בש"פ 1533/99 מוחמד אלעסם נ. מדינת ישראל

1.לפניי ערר על החלטתו בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, בב"ש 90205/99, מפי כבוד השופט ע' דוויק, בה נדחתה בקשה לעיון חוזר במעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

2.ביום 23.8.98 הוגש כתב אישום, ת.פ. 10286/98, בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. בכתב האישום מיוחסות לעורר עבירות של שוד מזוין בחבורה, קשירת קשר לביצוע פשע, החזקת סכין שלא כדין והפרת הוראה חוקית. על פי הנטען בכתב האישום, קשר העורר עם שני חבריו קשר לבצע שוד על מנת להשיג כסף. למחרת היום, לפנות בוקר הגיעו הקושרים, ברכבו של חברם, לקיוסק של יצחק היימלך, כאשר אחד הנאשמים הנוספים מחזיק בסכין שלא כדין. השלושה ירדו מהרכב, אחד השותפים האחרים שלף סכין ושדד מבעל הקיוסק את תיקו. באותה עת נותר העורר והשותף השלישי מחוץ לקיוסק על מנת לאבטח את ביצוע השוד. במרדף משטרתי נתפסו שני השותפים האחרים ונהג הרכב. העורר נתפס מאוחר יותר.

3.עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו. בית המשפט המחוזי דחה את בקשת המשיבה בקובעו שלא הונחה תשתית ראייתית לכאורה עליה ניתן לבסס מעצר עד תום ההליכים. על החלטה זו הוגש ערר על-ידי המשיבה, שנדון בפניי, בבש"פ 5770/98. בהחלטה שניתנה על ידי קיבלתי את הערר והוריתי על מעצרו של העורר שבפניי כיום עד תום ההליכים. החלטה זו התבססה על קיומה של תשתית ראייתית לכאורה. תשתית ראייתית זו הצביעה על מסוכנותו של העורר, בהתחשב בעברו הפלילי ובמועד ביצוע העבירה שיוחסה לו - עת היה נתון ב"מעצר בית" ותוך הפרת תנאי שחרורו.

4.בפברואר 1999 הגישה ב"כ העורר בקשה לעיון חוזר במעצרו של העורר עד לתום ההליכים. בבקשתה הסתמכה ב"כ העורר על התארכות ההליכים, ועל עדותו של המתלונן שראה רק שלושה אנשים ולא ארבעה. בית המשפט קמא דחה בקשה זו בקובעו לעניין עדותו של המתלונן כי אין בה כל חדש. כבר בהודעתו במשטרה טען המתלונן כי ראה רק שלוש דמויות. לעניין התארכות ההליכים קבע בית המשפט כי:

באשר למרכיב הזמן.... בהחלט יתכן שאילו היה מדובר במי שעברו מכביד פחות, יכול שהייתי מוכן נוכח הזמן שחלף להקל על המבקש גם בשל המעורבות המופחתת שלו לכאורה, בעבירת השוד. מה שמטה את הכף לחובתו הינו עברו הפלילי המכביד וההפרה לכאורה של ההוראה החוקית. נראה לי כי בתנאים כאלה תחושת המסוכנות שיש לגבי המבקש צריך שתגבר על מרכיב חלוף הזמן.

5.לפניי טענה ב"כ העורר כי מאז ההחלטה עבר חודש נוסף והישיבות הבאות נקבעו רק לאמצע חודש אפריל. בישיבות אלה צפויים להעיד שני שותפיו של העורר למעשה העבירה המיוחסות לו. ב"כ העורר הדגישה כי שותפים אלה, שחלקם במעשה גדול, או לכל הפחות זהה, לחלקו של העורר, הודו במסגרת עסקת טיעון ודינם נגזר לשנת מאסר אחת. בהתחשב בהפחתת המאסר בשליש, הרי ששותפים אלו יצאו מן הכלא לאחר שמונה חודשים. זאת בשעה שהעורר, המבקש לעמוד על זכויותיו וטוען לחפותו, יישב במעצר למעלה משמונה חודשים, וצפוי הוא לשבת במעצר עוד זמן מה עד לסיום פרשת ההגנה והסיכומים.

עוד הוסיפה ב"כ העורר וטענה כי התארכות ההליכים מקורה בהתנהגות המדינה כפי שעולה מן הפרוטוקולים של בית המשפט המחוזי.

6.ב"כ המדינה הדגיש לפניי את מסוכנותו של העורר, עליו הצבעתי בבש"פ 5770/98, המתחזקת בשל עברו הפלילי המכביד. באשר לטענה בקשר לעסקות הטיעון, השיב ב"כ המדינה כי מעצם טיבן הן מזכות את הנאשם בהקלה מסוימת במידת העונש. לכן, אין כל ביטחון בשלב זה כי עונשו של העורר, שלא חתם על עיסקת טיעון, לא יעלה על עונשו של השותף שחזר בו מכפירתו באשמה במסגרת עיסקת הטיעון.

7.עיון בפרוטוקולים של הישיבות שנערכו בבית המשפט המחוזי מעלה כי עדי התביעה המרכזיים טרם העידו, וצפויים הם להעיד בישיבות הקרובות. לפיכך, לא חל כל שינוי משמעותי בתשתית הראייתית הקיימת בתיק זה. במצב דברים זה, צדק בית במשפט המחוזי בקובעו כי עברו הפלילי המכביד של העורר והעובדה שהמעשה המיוחס לו נעשה, כך על פי הנטען, בשעה שהיה נתון במעצר בית ותוך הפרת תנאי הערובה, גוברים על עצם התארכות המשפט.

8.שאלה אחרת היא עובדת קיומן של עיסקות טיעון עם הנאשמים הנוספים שהשתתפו במעשה השוד. כאן נכנס לתמונה עקרון השוויון בענישת שותפים לעבירה. נניח כי לפנינו שני נאשמים שמצבם דומה הן מבחינת חלקם בביצוע עבירה והן מבחינת עברם הפלילי: אין ספק, כי מידת העונש שנגזר על השותף האחד במסגרת עסקת טיעון, עשויה להשפיע על תקופת המעצר שבו יוחזק השותף שדינו טרם התברר. כי הרי אין זה נראה צודק, כי תקופת המעצר עד תום ההליכים תעלה על העונש הראוי להיגזר על הנאשם. עקרון השוויון בענישה דורש כי לא יהיה פער בענישתם של שותפים שמצבם דומה. על רקע עקרון זה, יש לדאוג לכך - בנוסף לכל השיקולים האחרים - כי תקופת המעצר עד לתום ההליכים לא תעמוד ביחס בלתי נאות לעונש ההולם שותף לעבירה.

9.אבחן כעת את טיב עסקות הטיעון שנחתמו בתיק הנדון. עם הנאשם שנשאר במכונית בעת השוד, נחתמה עסקת טיעון, לפיה תבקש המדינה עד לשנת מאסר אחת. עם הנאשם שחלקו בפרשה דומה לחלקו של העורר, באשר גם הוא שמר מחוץ לקיוסק בעת ביצוע השוד, חתמה המדינה עסקת טיעון לפיה תבקש בין שנה וחצי לשתי שנות מאסר. נמצא כי בעלי הדין לא דייקו בדברם באופן כללי על שנת מאסר אחת. עם זאת, יש לציין כי דינם של השותפים, בעלי עסקת הטיעון, טרם נגזר. בית המשפט המחוזי יקיים את הדיון בגזר הדין בעוד כחודש ימים.

10.מן המפורסמות הוא, כי אף שבית המשפט נוהג לכבד עסקת טיעון אפילו אין היא לרוחו, אין הוא צד לה ואינו קשור בה. לפיכך, בשלב זה, שבו טרם נגזר עונשם של הנאשמים הנוספים, טענת אי-השוויון נראית עדיין מוקדמת. זאת ועוד אחרת, הנאשם, שחלקו במעשה העבירה המיוחס לו דומה לחלקו של העורר, יכול שייגזר עליו, גם במסגרת עסקת הטיעון, מאסר של שנתיים ימים. אם כך יקרה, הרי יישמט הבסיס לטיעונה של ב"כ העורר.

11.מסקנתי היא אפוא כי בשלב זה אין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. עם זאת, יצוין, כי אם לאחר שייגזר דינם של שני הנאשמים יתברר שהמשך מעצרו של העורר עד תום ההליכים עשוי להביא לחוסר שוויון בענישה, הרי יוכל העורר לשוב ולפנות אל בית המשפט המחוזי בבקשה לעיון חוזר, בהתאם לסעיף 52 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו1996-. אפשרות אחרת היא, בנסיבות המקרה הנדון, כי העורר יעלה את עניין חוסר השוויון במסגרת הבקשה שתוגש, אם תוגש, על-ידי המדינה להארכת המעצר מעבר לתשעה חודשים על פי סעיף 62 לחוק הנ"ל.

לפיכך, הערר נדחה.