בש"פ 5719/99 יוסרי חאזקיה נ. מדינת ישראל

העורר הואשם בבית-משפט השלום בכפר-סבא בעבירות תקיפה ואיומים כנגד המתלוננת, שהיתה חברתו. תחילה ביקשה המדינה לעוצרו עד לתום הליכי המשפט. ברם, בתאריך 22.6.99 הסכימה לשחרורו בתנאים מגבילים, לרבות מעצר-בית מחוץ לאזור מגוריו, טירה, שהוא גם אזור מגוריה של המתלוננת. כן חוייב להמצאת ערבות עצמית וערבות צד ג' על-סך 20,000 ש"ח. בית-משפט השלום נתן תוקף של החלטה להסכם זה והעורר שוחרר ממעצרו.

כעבור 24 ימים, התלונן אביו של העורר כי הוא הגיע לביתו, תוך הפרת תנאי השחרור. העורר נעצר בבית-אביו והובא בפני בית-המשפט. המדינה ביקשה, לאור הפרתו את תנאי השחרור המרכזי, לעצור את העורר עד תום ההליכים. בקשתה התקבלה על-ידי בית-משפט השלום.

העורר הגיש ערר על החלטה זו לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו ועררו נדחה. בעניין זה נכתבו בהחלטה שניתנה מפי השופטת הניה שטיין הדברים הבאים:

לא מצאתי כי נפל פגם מלפני בית-משפט קמא בהפעלת שקול-דעתו ושקול-הדעת הוא של בית-משפט קמא ובית-משפט זה אינו שם את שקול-דעתו במקום שקול-דעתו של בית-משפט קמא.

משנדחה עררו, פנה העורר בערר לבית-משפט זה.

טענתו המרכזית היא, כי מעצר-הבית נועד להגן על המתלוננת. העורר אמנם הפר תנאי זה אך לא יצר קשר כלשהו עם המתלוננת. בנסיבות אלו, התגובה להפרה הייתה חמורה מידי.

טענה זו נטענה אף בבית-המשפט המחוזי, אלא שהוא לא התייחס אליה, כאמור לעיל, בסוברו, כי אין הוא צריך לשים שקול-דעתו, כלשונו, במקום שיקול-דעתו של בית-משפט קמא. בכך שגה, שכן גישה זו הולמת ביקורת שיפוטית על החלטת גוף מינהלי. ערכאה של ערעור מוסמכת לתת כל החלטה שהערכאה הראשונה הייתה מוסמכת לתיתה, והגם שאינה מתערבת בממצאים עובדתיים שקבעה הערכאה הראשונה, הרי היא מוסמכת לעשות כן. ערר על מעצר הוא אף רחב יותר מערעור. בית-המשפט בוחן בגדרו מחדש הן את חומר הראיות - ורשאי הוא אף לקבל חומר ראיות נוסף - והן את האיזון הראוי בין ההגנה על בטחון הציבור ובין חרותו של אדם. ראו בש"פ 3899/95 מדינת ישראל נ' ג'מאל, פ"ד מט(3) 164, 167.

בחינה מחדש של החלטות הערכאות שדנו בעניינו של העורר מובילה אותי למסקנה, כי ניתן היה להקל בתגובה להפרת התנאי. כאמור, העורר לא בא בקשר כלשהו עם המתלוננת, שאז וודאי מוצדק היה לעוצרו עד תום הליכי המשפט. נראה לי כי ניתן, בשל ההפרה שהפר, שאיני מקלה בה ראש, להסתפק בהפעלת הערבות שנתן בסכום 3,000 ש"ח ולחלט סכום זה.

העורר ישוחרר, איפוא, מהמעצר, עם תשלום 3,000 ש"ח, כאמור לעיל. העורר יישאר במעצר עד למילוי תנאי זה או עד לתום ההליכים, הכול לפי המוקדם.

התנאים המגבילים בהם שוחרר העורר יישארו בעינם.