בש"פ 5809/10 יצחק קנינו נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת בוסתן) מיום 18.7.10 בתיק עמ"ת 3752-07-10, בגדרה נדחה ערר העורר והתקבל ערר המשיבה על החלטת בית משפט השלום ברמלה (השופטת פרנקל) מיום 6.6.10 בתיק מ"ת 27693-06-10, לפיה ישוחרר העורר לחלופת מעצר בתנאים מגבילים; ולפיכך נעצר העורר עד תום ההליכים נגדו.

רקע והליכים קודמים

ב.

נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של תקיפת שוטר, עבירה לפי סעיף 273 לחוק העונשין תשל"ז-1977; נהיגה פזיזה ורשלנית, עבירה לפי סעיף 338(א)(1) לחוק; איומים (ריבוי עבירות), עבירה לפי סעיף 192 לחוק; העלבת עובד ציבור, עבירה לפי סעיף 288 לחוק; נסיעה אחורנית, עבירה לפי תקנה 45(1) לתקנות התעבורה תשכ"א-1961.

ג.

להלן בקצרה תיאור האירועים כעולה מכתב האישום. על פי הנטען באישום הראשון, ביום 8.6.10 בשעה 20:30 או בסמוך לכך נסע העורר באופן פראי תוך שהוא עולה על המדרכה ומסכן בכך את המתלונן, שוטר במשטרת ישראל שלא היה בתפקיד באותה עת, ומשפחתו. לאחר מכן, תוך נסיעה לאחור ולאחר שהמתלונן העמידו על חומרת מעשיו, פגע העורר ברגלו. בהמשך הדברים עצר העורר את רכבו, דחף את המתלונן ואיים עליו. בתגובה הודיע המתלונן לעורר כי הוא שוטר וכי הוא מעכב אותו, אולם הלה החל לעזוב את המקום. משכך הודיע השוטר לעורר כי הוא עצור. בתגובה תקף העורר את המתלונן, והתפתח ביניהם מאבק פיזי שבמהלכו נפגע השוטר. לאחר מכן הובל העורר לתחנת המשטרה. בדרכו לשם השמיע העורר איומים על חיי המתלונן ורעייתו. לא אחזור על הלשון הבוטה והוולגרית עד מאוד הנטענת. באישום השני נטען, כי ביום 9.6.10 חזר העורר על אותם איומים בפני העובדת הסוציאלית של בית המעצר ניצן. באישום השלישי נטען, כי ביום 30.4.10 נעצר העורר במחסום משטרתי שגרתי, בבדיקה במחסום נגלו ליקויים ברכבו והוגש נגדו דו"ח. בתגובה לכך גידף העורר את השוטר עורך הדו"ח והשמיע כלפיו איומים. באישום הרביעי נטען, כי כעבור יומיים, ביום 2.5.10 עת הגיע העורר לבדיקת רכבו בתחנת המשטרה. השמיע איומים ונאצות כלפי השוטר אשר בדק את רכבו (הוא אותו שוטר שערך את הדו"ח האמור).

ד.

בהחלטתו מיום 6.7.10 קבע בית משפט השלום ברמלה, כי קיימות ראיות לכאורה לעבירות המיוחסות לעורר וכי קמה עילה למעצרו. ואולם נקבע, לא בלי התלבטות, כי העורר ישוחרר לחלופת מעצר בתנאים מגבילים, נוכח המלצת שירות המבחן ונוכח חרטתו וניסיונותיו לשנות את מסלול חייו ולחיות אורח חיים חיובי. אשר על כן הוחלט לשחרר את העורר לחלופת מעצר בבית דודתו במושב סמוך לרמלה, שהומלצה בתסקיר, בפיקוח מלא, בתנאי שיפקיד ערבון בגובה 25,000 ₪; התחייבות עצמית בגובה 40,000 ₪; ערבות על-ידי דודתו וצד ג' נוסף בגובה 40,000 ₪ כל אחד וכן איזוק אלקטרוני. על החלטה זו, כאמור, עררו שני הצדדים.

ה.

בערר בפני בית המשפט המחוזי טענה המדינה, כי העורר אינו נוטל אחריות על מעשיו כעולה מתסקיר שירות המבחן המצייר את העורר כנאמר באופן שלילי, עוד נטען, כי מסוכנותו של העורר מתעצמת נוכח הישנות עבירת האיומים פעמים רבות. מנגד טען העורר, כי התנאים שהוטלו עליו אינם הולמים את חומרת המעשים המיוחסים לו; כן נתקפה הקביעה כי קמה תשתית ראייתית לכאורה להוכחת האישום הראשון. בית המשפט המחוזי קיבל את ערר המדינה והורה על מעצר העורר עד תום ההליכים. בית המשפט נימק את החלטתו בכך שהישנות המקרים מצביעה על דפוס התנהגות חסר עכבות והעדר התקדמות, ולו הקטנה ביותר, בכל הנוגע ללקיחת אחריות על מעשיו, אף נוכח טיפול פסיכולוגי ששקל העורר. על החלטה זו הוגש הערר הנוכחי.

הערר והדיון

ו.

בערר נטען, כי שגו בתי המשפט בקבעם כי ישנן ראיות לכאורה באישום הראשון, הוא "האישום העיקרי". נטען, כי בידי ההגנה הוכחות שונות לכך שבמקרה נשוא כתב האישום הראשון התרחשו דברים הפוכים בתכלית, וכי היה זה המתלונן אשר נקט באלימות כלפי העורר. עוד נטען, כי תסקיר שירות המבחן מלמד דווקא כי העורר עושה מאמץ לסגל דפוסי התנהגות נורמטיביים, וכי על כך נסמכה הערכאה הדיונית בהחלטה, שנהפכה שלא בצדק - כך נטען - על ידי ערכאת הערר.

ז.

בדיון טען עו"ד בן יוסף לעורר, כי המתלונן באישום הראשון הגזים בתלונתו, לא הציג תעודת שוטר, ותיאור האירוע בפי עדים אובייקטיביים מוכיח זאת; גם בתי המשפט הקודמים ציינו כי אין מדובר בחומר ראיות חד משמעי, וכל שיש איפוא להבטיח - לשיטת העורר - היא התיצבות למשפט. יתכן ששפת העורר אינה נקיה, כך נאמר, אך הוא איש עבודה, בשונה ממה שהיה בעבר, וכן מקבל טיפול פסיכולוגי; נכון שדבריו כפי שצוטטו קשים אך זהו מלל. עוד הוסף, כי היחס כלפיו הביא לתלונות למח"ש, שלא טופלו כנטען כראוי.

ח.

עו"ד חינאווי טענה למדינה, כי שני בתי המשפט נדרשו לראיות ואף כי עמדו על בעיות מסוימות באישום הראשון, התמונה הכללית היא של ראיות לכאורה, לגבי אדם מסוכן שלא הפנים את הנורמות ותוכן איומיו מצמרר; וגם אם מנסה הוא לשנות התנהגותו, בינתיים יש חשש ממשי לשלום הציבור ולמתלונן, והמדובר בעבירות נגד אנשי חוק.

הכרעה

ט.

עיינתי ברישום הפלילי של העורר, שעמד עד הנה חמש פעמים בפני בתי המשפט בין 2004 ל-2009, בעבירות אלימות, רכוש וסמים שלא צריכה עצמית, וכן התנהגות פרועה במקום ציבורי. כן עיינתי בתסקיר שירות המבחן, לפיו לעורר רקע נורמטיבי אך מעורבות מזה מספר שנים בפלילים, ועתה הוא מצוי בטיפול. התסקיר המליץ - כאמור - על חלופה בבית דודתו במושב. כן עיינתי בחוות דעתו של הפסיכולוג המטפל בעורר.

י.

לאחר העיון נחה דעתי בקיומן של ראיות לכאורה, כפי שנקבע בבתי המשפט הקודמים. אוסיף, כי העורר על פי הראיות לכאורה הוא בעל לשון בריונית, גס רוח ביותר ומאיים, ואולי גם התנהגותו הפיסית באישום הראשון היתה כשל בריון, גם אם היו סימני שאלה מסוימים לגבי האירוע. על בית המשפט להידרש לשלומם וגם לכבודם של אנשי חוק, ולתת דעתו להגן עליהם מפני מאיימים. ואולם, נוכח מצוות המחוקק, איני סבור שהנסיבות מחייבות מעצר מאחורי סורג ובריח אם ניתן למצוא חלופה ראויה, תוך הפקדה, ערבויות, פיקוח ואיזוק אלקטרוני. לטעמי חלופה באיזור רמלה, בקרבה רבה לעיר מודיעין, אינה נראית סבירה. על העורר להציג לשירות המבחן חלופה מרוחקת משמעותית, וזו תיבחן על-ידי השירות ותובא על-ידיו בפני בית משפט השלום; ואם תאושר יכללו התנאים הפקדות וערבויות גבוהות, איזוק אלקטרוני, איסור לעזוב את הארץ וצו עיכוב יציאה

והפקדת דרכון , וזכות המשטרה לבקר בכל עת לבדיקת קיום התנאים, תוך אזהרה חמורה מצד בית המשפט לעורר לבל יהין להפירם. משתוצג לשירות המבחן חלופה היא תיבדק, ואודה מראש אם ייעשה הדבר בתוך שבועיים מהיום. התסקיר המשלים יונח על שולחנו של בית משפט השלום, והוא יכריע כאשר ימצא לנכון בפרמטרים האמורים.

יא.

הערר מתקבל במובן זה של הזמנת תסקיר לבדיקת חלופה שונה, ככל שתוצג.