בש"פ 5829/01 מדינת ישראל נ. חאלד אגבריה

ביום 7.5.2000 הוגש נגד המשיבים כתב-אישום בבית-המשפט המחוזי בנצרת, בו הואשמו בשורה של עבירות נגד ביטחון המדינה הכוללות קשירת קשר לביצוע פשע, נסיון להחזקה, נשיאה ועשיית עסקה בנשק, מגע עם סוכן חוץ ועבירה של חברות בהתאגדות בלתי מותרת וביצוע שירות עבורה. למשיב הראשון יוחס פרט אישום נוסף ובו הואשם בעבירות של החזקת נשק ונשיאתו, ואולם אישום זה אינו רלוונטי עוד, לאחר שבית המשפט קמא קיבל את טענת "אין להשיב לאשמה" ביחס לאישום זה. לפי הנטען בכתב-האישום ביחס לאישום הראשון, המשיבים קיבלו מסוכן חוץ תרשים ובו הנחיות בכתב עם הדרכה למצוא נשק שהוטמן במקום מסתור בדרום הארץ. על המשיבים היה ליטול את הנשק ממקום המסתור ולהעבירו לטול-כרם במסגרת הסיוע לארגון בו הם חברים.

עם הגשת כתב-האישום נעצרו המשיבים עד לתום ההליכים על-פי החלטת בית-המשפט המחוזי בנצרת (סגן הנשיא בן-דוד). ערר על המעצר שהוגש לבית-משפט זה נדחה על-ידי השופטת דורנר. בשל הקושי ביחס לקבילות הראיות הנוגעות לאישום השני, התבססה השופטת דורנר בהחלטתה רק על התשתית הראייתית הנוגעת לאישום הראשון וקבעה כי היא כשלעצמה מקימה עילת מעצר. תשתית זו כללה ראיות שנאספו תוך מעקב אחר המשיבים ופעולות שנעשו על יסוד מידע מודיעיני. עם תום תקופת תשעת החודשים הקבועה בחוק, הגישה המדינה בקשה להאריך את מעצרם של המשיבים בתשעים יום נוספים, ונעתרתי לבקשה זו (בש"פ 937/01). מעצרם של המשיבים הוארך פעם נוספת בהסכמה בבש"פ 3077/01 על ידי כבוד השופט א' א' לוי. עתה מבקשת המדינה בשלישית, להאריך את מעצרם של המשיבים בתשעים יום או עד למתן פסק דין הכל לפי המוקדם, החל מיום 3.8.2001.

בדיון שהתקיים לפניי טען בא-כוחם של המשיבים, עורך הדין פרי, כי האישום שנותר ביחס למשיבים אינו מבוסס וכי סיכויי ההרשעה נמוכים. לטענתו, אין מקום להותיר את המשיבים במעצר תקופה כה ממושכת, והמשמעות של הארכת מעצר שלישית היא שהמשיבים ישהו במעצר כשנה וחצי בטרם הורשעו בדין. לטענתו, ניתן להגשים את תכלית המעצר על-ידי שחרורם של המשיבים ממעצרם והמרתו במעצר בית. באת-כוח המדינה, עורכת-הדין פרוש, טענה מנגד, כי המשפט עומד בפני סיום, שכן פרשת ההוכחות הסתיימה, ובתוך החודש הקרוב יוגשו הסיכומים של התביעה וההגנה, ולכן, סביר כי ינתן פסק דין בתקופת הארכת המעצר הנוכחית. לטענתה, הזיכוי מן האישום השני אינו רלוונטי לסוגיית המעצר, שכן מלכתחילה, החלטת השופטת דורנר ביחס למעצר עד תום ההליכים התבססה על האישום הראשון בלבד.

שקלתי את טענות הצדדים והגעתי למסקנה כי יש מקום להעתר לבקשה להארכת המעצר. אכן, הארכת מעצר שלישית פוגעת פגיעה קשה בחירותו של אדם, ואינה עניין של יום יום. עם זאת, נוכח מסוכנותם של המשיבים הנלמדת מהעבירות הביטחוניות החמורות המיוחסות להם, אין להעלות על הדעת חלופה מתאימה שתגשים את תכלית המעצר. על-פי הנטען בכתב האישום מדובר באנשים הקשורים בפעילות של החזית העממית שהיו מעורבים בניסיון להעביר נשק ממקום מסתור בדרום הארץ לטול-כרם, בתיאום עם פעיל הארגון בסוריה. אישומים אלה חמורים ביותר, וזאת במיוחד בתקופה הרגישה שבה אנו מצויים כעת, כאשר ארגוני חבלה מנסים ללא הרף ליזום פעולות טרור כנגד אזרחי מדינת ישראל. על כן, למרות התמשכות ההליכים עקב הסיכון הנשקף מהמשיבים אין מקום לשחררם ממעצרם על דרך של חלופה.

אשר על כן, דין הבקשה להתקבל ומעצרם של המשיבים מוארך בזה בתשעים ימים נוספים, החל מיום 3.8.01 או עד לסיום משפטם, הכל לפי המוקדם. יש להניח כי בתקופה זו אכן ינתן פסק הדין בעניינם של המשיבים.