשם בבית-משפט השלום בכפר-סבא בעבירות תקיפה ואיומים כנגד המתלוננת, שהיתה חברתו. תחילה ביקשה המדינה לעוצרו עד לתום הליכי המשפט. ברם, בתאריך 22.6.99 הסכימה לשחרורו בתנאים מגבילים, לרבות מעצר-בית מחוץ לאזור מגוריו, טירה, שהוא גם אזור מגוריה של המתלוננת. כן חוייב להמצאת ערבות עצמית וערבות צד ג' על-סך 20,000 ש"ח. בית-משפט השלום נתן תוקף של החלטה להסכם זה והעורר שוחרר ממעצרו.

כעבור 24 ימים, התלונן אביו של העורר כי הוא הגיע לביתו, תוך הפרת תנאי השחרור. העורר נעצר בבית-אביו והובא בפני בית-המשפט. המדינה ביקשה, לאור הפרתו את תנאי השחרור המרכזי, לעצור את העורר עד תום ההליכים. בקשתה התקבלה על-ידי בית-משפט השלום.

העורר הגיש ערר על החלטה זו לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו ועררו נדחה. בעניין זה נכתבו בהחלטה שניתנה מפי השופטת הניה שטיין הדברים הבאים:

לא מצאתי כי נפל פגם מלפני בית-משפט קמא בהפעלת שקול-דעתו ושקול-הדעת הוא של בית-משפט קמא ובית-משפט זה אינו שם את שקול-דעתו במקום שקול-דעתו של בית-משפט קמא.

משנדחה עררו, פנה העורר בערר לבית-משפט זה.

טענתו המרכזית היא, כי מעצר-הבית נועד להגן על המתלוננת. העורר אמנם הפר תנאי זה אך לא יצר קשר כלשהו עם המתלוננת. בנסיבות אלו, התגובה להפרה הייתה חמורה מידי.

טענה זו נטענה אף בבית-המשפט המחוזי, אלא שהוא לא התייחס אליה, כאמור לעיל, בסוברו, כי אין הוא צריך לשים שקול-דעתו, כלשונו, במקום שיקול-דעתו של בית-משפט קמא. בכך שגה, שכן גישה זו הולמת ביקורת שיפוטית על החלטת גוף מינהלי. ערכאה של ערעור מוסמכת לתת כל החלטה שהערכאה הראשונה הייתה מוסמכת לתיתה, והגם שאינה מתערבת בממצאים עובדתיים שקבעה הערכאה הראשונה, הרי היא מוסמכת לעשות כן. ערר על מעצר הוא אף רחב יותר מערעור. בית-המשפט בוחן בגדרו מחדש הן את חומר הראיות - ורשאי הוא אף לקבל חומר ראיות נוסף - והן את האיזון הראוי בין ההגנה על בטחון הציבור ובין חרותו של אדם. ראו בש"פ 3899/95 מדינת ישראל נ' ג'מאל, פ"ד מט(3) 164, 167.

בחינה מחדש של החלטות הערכאות שדנו בעניינו של העורר מובילה אותי למסקנה, כי ניתן היה להקל בתגובה להפרת התנאי. כאמור, העורר לא בא בקשר כלשהו עם המתלוננת, שאז וודאי מוצדק היה לעוצרו עד תום הליכי המשפט. נראה לי כי ניתן, בשל ההפרה שהפר, שאיני מקלה בה ראש, להסתפק בהפעלת הערבות שנתן בסכום 3,000 ש"ח ולחלט סכום זה.

העורר ישוחרר, איפוא, מהמעצר, עם תשלום 3,000 ש"ח, כאמור לעיל. העורר יישאר במעצר עד למילוי תנאי זה או עד לתום ההליכים, הכול לפי המוקדם.

התנאים המגבילים בהם שוחרר העורר יישארו בעינם.

ניתנה היום, כ"ו אלול תשנ"ט

(7.9.99).

ש

ו פ ט ת

העתק

מתאים למקור

שמריהו

כהן - מזכיר ראשי

99057190.

L01

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (2 תיקים)

  • בבש 91869/99
  • בשפ 3899/95

מצוטט על ידי (1 מסמכים)

  • בש"פ 3357/06אחמד נאיף כעביה נ. מדינת ישראלהחלטה

הלכות

  1. 1ערכאת ערעור רשאית לתת כל החלטה שהערכאה הראשונה הייתה מוסמכת לתיתה, ואינה מתערבת בממצאים עובדתיים אלא אם כן יש עילה לכך; ערר על מעצר רחב יותר מערעור ובית המשפט בוחן מחדש את חומר הראיות ואת האיזון בין ביטחון הציבור לחרותו של אדם.
  2. 2בנסיבות שבהן המערער הפר את תנאי השחרור המרכזי אך לא יצר קשר עם המתלוננת, ניתן להקל בתגובה ולהסתפק בהפעלת הערבות וחילוטה במקום מעצר עד תום ההליכים.