בש"פ 5770/98 מדינת ישראל נ. מוחמד אלעאסם

1.זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 14.9.98 - מפי השופטת ש' גדות - בב"ש 81724/98, וב"ש 81735/98 (ת"פ 10286/98, ת"פ 10284/98). בהחלטתו דחה בית המשפט קמא את בקשת העוררת לעצור את המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדם והסתפק לגבי משיב 1 בערבות כספית ולגבי משיב 2 ב"חלופת מעצר", דהיינו, מעצר בית מלא, ערבות כספית וצו עיכוב יציאה מן הארץ.

2.עיקרי העובדות הצריכות לעניין שבפנינו הן כדלקמן: בתאריך 19.8.98 הוגשו לבית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו כתבי אישום כנגד שני המשיבים. בת"פ 10286/98 הואשם המשיב 1 בעבירות של שוד מזוין בחבורה, קשירת קשר לביצוע פשע, החזקת סכין שלא כדין והפרת הוראה חוקית בת"פ 10284/98 הואשמו המשיב 2 ואחד נוסף בשם אקרם ווחידי (להלן: אקרם ) בעבירות של שוד מזוין בחבורה, קשירת קשר לביצוע פשע והחזקת סכין שלא כדין. עוד יצויין כי באותה פרשה בה מואשמים המשיבים הוגש כתב אישום נוסף (ת"פ 10282) כנגד אבי טרזי (להלן: טרזי ), המייחס גם לו עבירות דומות.

3.על פי הנטען בכתב האישום, ביום 10.8.98 או בסמוך לכך קשרו המשיבים קשר, ביחד עם אקרם וטרזי לבצע שוד במטרה להשיג כסף. ביום 11.8.98 לפנות בוקר הגיעו הקושרים, ברכבו של אקרם, לקיוסק של יצחק היימלך, כאשר טרזי מחזיק ברשותו סכין שלא למטרה כשרה. בקרבת הקיוסק עצרו הקושרים את הרכב. טרזי והמשיבים ירדו לשדוד את הקיוסק ואילו אקרם נשאר ברכב כדי למלט אותם מיד לאחר ביצוע השוד. השוד עצמו התבצע בדרך הבאה: טרזי נכנס לקיוסק, שלף את הסכין ושדד מבעל הקיוסק את תיקו, אשר הכיל מסמכים, כרטיס אשראי וכסף מזומן. באותה עת נותרו המשיבים מחוץ לקיוסק על מנת לאבטח את ביצוע השוד. לשם השלמת התמונה נוסיף כי כל הקושרים, להוציא המשיב 1, נתפסו על ידי המשטרה למחרת, לאחר שבמהלך מרדף משטרתי התהפכה מכוניתם. כתוצאה מהתהפכות זו נפצע אקרם באופן ממשי ואילו שאר הנוסעים עמו נפצעו פצעים קלים בלבד.

4.העוררת הגישה לבית המשפט קמא בקשה לעצור את הקושרים עד תום ההליכים. בית המשפט קמא קיבל את בקשת העוררת לגבי טרזי, אך דחה אותה לגבי שאר הקושרים. מכאן הערעור שבפנינו.

5.באשר למשיב 1, בית המשפט קמא קבע כי לא הונחה תשתית ראייתית לכאורה, עליה ניתן לבסס מעצר עד תום ההליכים. העוררת טוענת כי בקביעתו זו שגה בית המשפט קמא. בטיעוניו לפני, ביקש ב"כ העוררת להראות כי מכלול של ראיות נסיבתיות, שהונחו בפני בית המשפט, מצטרפות לתמונה כוללת, מתוכה עולות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב 1. אביא בקצרה את עיקר הראיות לכאורה עליהן הסתמך ב"כ העוררת ואת טיעוניה של ב"כ המשיבים.

6.ראשית , הודעת הלנה טלוי, שכנה, אשר מדירתה הבחינה באקראי במתרחש. בעדותה במשטרה ציינה העדה כי ראתה בברור שבשוד היו מעורבים ארבעה אנשים. האחד, נהג שישב ברכב, ושלושה אחרים שיצאו מן הרכב במהלך השוד ובסיומו חזרו אליו. מעדות זו ניתן ללמוד לכאורה כי בביצוע השוד היו מעורבים ארבעה אנשים. אציין כבר כאן כי נגד ראיה זו העלתה ב"כ המשיבים שורה של טענות שהעיקריות הן: בעל הקיוסק הנשדד העיד במשטרה כי הבחין בשלושה אנשים בלבד. עדות זו נתמכת על ידי טרזי, אשר בהודעתו במשטרה עמד על כך שחבורתם כללה רק שלושה אנשים.

7.שנית , מזכר מיום 17.8.98 בו התוודה משיב 2 בפני רס"ל באדי חרב, שהשוד בוצע על ידי ארבעה, וכי המשיב 1 היה אחד מהם. אמנם לאחר מכן, בהודעתו הרשמית במשטרה, כפר המשיב 2 בכל סעיפי האישום כנגדו והכחיש כל מעורבות בשוד.

8.שלישית , תמליל שיחה שהוקלטה בין טרזי לבין משיב 2, בה נשמע טרזי מנחה את משיב 2 ואת אקרם שלא יפלילו את משיב 1.

9.רביעית , תמליל שיחה בין טרזי לבין המשיב 1 עצמו, בה נשמע טרזי לוחש למשיב 1 "לא דיברתי עליך".

10.חמישית , תמליל שיחה בין המשיב 1 למשיב 2, המלמדת כי המשיב 1 חשש מאוד פן יזהו אותו במסדר זיהוי ופן ילשינו עליו. ראיות אלה קושרות לכאורה את המשיב 1 לעבירה המיוחסת לו.

9.שישית , הודעתה במשטרה של עופרה אוסמן, ידידתו של אקרם, מיום 14.8.98, בה היא מעידה כי ערב השוד שמעה שיחה בין משיב 1 לבין אקרם, מתוכה למדה כי אקרם ומשיב 1 מתכננים לגנוב משהו.

10.שביעית , מספר מזכרים של המשטרה, מהם עולה כי המשיב 1 חושש מפני הפללתו על ידי חבריו. מזכרים אלה קושרים לכאורה, לדעת ב"כ העורר, את המשיב 1 למעשה השוד.

11.ב"כ המשיבים תקפה את הראיות שהוצגו על ידי העוררת אחת לאחת. היא תקפה את אמינותם ואת משקלם של המזכרים השונים שהוכנו על ידי שוטרים. היא טענה, כאמור, לסתירה בין עדותו של בעל הקיוסק שהעיד כי הבחין בשלושה שודדים בלבד, לבין עדותה של הגב' הלנה טלוי אודות ארבעה מעורבים בשוד. כן היא בקשה להסתמך על עדותו של טרזי, שעמד על כך שמשיב 1 לא היה מעורב במעשה השוד.

12.באי כוח בעלי הדין טענו לפני בכשרון ובטוב טעם ודעת. לאחר שעיינתי בחומר הראיות ושקלתי את טענותיהם של בעלי הדין הגעתי למסקנה כי מערכת הראיות הנסיבתיות המצויות בידי התביעה מקימה, בשלב זה, תשתית ראייתית לכאורה

להוכחת אשמתו של משיב 1. לא מצאתי בטענותיה של ב"כ המשיבים יסוד למסקנה כי חל כרסום ממשי במערכת הראיות לכאורה שהוצגה בפני לחובת המשיב 1.

באשר להצדקה העניינית של מעצר עד תום ההליכים, הרי לאור חומרת העבירה והעבר המכביד של משיב 1, איני רואה אפשרות להסתפק ב"חלופת מעצר".

משיב 1, על אף היותו בחור צעיר, הינו עבריין אשר לו רישום פלילי של כ- 65 עבירות, בהן עבירות רכוש, תקיפה ובריחה ממשמורת חוקית. כמו כן, בעת ביצוע השוד היה נתון המשיב 1 במעצר בית, בהוראות בית המשפט המחוזי בתל אביב (ב"ש 9006/98). מכאן שבבצוע העבירה הנדונה הפר, לכאורה, המשיב 1 גם את הוראתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב.

14.השתכנעתי כי שחרורו של משיב 1 ממעצר מסכן את בטחון הציבור, וכן קיים יסוד סביר לחשש שהדבר יביא לשיבוש הליכי משפט ולהתחמקות מהליכי שפיטה. אי לכך אני מבטל את החלטתו של בית משפט קמא ומורה על מעצרו של משיב 1 עד תום ההליכים.

15.באשר למשיב 2, בית המשפט קמא קבע כי חומר הראיות מבסס תשתית ראייתית בדבר אשמתו של המשיב 2 בעבירות המיוחסות לו באישום זה. עם זאת, הורה בית המשפט קמא על שחרורו בערובה עד תום ההליכים משום ש"אין תשתית ראייתית מספיקה להוכחת ידיעתו של משיב 3 (הוא משיב 2 בהליך שבפנינו י.א.) על המצאות סכין בידיו של משיב מס' 1".

16.טענת ב"כ העוררת היא כי לא היה מקום לשחרורו של משיב 2 בערובה. ראשית, מכיוון שבהיותו חלק מן החבורה שבצעה את השוד, תוך חלוקת תפקידים ברורה בין חבריה, מן הסתם היה המשיב 2 מודע היטב לקיומו של הסכין בידיו של המשיב 1. שנית, גם אם אכן לא ידע המשיב 2 על קיומו של הסכין, הרי שגם לדעת בית המשפט קמא חומר הראיות מקים תשתית מוצקה לביצוע עבירה של שוד בחבורה, שהוא בבחינת שוד בנסיבות מחמירות על פי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977. לטענת העוררת די בחומר ראיות זה על מנת להצדיק את מעצרו של המשיב 2 עד תום ההליכים. ב"כ המשיבים מתנגדת לשינוי החלטת בית המשפט קמא.

17.משיב 2 הוא בחור צעיר כבן 18, אך גם לו, בדומה למשיב 1, עבר פלילי עשיר, הכולל הרשעות קודמות בעבירות תקיפה, היזק לרכוש במזיד, החזקת סכין שלא למטרה כשרה, פריצות לרכב, החזקת סמים ועוד. עבר זה מעלה חשש כי שחרורו ממעצר של המשיב 2 יסכן את בטחון הציבור.

18.משום כך מקבל אני את עמדת ב"כ העוררת, מבטל את החלטתו של בית המשפט קמא ומורה על מעצרו עד תום ההליכים.