בש"פ 5841/10 נפתלי רדעי נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב (השופט שהם) מיום 21.7.10 בתיק עמ"ת 35133-07-10, בגדרה התקבל ערר המשיבה על החלטת בית משפט השלום בתל-אביב (השופט הבכיר מור) מיום 20.7.10 בתיק מ"ת 38890-05-10, לפיה ישוחרר העורר לחלופת מעצר בתנאים מגבילים; ולפיכך נעצר העורר עד תום ההליכים נגדו.

רקע והליכים קודמים

ב.

נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין תשל"ז-1977; הפרת הוראה חוקית, עבירה לפי סעיף 287(א) לחוק; חבלה במזיד לרכב, עבירה לפי סעיף 413 לחוק; הטרדה באמצעות מתקן בזק, עבירה לפי סעיף 30 לחוק התקשורת (בזק ושידורים) תשמ"ב-1982.

ג.

להלן בקצרה תיאור האירועים כעולה מכתב האישום. העורר והמתלוננת היו בני זוג משך 9 שנים ונפרדו בשנת 2009, לזוג שני ילדים קטינים אשר לגביהם נקבעו הסדרי ראיה בין בני הזוג. על פי הנטען בכתב האישום, ביום 20.5.10 בשעה 1:00 או בסמוך לכך הפר העורר את הסדרי המשמורת בינו לבין המתלוננת בכך שלקח את אחד מילדיו לביתו. המתלוננת והמתלונן (שהוא בן זוגה) הגיעו לרחוב בו נמצאת דירת העורר במטרה לאסוף את הילד ששהה, כאמור, באותה העת בבית העורר. העורר יצא לעברם תוך שהוא מנופף לעומתם באולר ומאיים להרגם, בתוך כך ניקב העורר את צמיג רכבו של המתלונן. על פי הנטען באישום השני, הקודם לראשון במועדו, במהלך ליל 20.1.09 הטריד העורר את המתלוננת בכך שהתקשר אליה בין 20 ל-30 פעמים והשאיר לה הודעות בה טען שחטפה את ילדיו.

ד.

ביום 20.7.10 החליט בית משפט השלום, כי העורר ישוחרר לחלופת מעצר בפונדק "קילומטר 101" בדרך לאילת, בערבות עצמית וצד ג' בסך 10,000 ₪; המפקח שנקבע הוא מר שמעון רימון ("כושי") בעליו של הפונדק (אשר שימש בעבר מפקח אך אינו מכיר את העורר היכרות מוקדמת). בית המשפט נימק החלטתו בכך, ששירות המבחן מצא כי אין כל מניעה לחלופת מעצר זו. על כך עררה המשיבה לבית המשפט המחוזי.

ה.

בערר נטען, כי העבירות המיוחסות לעורר הן חמורות ביותר, שהאירוע התרחש בצל הפרת החלטה שיפוטית מצד העורר (הפרת תנאי הסדרי הראיה); נטען שחלופת המעצר שהוצעה אינה ראויה שכן יקשה על המפקח, אשר לא התייצב אישית לדיון ושאינו מכיר את העורר אישית, לפקח עליו בפונדק בו חדרים רבים. העורר טען מנגד, כי החלופה שהוצעה הולמת - ריחוקו של הפונדק מכל נקודת ישוב, והיות בעל הפונדק ושני עובדיו קציני משטרה בדימוס מבטיחים שהפיקוח יעשה כיאות, ושבכך יש לאיין את מסוכנותו הנטענת. בית המשפט המחוזי, בהחלטתו מיום 21.7.10 קיבל, כאמור, את הערר והורה על מעצר העורר עד תום ההליכים. בית המשפט ציין, כי על-פי תסקיר המבחן, העורר אינו מודע לבעיות האלימות שלו ולהשלכותיה על ילדיו. כן הודגשה חומרת העבירה המיוחסת לעורר. עוד צוין, כי רמת הפיקוח המוצע אינה צפויה להיות הדוקה דיה, ועל-כן לא תאיין את פוטנציאל האלימות כלפי המתלוננת, וזאת נוכח אי היכרות מוקדמת של המפקח עם העורר וכיון שמדובר בפונדק המנוהל כמעין קומונה. נאמר עם זאת, כי אם תוצג חלופה אחרת, בפיקוח הדוק ביותר והרחקה, ניתן יהא לשקול זאת.

הערר והדיון

ו.

בערר נטען, כי הביסוס הראייתי היחיד בתיק הוא עדות המתלוננים, וכי לשיטת העורר ישנה החלשה משמעותית של הראיות נגדו. עוד נטען, כי חלפו 13 שנה מעת ששוחרר ממאסר, ומאז שינה את אורחות חייו והוא חי כעת חיים נורמטיביים, ולפיכך אין לראות בו בעל עבר פלילי מכביד. נטען, כי חלופת מעצר במקום מרוחק ומבודד מאיינת את פוטנציאל הסיכון של העורר. משכך, נתבקש להשיב על כנה את חלופת המעצר עליה החליט בית משפט השלום.

ז.

בדיון טען עו"ד גיגי לעורר, כי חלפו עליו 13 שנה ללא עבירות בטרם העבירה הנוכחית; קצינת המבחן ביקרה במקום המוצע והכירה אותו; המדובר במרחק של 400 קילומטר מן המרכז, ושני שוטרים בדימוס יפקחו; המדובר בעבודה במקום תמורת האכסון.

ח.

עו"ד חדד טענה למדינה, כי אכן עיקר המסוכנות – הנלמדת מהאירוע – היא כלפי המתלוננת ובן זוגה, וכן ישנה עבירת ההטרדה. מסוכנותו של העורר, כך נטען, לשיטת המדינה היא דפוס בעייתי בהתנהגות כלפי המתלוננת, והריחוק הגיאוגרפי אינו חזות הכל, לאחר שהעורר ריצה בעבר תקופת מעצר משמעותית בניסיון לרצח. לשיטת נציגת שירות המבחן בבית המשפט, כנמסר, אין החלופה מוסדית ואין ממליצים על שכמותה על פי רוב.

הכרעה

ט.

עיינתי בשלושת התסקירים מ-17.6.10, 1.7.10 ו- 19.7.10, המתארים רקע של מאסר ממושך בעבר ושיקום, ומערכת יחסים מתוחה עם המתלוננת, אם שניים מילדיו (בת 12 ובן 10), ניתוק קשר וזוגיות חדשה; העורר רואה עצמו כקרבן, ובתסקיר הראשון לא הומלץ על שחרורו, לחלופה שהוצעה אז. בתסקיר השלישי, הוצעה החלופה בפונדק האמור בניהול מר רימון; נאמר, כי המקום מתנהל כמשק בית משותף, השוהים מתחזקים את המקום ובתמורה מקבלים מגורים ואוכל; הפיקוח המוצע הוא על-ידי מר רימון ושני שוטרים בדימוס המתגוררים שם (ללא פירוט זהותם). שירות המבחן סבר כי הסיכון להפרה ללא דיווח קטן, ואין איפוא מניעה לשחרור לחלופה שם.

י.

למר רימון עצמו רקע לא פשוט בפני בית המשפט כפי שהציגה הפרקליטה (לא אדרש כך לפרטים, מטעמים מובנים).

יא.

לאחר העיון סבורני כי לא נעשתה בדיקה מספקת על-ידי שירות המבחן ומטעם בתי המשפט לעניין מהותה

של החלופה בפיקוח מר רימון ובפונדק. ברי כי יש צורך לדעת מיהם השוטרים בדימוס האמורים לפקח עם מר רימון, מה יכולת הפיקוח, מה התנאים המדויקים במקום. נמסר, מחד גיסא, ששהו שם אנשים בחלופה בפיקוח מר רימון (מר אסי דיין), ומאידך גיסא שבהנהלת שירות המבחן אין התלהבות. בלא ידיעה מספקת של התמונה קשה לחייב (בודאי) - וגם לשלול - את החלופה. מתבקש איפוא תסקיר משלים – צר לי על הטרחה המרובה לשירות המבחן, אך סבורני שאין מנוס – שיתן מלא מידע על החלופה והמפקחים, ויונח בפני בית משפט השלום בתוך 15 יום (תודה מראש לשירות המבחן). בית משפט השלום יכריע, כמובן, לפי מיטב שיקולו.