פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
5811/07
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
העורר:
ג'האד בושקאר
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 28.06.07 בב"ש 2717/07
שניתנה על-ידי כבוד השופט ר' שפירא
בשם העורר
עו"ד חנא בולוס
בשם המשיבה:
עו"ד יעל שרף
החלטה
בפניי ערר על החלטת בית-המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט ר' שפירא), בתיק ב"ש 2717/07 מיום 28.6.07, לפיה הוארך מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו.
כנגד העורר הוגש לבית-המשפט המחוזי בחיפה כתב אישום בת.פ 6076/07 המייחס לו שתי עבירות של סחר בסמים מסוכנים ללא היתר, לפי סעיפים 13 ו- 19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973 בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: החוק); וכן ארבע עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק.
לפי הנטען בכתב האישום, העורר ביחד עם אדם נוסף (הנאשם 2) קשרו קשר לסחור בסם מסוכן ולמכרו לשני שוטרים סמויים. בעסקה הראשונה, אשר יצאה לפועל ביום 15.5.07, מכר העורר לשוטרים 103 כדורי סם מסוג אמפטאמין וקיבל בתמורתם סכום של 1,600 ש"ח. בעסקה השנייה, אשר התקיימה ביום 24.7.06, מסר העורר לשוטרים 864 כדורים של הסם אמפטאמין תמורת 13,000 ש"ח.
בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה לבית המשפט המחוזי בחיפה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו. ביום 28.6.07, קיבל בית המשפט המחוזי את הבקשה. בית המשפט המחוזי קבע כי בתיק קיימות ראיות לכאורה כנגד העורר אשר כוללות את עדותם של השוטרים הסמויים ואת הודאתו לכאורה של העורר במשטרה. בנוסף, קבע בית המשפט שבמקרה זה קיימת עילת מעצר בגין מסוכנות אשר נלמדת מחומרת העבירות ומסעיף 21(א)(1)(ב). יחד עם זאת, בדק בית המשפט האם יש בחלופת מעצר בכדי לנטרל את מסוכנותו של העורר, והגיע למסקנה כי לאור הכלל לפיו בעבירות סמים יש לעצור את הנאשם עד סוף ההליך, אין במקרה זה נסיבות מיוחדות אשר יאיינו את מסוכנותו.
מכאן הערר שבפניי, במסגרתו טוען בא-כוח העורר כי נמנעה מהעורר זכותו הבסיסית להיוועצות עם עורך דינו בטרם החקירה. לטענתו, מחדל זה יש בו כדי לפגום באמינות הודאתו של העורר במשטרה ולהפוך אותה לראיה פסולה. לאור זאת הוא טוען כי לא קיימות במקרה זה ראיות לכאורה להוכחת המעשים המיוחסים לעורר בכתב האישום. עוד טוען בא-כוח העורר, כי הכדורים אותם העביר העורר הינם כדורים בשם קלונקס אשר אינם סמים אלא כדורים לחולי נפש. לבסוף, טוען בא-כוח העורר כי אף במידה וקיימות במקרה זה ראיות לכאורה, יש לשחרר את העורר לחלופת מעצר לאחת מהחלופות אשר הוצעו לבית המשפט קמא וזאת לאור נסיבותיו האישיות של העורר ועברו הפלילי אשר לא כולל עבירות סמים.
מנגד, סומכת באת-כוח המשיבה את ידה על החלטתו של בית המשפט המחוזי. לעניין קיומן של ראיות לכאורה מפנה באת-כוח המשיבה אל הודאותיו של העורר במשטרה, אל הודעותיהם של השוטרים הסמויים וכן אל תמלול השיחה בין השוטרים לעורר. לטענתה, לא מתקיימות במקרה זה נסיבות חריגות אשר מצדיקות את שחרורו של העורר לחלופת מעצר.
לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ולאחר שעיינתי בערר ובהחלטתו של בית המשפט המחוזי, הגעתי למסקנה כי דין הערר להדחות.
כידוע, בבוחנו האם קימות ראיות לכאורה, על בית המשפט לבדוק האם די בראיות אלו, באם תוכחנה במהלך המשפט כדי להוכיח את אשמת הנאשם מעבר לספק סביר (ראו למשל, בש"פ 8087/95 שלמה זאדה נ' מדינת ישראל , פ"ד נ(2) 133, 148) . בענייננו, מקובלת עלי מסקנתו של בית המשפט קמא לפיה
קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות לעורר בכתב האישום וביניהן העובדה שהעורר הודה בכך שהיה מעורב בעסקאות סמים ותמלול שיחתו עם השוטרים הסמויים. טענותיו של העורר בנוגע לכך שלא ניתן לו להתייעץ עם עורך-דינו בטרם החקירה יתבררו במסגרת משפט זוטא ואין בהן בכדי להשפיע על קיומן של ראיות לכאורה בשלב זה של ההליך המשפטי.
טענותיו של העורר בנוגע לחלופת המעצר, אף הן דינן להדחות. בית המשפט המחוזי בחן את האפשרות לשחרר את העורר לחלופת מעצר אך הגיע למסקנה כי לאור נסיבות המקרה אין מנוס מהשארתו של העורר במעצר. מסקנה זו מבוססת לאור ההלכה לפיה עבירות הסחר בסמים הינן עבירות חמורות אשר אינן מצדיקות, ככלל, חלופת מעצר (ראו למשל בש"פ 4001/06 אחמד עלי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)). מקרה זה אינו מקרה חריג המצדיק סטייה מהלכה זו. אשר על כן, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי.
ניתנה היום, י"ט בתמוז התשס"ז (05.07.07).
.
ש ו פ ט