בש"פ 5800/10 מדינת ישראל נ. פלוני

א.

בקשה שניה להארכת מעצרו של המשיב, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1996, בתשעים יום החל מיום 14.8.10 או עד מתן פסק הדין בתיק פ"ח 1054/09 בבית המשפט המחוזי בתל אביב, לפי המוקדם.

רקע

ב.

עיקרי העובדות תוארו בהחלטת השופטת ארבל בבש"פ 3536/10 מיום 17.5.10, ועל כן אחזור על הדברים אך בקיצור. נגד המשיב, יליד 1962, הוגש כתב אישום המייחס לו את העבירות הבאות: אינוס תוך חבלה גופנית ותוך התעללות, ניסיון אינוס תוך גרימת חבלה גופנית ותוך התעללות, הדחה בעדות, איומים, כליאת שווא, היזק בזדון וגניבה. לפי המתואר בכתב האישום, פגש המשיב את המתלוננת, ולאחר שיחת הכרות החליטו לנסוע יחדיו לביתה, שם החל המשיב לתקוף את המתלוננת במכות אגרוף. לאחר מכן קשר אותה, המשיך להכותה, והחדיר חלק מאיבר מינו לאיבר מינה של המתלוננת, וכן איים עליה כי ישרוף אותה. בהמשך, לאחר שהשתחררה המתלוננת מן הקשירה, תפס אותה המשיב שנית כנטען, והכה אותה בחזקה עד שהתעלפה. לאחר מכן כבל בחזקה את ידיה ורגליה, העלה אותה בחזרה למיטה וניסה להחדיר את איבר מינו פעם נוספת. מאוחר יותר איים המשיב, כי ירצח את המתלוננת אם תתלונן נגדו במשטרה. לאחר כל זאת עזב המשיב את הדירה תוך שהוא נוטל את המפתחות לדירה וכמה מאות שקלים מארנקה של המתלוננת.

ג.

עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים. בית המשפט הורה על הגשת תסקירי מעצר, בגדרם הומלץ, בין השאר, על שחרור המשיב למעצר בית בפיקוח. בית המשפט הורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים; נאמר, כי אין מחלוקת בין הצדדים לגבי קיומן של ראיות לכאורה, וכי מסוכנותו של המשיב גבוהה. נקבע, כי לא יהיה ניתן לאיין את מסוכנות המשיב באמצעות החלופות שהוצעו, עקב המורכבות הפנים משפחתית.

ד.

לאחר שחלפו תשעה חודשים והמשפט טרם הגיע לסיומו הגישה המדינה בקשה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים, שהתקבלה בהחלטת השופטת ארבל מיום 17.5.10. בין היתר נאמר בהחלטה כך:

"המעשים המיוחסים למשיב הינם חמורים ביותר. הם כוללים את אינוסה של המתלוננת תוך גילויי אלימות קשים ומשפילים...

שקלתי את טענות בא-כוח המשיב ובפרט את העובדה שהמשיב נעדר עבר פלילי וניהל על-פי הנטען אורח חיים נורמטיבי. כמו כן, לא התעלמתי מכך שהמשפט עודנו מצוי בעצומו של שלב ההוכחות בתיק. ואולם, לאור חומרת המעשים המיוחסים למשיב והאופן הקשה בו לכאורה החל לפתע לתקוף את המתלוננת, איני סבורה כי יש לשחררו לחלופת מעצר. על מסוכנות זו גם עמד שירות המבחן בתסקיר שהוכן בעניינו של המשיב, במסגרתו נקבע כי קיימת רמת סיכון להישנות המעשים בשל האפשרות לחזרה על התנהגותו בעתיד. עוד יש להדגיש לעניין זה כי המשיב איים, כך על פי הנטען, על המתלוננת פן תתלונן למשטרה על העבירות שביצע בה, יש גם בהתנהגות זו כדי לחזק את מסקנתי. באשר למשפט המתנהל, יתכן ובעבר היו עיכובים, אך נראה כי הדחיות נגרמו לבקשתו של בא-כוח המשיב. כעת נראה שהסתיימה הבאת הראיות מטעם התביעה ובקרוב ישמעו עדי ההגנה. אדגיש, עם זאת, כי יש להביא לסיומו המהיר של המשפט, אשר על פניו מורכבותו אינה נראית כמצדיקה את התמשכותו לפרק זמן כה ממושך".

ה.

בבקשה הנוכחית נמסר, כי ביום 10.6.10 הסתימה פרשת ההגנה בתיק העיקרי, ביום 5.7.10 נשמעו סיכומי הצדדים, והתיק נקבע למתן הכרעת דין ליום 2.9.10. נטען, כי העבירות המיוחסות למשיב מלמדות על מסוכנותו לנשים בכלל, ולמתלוננת בפרט. הוסף, כי בהתנהגותו יש כדי לבסס אף חשש לאפשרות הימלטות מן הדין, נוכח העונש לו הוא צפוי אם יורשע, וכן לחשש מפני שיבוש הליכי משפט. הודגש, כי הכרעת הדין צפויה להינתן בזמן הקרוב, כאמור - ביום 2.9.10, ועל כן מתבקשת הארכת מעצרו של המשיב לתשעים יום, או עד למתן פסק דין בתיק, לפי המוקדם.

ו.

בדיון טען עו"ד סמארה למשיב, כי משנסתיימה שמיעת

הראיות אין עוד חשש לשיבוש, ואת המסוכנות ניתן לאיין על-ידי חלופת מעצר מתאימה.

ז.

החלטתי להיעתר לבקשה. תפקידו של בית משפט זה בהליכים לפי סעיף 62 לחוק המעצרים הוא בעיקר בקרת

ההליך בבית המשפט הדיוני. בנסיבות דנא, משעומד התיק לפני הכרעת דין, ונוכח העובדה שהעילה העיקרית למעצר היא המסוכנות, יוארך המעצר כמבוקש.

ח.

מעצרו של המשיב מוארך איפוא בתשעים ימים החל מיום 14.8.10, או עד למתן פסק דין בת"פ 1054/09 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם.