בש"פ 5814/09 מחמד ג'עאביס נ. מדינת ישראל

1.

זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת, שניתנה בהליך ערר על החלטת בית משפט השלום, לפיה נעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

2.

נגד העורר הוגש כתב אישום לבית המשפט השלום בנצרת, בגין גניבת עיזים מחווה. כעולה מכתב האישום, בחוות "עין כמונים" מגדלים מאות עיזים מזן מיוחד, המיובאות מצרפת ומארה"ב, וייחודן בתנובת החלב הגבוהה שהן מפיקות. לכל עז יש מספר אוזן לשם זיהוי, ושבב אלקטרוני המוצמד לרגלה. שוויה של כל עז כאלף דולר.

3.

על פי כתב האישום, העורר ושניים אחרים - מחמד אבו גאליה ומוהנד ראזם, קשרו קשר לגנוב מהחווה את העיזים. לצורך כך, הגיע העורר ואבו גאליה בלילה שבין 22.1.09 לבין 23.1.09 לאיזור החווה, כדי לבדוק את השטח. לאחר מכן, בלילה שבין 25.1.09 לבין 26.1.09, הגיע העורר ברכב יחד עם אבו גאליה ועם אחרים לאזור החווה. העורר נהג ברכב והסיע את אבו גאליה, חרף היותו של האחרון תושב האזור שאין ברשותו היתר כניסה לישראל. ראזם הגיע למקום במשאית השייכת לו, כשאליה מחובר נגרר. על המשאית ועל הנגרר היו שני מיכלים גדולים.

4.

ראזם הוריד את שני המיכלים במרחק של כקילומטר מהדיר, הנמצא בצד הדרום מזרחי של החווה. העורר, אבו גאליה והאחרים פתחו את שער הדיר, הוציאו ממנו כ-196 עיזים, והובילו אותן רגלית עד אשר הגיעו לשטח ההעמסה. בדרכם זו חתכו העורר, אבו גאליה והאחרים מספר גדרות. תשע מהעיזים ברחו בשטח.

5.

העורר, אבו גאליה והאחרים הכניסו את העיזים אל המיכלים. ראזם העמיס את המיכלים על המשאית ועל הנגרר, ועזב את המקום, כשהוא מוביל את העיזים לאיזור ירושלים. העורר, אבו גאליה והאחרים עזבו אף הם את המקום ברכב, כשהעורר נוהג בו.

6.

העורר, ראזם, אבו גאליה והאחרים דאגו להוביל 124 מהעיזים שגנבו לכפר עזריה, והורידו אותן סמוך למקום מגוריו של אבו גאליה. ארבע עיזים שמתו במהלך ההובלה, הועברו למזבלה בכפר עזריה. שישים עיזים נוספות הועברו למקום שאינו ידוע למדינה.

7.

כדי להסוות את זהות העיזים, הורידו העורר, ראזם, אבו גאליה והאחרים את מספרי האוזן והשבבים האלקטרוניים שהיו מוצמדים לעיזים.

8.

מספר ימים לאחר מכן, הגיע העורר לראזם ואמר לו לא למסור למשטרה את שמו, וכי אם יישאל על כך, יאמר למשטרה כי העורר שהה בטבריה, ולא היה שותף למעשה הגניבה.

9.

עם הגשת כתב האישום התבקש מעצר העורר עד תום ההליכים. ביום 16.3.09 נענה בית משפט השלום (כב' השופטת כרמלה רוטפלד-האפט) לבקשה, בקובעו כי קיימות ראיות לכאורה לאשמת העורר, ככל הנדרש לשלב המעצר עד תום ההליכים, וכי קיימת עילת מעצר, ולא ניתן לאיין את מסוכנות העורר בדרך שפגיעתה בחירותו פחותה.

10.

העורר ערר על כך לבית המשפט המחוזי בנצרת. במהלך הדיון בבית המשפט המחוזי אישר בא-כוח העורר כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית מספקת לצורך הליך המעצר, וכי קיימת עילת מעצר. בהסכמת הצדדים, הורה בית המשפט המחוזי ( כב' הנשיא מנחם בן-דוד ) על הגשת תסקיר מעצר בו תיבחן שאלת חלופת מעצר, ועל החזרת העניין לדיון בבית משפט השלום. בא-כוח המדינה ציין, והודעתו נרשמה בפרוטוקול, כי המדינה שומרת על זכותה להתנגד לשחרור העורר, ולטעון כי במקרה זה אין להסתפק בחלופה.

11.

בתסקיר המעצר מיום 7.4.09 נבחנה חלופת מעצר בית שהוצעה בבית המשפחה בכפר ג'בל מוכבר, במזרח ירושלים. אמו ואחותו בת ה-24 של העורר הביעו נכונות לפקח על העורר, ושירות המבחן התרשם כי השתיים מודעות למידת האחריות המוטלת עליהן ממהלך הפיקוח והדיווח. עם זאת, שירות המבחן סבר, כי קיים פער בין הרושם החיובי שהעורר ביקש ליצור בכל הנוגע להתנהלותו הכללית, לבין חומרת העבירה המיוחסת לו. נוכח פער זה, התקשה השירות לגבש עמדה לגבי מידת יכולתה של חלופת המעצר המוצעת להפחית מרמת המסוכנות הנשקפת מהעורר. עוד צוין, כי חלופת המעצר המוצעת עשויה להתאים רק אם יתווסף לה אלמנט פיקוחי נוסף של איזוק אלקטרוני, ואולם, בשל כך שבבית המשפחה לא קיים טלפון קווי, ומכיוון שהחברה המפעילה את מערך האיזוק האלקטרוני אינה מספקת את השירות באזור מזרח ירושלים, לא ראה השירות אפשרות להיעזר בכלי זה. נוכח כל האמור, נמנע התסקיר מהמלצה על שחרור העורר מהמעצר.

12.

בעקבות דיון בבית משפט השלום, שב והורה בית המשפט על מעצר העורר עד תום ההליכים נגדו. הוא קבע, כי אין ביכולתו לקבל את החלופה המוצעת, משום, שכפי שנקבע בהחלטתו הקודמת, לא ניתן לאיין את מסוכנותו של העורר בדרך שפגיעתה בחירותו פחותה. עיון בתסקיר שירות המבחן, כך צויין בהחלטה, לא הביא את בית המשפט לשנות מדעתו, ודאי לא כשמ דובר בפיקוח על-ידי צעירה בת 24 ואמו של העורר. על כן, נקבע, כי אין מקום לשנות מהחלטתו הקודמת של בית המשפט, בה הורה על מעצר העורר עד תום ההליכים נגדו.

13.

העורר ערר על החלטה זו לבית המשפט המחוזי בנצרת. בית המשפט המחוזי ( כב' השופט א. קולה ) קבע כי החלטת בית משפט השלום אינה ראויה, מאחר שהיא מתבססת על החלטתו המקורית מיום 16.3.09, בעוד שהעניין הוחזר אליו במפורש לצורך בחינת חלופת מעצר, במנותק מהחלטתו הקודמת. חרף זאת, סבר בית המשפט המחוזי כי יש לדחות את הערר, בשל הצטברותם של כמה גורמים: ראשית , בפרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי מיום 22.3.09 אמרו באי כוח בעלי הדין כי ההפנייה לתסקיר המעצר אינה מונעת מן המדינה לטעון שאין זה מן הראוי להסתפק בחלופה. שנית , שירות המבחן לא המליץ בתסקירו על שחרור העורר ממעצר. שלישית , בפני בית המשפט המחוזי הונחו שני מכתבים של היחידה לפיקוח אלקטרוני, מהם עולה כי

במזרח ירושלים לא ניתן להתקין פיקוח אלקטרוני אפקטיבי. בהעדר רכיב האיזוק האלקטרוני, לא נמצאה חלופה שיש בה כדי לאיין את מסוכנותו של העורר. רביעית , בית משפט השלום קבע כי לא ניתן בנסיבות הענין לסמוך על כך שצעירה בת 24 ואמו של העורר יהוו משמורת הולמת שיש בה כדי לאיין את מסוכנותו של העורר. חמישית , העורר הותיר על שירות המבחן רושם של חוסר אמינות, וחשש מהתנהגות עתידית פורצת גבולות. לבסוף ציין בית המשפט המחוזי, כי העורר ביצע, לכאורה, עבירת רכוש חמורה, שלוותה בתחכום רב ובתכנון מראש, המגבשת עילת מעצר. כמו כן, קיים חשש להימלטות מן הדין, ודאי נוכח העובדה כי העורר ומשפחתו מתגוררים במזרח ירושלים, שם הפיקוח פחות אפקטיבי ביחס למקומות אחרים. כן התקבלה טענת המדינה, כי קיימת עילת מעצר נוספת של שיבוש הליכי משפט, הנובעת מהתנהגותו של העורר באירועי העבירות. אשר התגבשה אף לכדי סעיף אשמה בכתב האישום שהוגש כנגד העורר.

14.

על החלטה זו נסב הערר שלפני.

15.

טוען העורר, כי לא קמה בעניינו עילת מעצר, שכן כתב האישום עוסק בעבירת רכוש, אשר אינה מעמידה, כשלעצמה, עילת מעצר. אין מ דובר

בעבירה שבוצעה בתחכום או בשיטתיות, ועל כן אין היא יוצרת סיכון לביטחון הציבור. עוד נטען, כי טעה בית המשפט המחוזי אשר לא בחן את האפשרות לשחרר את העורר בתנאים מגבילים, חרף העובדה כי הוצעה חלופת מעצר ראויה, עליה המליץ שירות המבחן. מן הפסיקה ומן החקיקה עולה, כך נטען, כי יש לבחון כל מקרה לגופו בהקשר לחלופת מעצר, מתוך ראייה כוללת של נסיבותיו האישיות של הנאשם, אל מול הצורך להבטיח את שלום הציבור. במסגרת הדיון, הבהיר ב"כ העורר כי חלופת המעצר המוצעת נמצאת בג'בל אל מוכבר, ויש טלפון קווי בבית המשפחה, המאפשר איזוק אלקטרוני, ולכן שחרור בחלופה בצירוף איזוק אלקטרוני עונה להמלצת שירות המבחן.

16.

המדינה מתנגדת לשחרור העורר בחלופת מעצר. לדבריה, מ דובר בגניבה מתוחכמת של כ-200 עיזים שערכן רב. מ דובר בפרשת גניבה מורכבת וחמורה, שהיקפה הכספי מגיע לכ-200,000 דולר. לדברי המדינה, יש להבין ולפרש את תסקיר המעצר כמסוייג עד מאד, מה גם שלא ניתן לממש את האיזוק האלקטרוני בשל בעיה כללית באפקטיביות האיזוק במזרח ירושלים.

17.

בעקבות הדיון, וטיעוני הצדדים, נתבקשה המדינה להודיע אם ניתן לבצע איזוק אלקטרוני באזור ג'בל מוכבר, שם הוצעה חלופת המעצר. ביום 23.7.07 הודיעה המדינה כי הפיקוח האלקטרוני באזור זה אינו אפקטיבי, כשם שהוא אינו אפקטיבי בכל רחבי ירושלים המזרחית.

במכתב הסבר שנכתב על ידי עו"ד צ'רניקר, סגנית מנהל היחידה לפיקוח אלקטרוני, הוסבר כי לאור המצב הביטחוני, מדיניות חברת השמירה המתפעלת את הפיקוח הינה שלא להתיר כניסה לעובדיה למזרח ירושלים ללא ליווי משטרתי, הן לצורך התקנת המכשירים למפוקחים חדשים, והן לצורך טיפול בהפרות של מפוקחים פעילים. משטרת ישראל, המעניקה את הליווי, אינה יכולה להתחייב לספק ליווי במצבים מיוחדים בגין מצב בטחוני, בשעות תפילה במסגדים בהר הבית, בחגים מוסלמיים, ובזמן הפגנות. התוצאה היא כי האפקטיביות של הפיקוח האלקטרוני נפגעת באופן מהותי עקב כך. יתר על כן, נותני שירותים נוספים, הנדרשים לצורך קיום הפיקוח האלקטרוני, כגון חברת החשמל וחברת "בזק", אינם נותנים מענה זמין לתקלות המתעוררות באזור, וגם דבר זה מונע פיקוח אפקטיבי לפרקי זמן ממושכים.

לאור האמור, לא מתבצע פיקוח אלקטרוני במזרח ירושלים בכלל, ובג'בל מוכבר בפרט.

18.

תיאור המציאות שבה לא מתבצע פיקוח של איזוק אלקטרוני במזרח ירושלים בשל הקשיים שתוארו לעיל מעוררת שאלות שונות במישור המערכתי, אולם לצורך ענייננו הפרטני, משמעות תשובתה של המדינה היא כי לא ניתן לממש איזוק אלקטרוני במקום המוצע לחלופת מעצר של העורר.

21.

העבירות המיוחסות לעורר הן חמורות, ולהן כמה פנים. מ דובר בראש וראשונה בעבירות רכוש חמורות, שהיקף הנזק הכספי הכרוך בהן הוא רב עד מאד. לצורך ביצוע גניבת המקנה, נגרם במזיד אף נזק לרכוש. לעבירות אלה, שבוצעו בחבורה, התלוו גם עבירות של שיבוש מהלכי משפט והדחה בחקירה המתייחסות לעורר בענייננו, כאשר הוא ניסה להשפיע על אחד השותפים שלא ימסור את שמו למשטרה, ויעלה גרסה שקרית ביחס למעורבותו בפני החוקרים. כן הוא ניסה לשבש מהלכי משפט כאשר ביחד עם השותפים ביקש להסוות את זהות העיזים בהורדת מספרי האוזן והשבבים האלקטרוניים שהיו מוצמדים להן.

22.

העבירות המיוחסות לעורר מעמידות עילות מעצר, הן בגין מסוכנותו לביטחון רכוש הציבור, והן בשל סכנה שהוא מהווה לשיבוש מהלכי משפט והדחת עדים באם ישוחרר.

23.

אשר לחלופת מעצר, אמנם עברו של העורר נקי. אולם כעולה מהתסקיר, הוא אינו לוקח אחריות על העבירות המיוחסות לו, והותיר על שירות המבחן רושם לא אמין. החלופה שנבדקה על ידי שירות המבחן מצויה בג'בל מוכבר בפיקוח האם ואחות צעירה. שירות המבחן עצמו ביטא בתסקיר הסתייגות מהחלופה המוצעת בשל הפער העולה בין הרושם החיובי שהעורר ניסה להותיר, לבין חומרת העבירה המיוחסת לו,

ורמת התכנון והסיכונים שנילוו אליה, והביע חשש לגבי מידת יכולתה של החלופה המוצעת להפחית מרמת הסיכון להתנהגות פורצת גבולות מצד העורר, כלשונו. שירות המבחן אף הדגיש כי החלופה יכולה להתאים רק אם יתווסף אליה אלמנט פיקוחי נוסף של איזוק אלקטרוני. בהעדר אפשרות כזו באזור החלופה, נמנע השירות מהמלצה על שחרור.

24.

בהינתן מכלול הנתונים האמורים, ובהעדר חלופה שיש בה כדי לאיין באופן אפקטיבי הן את מסוכנותו של העורר והן את הסכנה לשיבוש הליכים והדחת עדים על ידו, אין מנוס ממעצרו עד תום ההליכים.

הערר נדחה.