בש"פ 5744/15 מדינת ישראל נ. מוחמד חאג' יחיא

בקשה להאריך את מעצר המשיב לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ).

1.

כעולה מהבקשה שלפניי, נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, חבלה במזיד ממניע גזעני, התפרעות והסתה לאלימות או מעשה טרור. כתב האישום מייחס למשיב שני אישומים שזו תמציתם: לפי האישום הראשון, בחודש נובמבר 2014, במסגרת מהומות שפרצו בעיר טייבה בין היתר על רקע מבצע "צוק איתן", התקרב המשיב אל רכב חולף. לאחר שההמון שהיה במקום זיהה כי נהג הרכב הוא יהודי, ניגש המשיב לרכב, כשהוא אוחז "כוורת זיקוקים", הדליק אותה והניח אותה בתוך הרכב בעוד שהנהג נמצא בתוך הרכב, וזאת ממניע של גזענות. הרכב החל לעלות באש עד שהקורבן חולץ על ידי אחרים שהיו במקום. כתוצאה מהמעשים האמורים נחבל הקורבן בגופו והרכב נשרף כליל. לפי האישום השני, המשיב פרסם ברשת החברתית "פייסבוק", בהזדמנויות רבות, פרסומים שונים התומכים במעשי אלימות וקריאות עידוד לביצוען.

1.

בד בבד עם הגשת כתב האישום התבקש מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים ה משפטיים בעניינו, בקשה שהתקבלה ביום 5.1.2015. בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת מ' ברק נבו ) מצא כי קיימות ראיות לכאורה לכך שהמשיב ביצע את המיוחס לו בכתב האישום; וכי קיימת בעניינו עילת מעצר – עילת מסוכנות, המתחזקת נוכח הרקע האידיאולוגי שעמד ביסוד ביצוע המעשים, כמו גם עילה שעניינה חשש משיבוש מהלכי משפט. לאחר שנקבע כי לא ניתן לאיין את מסוכנות המשיב בדרך של חלופת מעצר הורה בית המשפט על מעצרו עד לתום ההליכים נגדו.

2.

בחלוף 9 חודשים שבהם לא הסתיים משפטו של המשיב מונחת לפניי בקשה להארכת מעצרו ב-90 ימים נוספים לפי סעיף 62 לחוק המעצרים. לטענת המבקשת, המעשים המיוחסים למשיב בכתב האישום מעידים על נכונותו לפגוע פגיעה חמורה בחיי אדם ועל הזלזול שנוקט הוא כלפי שלטון החוק. מסוכנות המשיב, כך המבקשת, מתעצמת על רקע דברי ההסתה הרבים והחריפים אשר פרסם לאחר ביצוע המעשים האלימים המתוארים באישום הראשון – פרסומים אשר מלמדים על רקע אידאולוגי-לאומני למעשי האלימים ועל היעדר חרטה או שינוי בהשקפותיו. עוד הצביעה המבקשת על החשש כי שחרורו של המשיב יוביל לשיבוש מהלכי משפט. לבסוף ציינה המבקשת כי הצדדים נמצאים כעת בהליך גישור וביקשו למצות את הליכי המשא ומתן ביניהם טרם שמיעת הוכחות. צוין כי בתיק קבוע היה מועד לתזכורת ליום 6.10.2015 ומועד לשמיעת הוכחות ליום 10.12.2015.

3.

בדיון שהתקיים לפניי התנגד בא כוח המשיב לקבלת הבקשה. לטענתו, האשם בעיכוב שמיעת ההליך העיקרי רובץ על כתפי המבקשת אשר תיקנה את כתב האישום רק 6 חודשים לאחר הגשתו, דבר אשר הוביל לדחייה בשמיעת המשפט. עוד הטעים בא כוח המשיב כי חלוף הזמן מפחית בצורה משמעותית את המסוכנות הנשקפת מן המשיב ועל כן יש מקום לשחררו לחלופת מעצר. במהלך הדיון הוסיף בא כוח המשיב כי מרשו, שאין לחובתו עבר פלילי והוא "צעיר שנגרר אחרי אחרים", כלשונו, שוהה במעצר כשבתאו "אסירים שפוטים" בגין עבירות ביטחון חמורות.

4.

בהחלטתי מיום 27.8.2015 שניתנה בתום הדיון הוארך מעצרו של המשיב עד להחלטה אחרת. הוריתי כי הצדדים ימסרו הודעות עדכון עד ליום 16.9.2015 בדבר תוצאות הגישור, וככל שהגישור לא יעלה יפה – יודיעו אם נקבעו תאריכים מוקדמים יותר לשמיעת הוכחות. עוד ביקשתי כי הפרקליטות תבדוק את הטענה לגבי אופן החזקת המשיב במעצר. בהודעת עדכון שהגישה המבקשת כאמור בהחלטה זו נמסר כי הצדדים ביקשו את דחיית הדיון בתיק העיקרי כדי להמשיך בהידברות ביניהם וישיבת גישור נוספת נקבעה ליום 14.10.2015. עוד נמסר כי "מבדיקה מול הגורמים המוסמכים בכלא גלבוע עלה כי המשיב נמצא באגף ייחודי לעצורים ביטחוניים שהם תושבי ישראל ועל כן הוא שוהה בתא יחד עם אסירים שפוטים".

5.

נוכח דברים אלה הוריתי ביום 17.9.2015 כי הצדדים יגישו הודעת עדכון עד ליום 15.10.2015, וישובו ויעדכנו אם נקבעו תאריכים מוקדמים יותר לשמיעת הוכחות ככל שהגישור לא יעלה יפה, כאמור בהחלטתי מיום 27.8.2015. מהודעת עדכון שהוגשה על ידי המבקשת ביום 15.10.2015 עולה כי הצדדים לא הגיעו להסכמה בישיבת הגישור שנערכה יום קודם לכן, ביום 14.10.2016, וכי המועד שנקבע לשמיעת הראיות עודנו יום 10.12.2016.

6.

לאחר שבחנתי את הבקשה, באתי לכלל מסקנה כי יש להיעתר לה באופן חלקי בלבד. כלל הוא כי בבואו של בית משפט זה לבחון בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, עליו לאזן בין זכותו של הנאשם – אשר טרם הורשע בדין – לחירות, לבין האינטרס בשמירת ביטחון הכלל ובניהול הליך פלילי תקין. איזון זה מושפע, בין היתר, מחלוף הזמן ומקצב התמשכות ההליך העיקרי; ממידת המסוכנות הנשקפת מן הנאשם; מזהות הגורם שעליו מוטלת האחריות להתמשכות ההליכים, וכיוצא באלה (ראו, בין רבים, בש"פ 1762/14 מדינת ישראל נ' בוסקילה , פסקה 7 (13.3.2014)). במקרה זה קצב התקדמות ההליך העיקרי אינו משביע רצון כלל ועיקר. נראה כי למצער חלק מן האשם בעיכוב זה הוא לפתחה של המבקשת, אשר כעולה מן הבקשה שלפניי ביקשה לדחות את שמיעת התיק לשם השלמת חקירה והגשת כתב אישום מתוקן – תיקון שהתבסס על חומר חקירה שהיה קיים כבר בעת הגשת כתב האישום המקורי (סעיף 16 לבקשה שלפניי). טעם נוסף לעיכוב הרב הוא קיומו של הליך גישור שהחל להתנהל בין הצדדים אשר ביקשו למצות את ההידברות ביניהם. על כך אבקש לומר כי הליך גישור, על כל מעלותיו, אינו אמור לעצור את שמיעת ההליך העיקרי, מקל וחומר שעה שנאשם ממתין לבירורו בעודו נתון במעצר. לאחרונה נזדמן לי לציין בכמה פרשות כי אף בהתקיים הליך גישור, שומה על בית המשפט הדן בהליך העיקרי להוסיף ולקדמו, שמא הליך הגישור לא יצלח (ראו בש"פ 4029/15 מדינת ישראל נ' פלוני , פסקה 4 (25.6.2015); בש"פ 4094/15 מדינת ישראל נ' בן שימול , פסקה 3 (17.6.2015)). גם אם ניתן להבין את נטיית בתי המשפט ליתן משקל לקיומו הליך הגישור כאשר נקבעים מועדי הוכחות, יש להפעיל את שיקול הדעת בנושא זה באופן זהיר, על מנת שלא נמצא במצב שבו הליך הגישור לא עלה יפה ושמיעת הראיות לא החלה גם בחלוף זמן רב. לסיכום עניין זה: הדעת אינה נוחה מכך שהליך זה – אשר הצדדים שניהם בדיון לפניי הסכימו על כך שניתן לסיים את שמיעתו בשתי ישיבות – לא התקדם ולו במעט אף שהמשיב עצור זה למעלה מ-10 חודשים.

7.

חרף כל זאת לא מצאתי להורות על שחרורו של המשיב נוכח המסוכנות הרבה הנשקפת ממנו, כעולה מהחלטת המעצר בעניינו. העבירות המיוחסות למשיב, בייחוד באישום הראשון, בולטות בחומרתן, והמסוכנות הנשקפת מהן גבוהה. על כן, וחרף הימצאותו של הנאשם במעצר תקופה ארוכה, לא ראיתי כי לעת הזו השתנתה נקודת האיזון באופן שמצדיק את שחרורו ממעצר. יחד עם זאת, בנסיבות אלו לא מצאתי להיעתר לבקשה במלואה, ואני מורה על הארכת מעצרו של המשיב ב-60 ימים בלבד. הנחתי היא כי הצדדים יעשו בתקופה זו לקידום השמיעה בהליך העיקרי וייפנו לבית המשפט המחוזי לשם הוספת מועדי הוכחות בתאריכים מוקדמים ככל האפשר. בשולי הדברים אעיר כי הכרעה בטענות בדבר החזקת המשיב עם "אסירים שפוטים" חורגת מגדרו של הליך זה, והמשיב רשאי כמובן לנקוט בהליך מתאים בעניין זה מבלי שיהא באמור כדי להביע עמדה בדבר.

אני מורה, אפוא, על הארכת מעצרו של המשיב ב-60 ימים נוספים, החל מיום 4.9.2015 או עד למתן פסק דין בת"פ 8888-12-14 בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, הכל לפי המוקדם מביניהם.