בש"פ 5776/10משה בוזגלו נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (השופטת הלמן) מיום 26.7.10 בתיק מ"ת 2495-09, בה נדחתה בקשה לשינויָם של תנאי חלופת המעצר שנקבעו לעורר.

רקע והליכים

ב.

ביום 9.11.09 הוגש נגד העורר כתב אישום המייחס לו עבירות שונות הקשורות בהימורים ובהלבנת הון. ביום 23.11.09 שוחרר העורר בהסכמת הצדדים למעצר בית מלא בתנאים מגבילים ובאיזוק אלקטרוני, כפי שיפורט להלן. ביום 26.5.10 הוגש נגד העורר כתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון המייחס לו עבירות של איסור הגרלות והימורים, עבירה לפי סעיף 225 לחוק העונשין, תשל"ז-1977; איסור החזקה או הנהלה, עבירה לפי סעיף 228 רישא לחוק; הדחה בחקירה בנסיבות מחמירות (שני מקרים), עבירה לפי סעיף 245(ב) לחוק; ניסיון לקבל דבר במרמה, עבירה לפי סעיף 415 וסעיף 25 לחוק; איסור הלבנת הון (ריבוי מקרים), עבירה לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון, תש"ס-2000; איסור עשיית פעולה ברכוש אסור (ריבוי מקרים), עבירה לפי סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון.

ג.

להלן תיאור האירועים בקצרה כעולה מכתב האישום המתוקן: בתקופה הרלבנטית - בת קרוב לארבע שנים, 2009-2005, החזיק העורר בבית עסק בטבריה אשר שימש למשחקים אסורים; העורר ניהל ואירגן בעצמו משחקים אלה. כמו כן, בחלק מהתקופה החזיק העורר בבית עסק נוסף ששימש אף הוא למשחקים אסורים. העסקים הוסוו על-ידי הצגתם כעסקים המספקים שירותי גלישה באינטרנט, והם לא נרשמו על שמו של העורר. את הרווחים שהופקו כתוצאה מהמשחקים האסורים הלבין העורר באמצעות רכישת נכסי ניידי ודלא ניידי שונים, על-ידי אחרים. הסכומים בהם מדובר הם מיליונים כבדים.

ד.

כאמור, ביום 23.11.09 החליט בית המשפט המחוזי (סגן הנשיא כתילי) לשחרר את העורר ממעצר בתנאי שישהה במעצר בית מלא בפיקוח ובאיזוק אלקטרוני, יפקיד ערבות עצמית בשיעור של 750,000 ש"ח, וכן תופקד ערבות על-ידי מפקחיו בשיעור של 75,000 ש"ח כל אחד; כן נאסר על העורר לגשת לטלפון ללא השגחת המפקחים, לגשת למחשב ולקבל מבקרים למעט בני משפחה מדרגה ראשונה, וכן נאסרה יציאתו מהארץ.

ה.

העורר הגיש לבית המשפט קמא בקשה לעיון מחדש בתנאי חלופת המעצר, בטענה כי במסגרת גישור פלילי חתם, כאמור, על הסדר טיעון ובכך יש כדי לאיין חשש לשיבוש הליכים; כי מועד הטיעון לעונש קבוע לספטמבר 2010 - מועד רחוק שיצטבר לכדי 11 חודש מראשית ההליכים נגדו; וכי בשל מצבו הרפואי הוא נדרש לעזרת אמו על מנת שתטפל בו. על כן ביקש, בין היתר, להורות על העברת מיקום מעצר הבית לבית אמו. בית המשפט המחוזי הורה על תגובת המשיבה, ולאחר שזו נתקבלה, דחה את הבקשה ללא דיון בעל-פה. העורר פנה לבית משפט זה, וביום 20.7.10 הורה השופט גרוניס (בש"פ 5375/10) על החזרת הנושא לבית המשפט המחוזי לקיום דיון.

ו.

ביום 26.7.10 החליט בית המשפט המחוזי כי תנאי חלופת המעצר יישארו כמות שהם. נקבע, כי העובדה שהצדדים הגיעו לידי הסדר טיעון יש בה אמנם כדי להפחית את החשש משיבוש הליכי משפט, אך אין העורר נהנה עוד מחזקת החפות, וההרשעה אף מגבירה את מסוכנותו, ובייחוד את החשש להימלטותו. באשר לנימוק הרפואי, אף שלא הובאו מסמכים רפואיים רלבנטיים, הונח לטובת העורר כי מצבו הרפואי הוא כפי הנטען, ונקבע כי אין סיבה שלא לאפשר לו לעבור למעצר בית בבית אמו, אך עם זאת נאמר, כי אין בכך כדי להצדיק ביטול שאר המגבלות שהוטלו עליו. ואולם, כיון שאם העורר לא התייצבה לדיון ולא הובררו יכולת הפיקוח שלה או יכולת המפקחים הנוכחיים לפקח על העורר בביתה, הוחלט כי לעת זו לא יוחלף מיקום חלופת המעצר. נאמר, כי אם העורר אכן מעוניין בהעברה עליו להגיש הצעה קונקרטית בעניין. בנסיבות אלה נדחתה בקשתו. על כך הוגש הערר הנוכחי.

הערר והדיון

ז.

בערר נטען בין היתר , כי הסדר הטיעון, מועד מתן גזר הדין הצפוי ומצבו הרפואי של העורר מצדיקים הקלה בתנאי חלופת המעצר שהושתו עליו. עוד נטען, כי אין חשש שהעורר ינסה להימלט מאימת הדין, מקום שרכוש רב ערך השייך לו מוחזק בידי רשויות האכיפה. כן נטען, כי העבירה המיוחסת לעורר היא עבירה כלכלית מסוג עוון, שאינה מצדיקה תנאים מחמירים כאלה שהושתו עליו. משכך, נתבקש שינוי בתנאי חלופת המעצר, לכדי הבטחת התייצבותו של העורר למשפטו ותו לא.

ח.

בדיון טען עורך דין בן יוסף לעורר בלהט, כי עם הסדר הטיעון שונו העבירות משמעותית, עתירת המדינה היא לשלוש שנות מאסר, וכאמור אין חשש להימלטות; המדובר בעבירה כלכלית שאינה כוללת ככלל עילת מעצר. הדעת נותנת - כנאמר - גם כי בשל מעקשים מינהליים באשר לנכסי העורר כבטוחה, לא יסתיים התהליך באוקטובר 2010, המועד הקבוע לפרשת גזר הדין.

ט.

עורך דין פטל טענה למדינה, כי בנושא הרפואי אין קושי לטפל, שכן מקום מעצר הבית של העורר סמוך לבית החולים פוריה. באשר לנושא המשפטי, אין חזקת החפות עומדת עוד, וגם אין כתב האישום המתוקן קל לאין ערוך מקודמו כנטען; לחובת העורר גם מאסר על תנאי מן העבר; המשפט קרב לסיום, ואין מקום לשינוי התנאים.

הכרעה

י.

לאחר העיון לא ראיתי מקום להיעתר לערר. הכרעתו של בית המשפט המחוזי מקובלת עלי. אכן, מטבע הדברים חל שינוי נסיבות עם הסדר הטיעון, אך הוא פועל לא רק לכיוון אחד. אמנם, עם ההסדר אין עומדת עוד עילת השיבוש. אולם, עם הרשעת העורר – מנגד – אין חלה עוד עליו חזקת החפות. עיון בכתב האישום המתוקן לעומת קודמו מגלה כי עדיין עניין לנו בכתב אישום מקיף בעבירות לא קלות כל עיקר, באפיונן, ובמשכן וכן בסכומיהן, כפי שנמנו מעלה; ולעניין חשש ההימלטות רלבנטי עברו של העורר, שעמד עד הנה - בטרם תיק זה - שבע פעמים בפני בתי המשפט, מאז 1997 ועד 2008, בעבירות תקיפה (ללא הרשעה), ניהול עסק ללא רישיון, החזקת מקום להימורים או הגרלות, הגרלות והימורים אסורים, ושיבוש מהלכי משפט, ונדון לקנסות, למאסרים על תנאי, ודומני כי אף למאסר בפועל ל-3 חודשים. איני סבור איפוא, כי מקום שפרשת העונש עתידה להישמע בחודש הבא, זו העת לשינוי בתנאי המעצר. רשמתי לפני נכונות המדינה להידרש למעבר למגורי האם כמקום מעצר בית, ככל שתוגש בקשה לבית המשפט המחוזי, והדבר ייבדק. אשר לטיפול רפואי, ככל שהוא נחוץ בהמשך אין מניעה להסדירו, הן באשר ליציאה מוסכמת לבית החולים ואם באשר לטיפול מרפאתי, ואני מאחל כמובן לעורר רפואה שלמה.

י"א.

בנתון לאמור איני נעתר איפוא לערר.