בש"פ 5805/10 פלוני נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט מינץ) מיום 1.8.10 בתיק מ"ת 623/10, בגדרה נדחתה בקשה לעיון חוזר בהחלטה לעצור את העורר עד תום ההליכים.

רקע

ב.

נגד העורר, יליד 1971, הוגש ביום 11.2.10 כתב אישום המיחס לו אינוס בנסיבות מחמירות (סעיף 345(ב)(3) ו-(4) לחוק העונשין, תשל"ז-1977). ביום 4.3.10 הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. ביום 28.6.10 הגיעו הצדדים להסדר טיעון, במסגרתו תוקן כתב האישום, כך ששונו נסיבות ביצוע העבירה והוראת החיקוק תוקנה לעבירת מעשה מגונה (סעיף 348(ג1) לחוק העונשין). על פי המתואר בכתב האישום המתוקן, יצר העורר קשר באמצעות האינטרנט עם המתלוננת, המאושפזת במחלקה הפתוחה בבית החולים הפסיכיאטרי בכפר שאול; בהמשך, סיכם איתה טלפונית כי יאסוף אותה כדי שתבצע בו מין אוראלי בהסכמה, והיא הבהירה לו כי אינה מסכימה שיגע בגופה או שתהא בעירום בנוכחותו. העורר אסף את המתלוננת והסיע אותה ליער ירושלים, שם החל מדבר אליה בתוקפנות ומצווה עליה להתפשט, והיא צייתה לו נוכח התנהגותו התוקפנית. אז החל העורר לגעת באיברים אינטימיים בגופה של המתלוננת, ואף ביצע בגופה מעשים מיניים על מנת להביא לידי גירוי וביזוי מיני, כל זאת בניגוד לרצונה ולמרות הפצרותיה שיחדל. בין היתר, נגרם למתלוננת שטף דם (המטומה) כתוצאה ממעשי העורר.

ג.

נוכח הסדר הטיעון ותיקון כתב האישום במסגרתו, עתר המבקש לעיון מחדש בהחלטה לעצרו עד תום ההליכים, וביקש להשתחרר לחלופת מעצר. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה. נאמר, כי די במתואר בכתב האישום המתוקן כדי להצדיק את מעצרו של העורר; הוסבר, כי המיוחס לו הוא ברף העליון של עבירת המעשה המגונה, והדברים מצביעים על מסוכנות לציבור. עוד צוין, כי הטיעונים לעונש בעניינו של העורר קבועים ליום 14.9.10.

הערר והדיון

ד.

בערר מתבקש שחרור העורר לחלופת מעצר בפיקוח ובתנאים. נטען, כי ההבדל שבין כתב האישום המקורי למתוקן הוא משמעותי, ואין בעובדות כתב האישום המתוקן כדי להצביע על מסוכנות שתצדיק מעצר. הוסף, כי עברו של העורר נקי, וכי מדובר באירוע בודד וחד פעמי.

ה.

בדיון טען עו"ד דוד לעורר כי משהמדובר בבעל עבר נקי, יש לבחון אם אין ניתן לאיין את מסוכנותו בחלופה טובה. כתב האישום המתוקן, כך נטען, אינו ברף חמור, ואין מדובר על כאב או סבל; ההמטומה אולי נגרמה מנשיקה עזה; והודאת העורר מייתרת את חקירת המתלוננת; לפנינו איפוא אירוע בודד, קצר וממוקד. הסדר הטיעון לעונש, כך נמסר, נע בין עמדת המדינה לארבע שנות מאסר לבין עמדת העורר לעבודות שירות. נתבקש גם אישור ליציאת העורר לחתונת גיסו, שבית המשפט קמא דחה משאין מדובר בקרוב מדרגה ראשונה.

ו.

עו"ד חינאווי טענה למדינה, כי המסוכנות נלמדת מן המעשה, ואין להשוות בין מה שהסכימה לו המתלוננת לבין המעשה. עוד הוסיפה, כי ההסדר נעשה משיקולים הקשורים במתלוננת והידועים לעורר.

הכרעה

ז.

סבורני כי היה מקום שבית המשפט קמא יידרש לנושא, לאחר הסדר הטיעון, תוך שיעיין בתסקיר שירות המבחן אשר יונח לפניו. מחד גיסא, המדובר במעשה שחומרתו מצביעה על מסוכנות, ולא אכביר מלים. מאידך גיסא, המדובר בעורר בן 39 ללא עבר פלילי. מתבקשת תמונה מלאה שלו בפני בית המשפט (הפרקליטות הציגה את בש"פ 1446/10 שלאעטה נ' מדינת ישראל (לא פורסם), ושם הוזמן תסקיר). ער אני לכך שהטיעונים לעונש יישמעו ב-14.9.10, אך איני סבור שיש בכך כדי לשלול הזמנת תסקיר מעצר. התסקיר יונח לפני בית המשפט המחוזי בתוך 14 יום, ואני מקדים תודה לשירות המבחן. בית המשפט ידון ויכריע לאחר קבלת התסקיר, בלא שאטע מסמרות.

ח.

אשר ליציאה לחתונת הגיס, הדין אינו מונע להידרש אליה במסגרת בקשה לפי חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996. ואולם, למעט הבאת מקרה אחר שבו ניתנה חופשה לחתונת אח ונדון בבש"פ בבית המשפט המחוזי, בו ייצג הסניגור המלומד, לא הונחה בענייננו כל תשתית באשר ליציאה לחתונת גיס לפי פקודות שירות בתי הסוהר. איני סבור כי בנסיבות אלה עלי לדון בכך מעבר להפניית העורר

לפניה לשירות בתי הסוהר במסלול המתאים יותר, ואיני נעתר איפוא לבקשה זו.

ט.

הערר מתקבל אך במובן של הזמנת תסקיר, בלא לטעת מסמרות.