בש"פ 937/01 מדינת ישראל נ. חאלד אגבריה

ביום 7.5.2000 הוגש נגד המשיבים כתב-אישום בבית-המשפט המחוזי בנצרת, בו הואשמו בשורה של עבירות נגד ביטחון המדינה שעיקרן קשירת קשר לביצוע פשע, נסיון להחזקה, נשיאה ועשיית עסקה בנשק, מגע עם סוכן חוץ וחברות בהתאגדות בלתי מותרת. למשיב הראשון יוחס פרט אישום נוסף ובו עבירות הקשורות בהחזקת נשק ונשיאתו. לפי הנטען בכתב-האישום, המשיבים קיבלו מסוכן חוץ תרשים ובו הנחיות בכתב עם הדרכה למצוא נשק שהוטמן במקום מסתור בדרום הארץ. על המשיבים היה ליטול את הנשק ממקום המסתור ולהעבירו לטול-כרם במסגרת הסיוע לארגון בו הם חברים.

עם הגשת כתב-האישום נעצרו המשיבים עד לתום ההליכים על-פי החלטת בית-המשפט המחוזי בנצרת (סגן הנשיא בן-דוד). ערר על המעצר שהוגש לבית-משפט זה נדחה על-ידי השופטת דורנר. בהחלטתה בערר ציינה השופטת דורנר כי לגבי אחד האישומים מתעורר קושי משפטי בשאלה אם עדויות בנו וקרובי משפחתו מדרגה ראשונה של אחד המשיבים תהיינה קבילות כראיה. עם זאת ציינה כי יש תשתית ראייתית מספקת לאישום הראשון המבוססת על ראיות שנאספו תוך מעקב אחר המשיבים ופעולות שנעשו על-ידי שירות הביטחון על יסוד מידע מודיעיני. משפטם של המשיבים החל להתברר, אולם הוא מצוי רק בשלב ראשוני של עדויות התביעה, וכבר הסתיימה תקופה של תשעה חודשים בהם נתונים המשיבים במעצר. בפניי בקשה של המדינה להאריך את מעצרם של המשיבים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו - 1996, בתשעים ימים נוספים או עד למתן פסק-הדין הכל לפי המוקדם, החל מיום 6.2.2001.

בדיון שהתקיים העלו סניגוריהם המלומדים טענות כנגד הארכת המעצר. בטיעוניהם עמדו על כך שבמהלך התקופה של תשעה חודשים נשמעו רק 13 עדים, שהם חלק קטן מרשימת עדי התביעה, וכי למעשה נשמעו עדים רק בשתי ישיבות הוכחות, וכי לא נעשה מאמץ מספיק כדי לסיים את ההליכים בתקופת המעצר של תשעה חודשים הקבועה בחוק. עוד ציינו כי גם בראיות התביעה הנוגעות לאישום הראשון צפויים קשיים עקב הצורך בבחינת קבילות הודעותיהם של בני משפחה אשר אינם כשירים להעיד נגד אחד המשיבים. לטענתם, יש באפשרותם להציע חלופת מעצר הולמת במעצר בית וערובות כספיות גבוהות, וניתן להסתפק בכך.

בא-כוח המדינה עמד על הסיכון הנשקף מן המשיבים אשר בעטיו אין ניתן, לדעתו, להסתפק בחלופה למעצר. הוא ציין כי כבר נקבע בדיונים הקודמים שיש ראיות לכאורה. כן הבהיר את השתלשלות העובדות אשר בגינן חלו עיכובים בשמיעת הראיות. הוא הודיע לבית-המשפט כי נקבעו עתה שלושה מועדים לשמיעת הוכחות והם ב- 19.2.2001, ב- 28.2.2001 וב- 16.4.2001. להערכת התביעה ניתן יהיה לסיים לפחות את שמיעת עדי התביעה במועדים אלה. עוד ציין בא-כוח המדינה כי הן בהתחשב בסוג העבירות המיוחסות למשיבים והן בהתחשב במעורבותם בפרשה של בני משפחה נוספים של המשיבים (שהם עצמם קרובי משפחה), אין חלופת מעצר מתאימה בנסיבות העניין.

שקלתי את טענות הצדדים והגעתי למסקנה כי עניינם של המשיבים מצדיק העתרות להארכת המעצר המבוקשת. יש ממש בטענה של המשיבים כי משפטם עד כה לא התברר בדחיפות הראויה, אף כי הובאו טעמים אובייקטיביים שיש בהם כדי להסביר את התמשכות המשפט עד כה, מן הראוי היה כי ייעשה כל מאמץ להאיץ את קצב שמיעת הראיות. עם זאת, אין באופן ניהול המשפט והתמשכותו עקב הנסיבות שתוארו בפניי, כדי להוות טעם מספיק לשחרורם של המשיבים ממעצרם. העבירות המיוחסות למשיבים הינן עבירות ביטחון חמורות המצביעות על סכנה הנשקפת מהם אם ישוחררו. על-פי הנטען באישום מדובר באנשים הקשורים קשר הדוק עם פעיל ארגון החזית העממית בסוריה ולכאורה, עקב הקשר עמו היו מעורבים בנסיון להעברת נשק ממקום מסתור ליעדו בטול-כרם. המשיבים אף קיבלו הוראות הפעלה לביצוע משימתם. בנסיבות אלה, אין ניתן להשיג את תכלית המעצר בדרך של חלופה. יש להוסיף כי המשיב 1 הורשע בעבר בעבירה מאותו הסוג ונידון לחמש שנות מאסר. יש, איפוא, ראיות לכאורה מספיקות למסוכנותם של המשיבים, ועל אף חלוף התקופה של תשעה חודשים שבה הם שוהים במעצר, שוכנעתי כי אין לשחררם בשלב זה של ההליכים.

אשר על כן, יש מקום להעתר לבקשת המדינה ולצוות על מעצרם של המשיבים לתשעים ימים נוספים, כדי ששמיעת משפטם תסתיים בעודם במעצר. מן הראוי שבית-המשפט יעשה כל מאמץ לקבוע תאריכים נוספים לשמיעת הראיות כדי לסיים את משפטם בתוך תקופת ההארכה.