בש"פ 5854/10 מדינת ישראל נ. אימן סובלבן

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט פרקש ) מיום 4.8.10 בתיק מ"ת 35331-07-10, לפיה ישוחרר המשיב לחלופת מעצר בביתו בבית חנינה.

רקע והליכים קודמים

ב.

נגד המשיב – יליד 1977 – הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של סיכון אדם בנתיב תחבורה, עבירה לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין תשל"ז-1977; חבלה בכוונה מחמירה, עבירה לפי סעיף 329(2) לחוק; קשירת קשר לביצוע פשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק; הסעה שלא כדין (ריבוי עבירות), עבירה לפי סעיף 12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל תשי"ב-1952.

ג.

להלן תיאור האירועים בקצרה כעולה מכתב האישום. ביום 18.7.10 אחר הצהרים אסף המשיב לרכבו, יחד עם אדם נוסף, שוהים בלתי חוקיים מתחנת הדלק הסמוכה לישוב צור הדסה, והסיעם כשפניהם מועדות אל עבר נס ציונה. במהלך הנסיעה הורתה להם ניידת מג"ב לעצור, ואולם המשיב החל לחמוק מהניידת תוך חציית קו הפרדה רצוף ונסיעה במהירות העולה כדי 170 קמ"ש . בהמשך, עקף המשיב חסימה של רכבים אזרחיים תוך חציית קו הפרדה רצוף, ותוך שגרם לרכב שבא בנתיב הנגדי לסטות לשוליים כדי להימנע מפגיעה. לבסוף נעצר המשיב במחסום נוסף שהוקם, ואילו האדם האחר הצליח להימלט.

ד.

בהחלטתו מיום 4.8.10 החליט בית המשפט המחוזי על שחרור המשיב לחלופת מעצר. צוין, כי הגם שהתנהגותו של המשיב מגלמת מסוכנות, והגם שלמשיב עבר פלילי מכביד (לרבות עבירות בתחום התחבורה - 46 עבירות תעבורה ב-13 שנים) ניתן לאיין את מסוכנותו בדמות חלופת מעצר בתנאים מגבילים. לפיכך, ונוכח המלצת שירות המבחן, הושת על המשיב מעצר בית בתנאים הבאים: מעצר בית מלא בביתו בהשגחת אחד משני אחיו הבוגרים, הפקדת רישיונו, הפקדה עצמית על סך 10,000 ש"ח, והתחייבות עצמית של המשיב ושל כל המפקחים על סך 25,000 ש"ח כל אחד. כלפי החלטה זו הוגש הערר הנוכחי.

הערר והדיון

ה.

בערר נטען, כי נשקפת מהמשיב מסוכנות גבוהה שלא ניתן לאיין על ידי חלופת מעצר. נטען, כי מסוכנות זו נלמדת הן מהמקרה נשוא כתב האישום והן מעברו המכביד; בהקשר זה הודגש עברו בתחום התעבורה - 46 עבירות תעבורה, בהן שלוש הרשעות על נהיגה בזמן פסילה ושש בגין אי ציות להוראת שוטר. עוד נטען, כי שירות המבחן קבע שבעניינו קיימת רמת סיכון בינונית-גבוהה, וכי מהתסקיר עולה שאין ליתן אמון במשיב. עוד צוין לענין האמון, כי התנהגותו בעבר הוכיחה שאין עליו מורא

החוק. לבסוף נטען, כי הבית בו מיועדת להתבצע חלופת המעצר הוא הבית ממנו יצא לבצע את המיוחס לו, וכי בני משפחתו לא הצליחו למנוע ממנו עד כה גם עבירות אחרות בהן הורשע ואת המעשה המיוחס לו כעת.

ו.

בדיון טענה עו"ד חדד למדינה, כי נסיבות המקרה חמורות ומצביעות על מסוכנות, וככל הנראה גם עומד כנגד המשיב מאסר על תנאי. גם אם המפקחים ראויים, הבעיה היא באדם עצמו ובהיעדר יכולת להציב לו גבולות, נוכח רישומו הפלילי והתעבורתי.

ז.

עו"ד עותמאן טען למשיב, בין השאר, כי בית המשפט חקר את המפקחים, אנשים נורמטיבים ובעלי עבודה מסודרת; אכן אין במקום איזוק אלקטרוני, אך דבר זה אינו כרוך במשיב; ניתן להגדיל את ההפקדה; ולענין עברו, לאחרונה עבר עבירות ב-2005, ולו גם ילד חולה.

ההכרעה

ח.

עיינתי ברישום הפלילי של המשיב. הוא הורשע 11 פעמים בבתי המשפט מאז גיל 15, בעבירות של הצתה, אלימות (בעיקר נגד שוטרים), סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, התחזות, עבירות רכוש ועבירות הסעה לפי חוק הכניסה לישראל. בין היתר, ריצה מאסרים אחדים, לא קצרים; זאת בנוסף לתסקיר שירות המבחן למבוגרים שהוגש לבית המשפט קמא המתאר את עברו של המשיב, והעריך רמת סיכון בינונית-גבוהה. עם זאת, המליץ השירות על השחרור, נוכח יכולת האחים לפקח על המשיב. בית המשפט קמא סמך ידו והסמיך החלטתו על עמדת שירות המבחן.

ט.

לאחר העיון, סבורני כי במקרה דנא, יש מקום לקבלת הערר; ראו גם בש"פ 6364/06 עלאמי נ' מדינת ישראל (לא פורסם), מבלי לפגוע ולהטיל חלילה דופי במפקחים המוצעים, הקושי הוא במשיב עצמו. עברו הפלילי מכביד ומשתרע על פני עשור ומחצה, שבהם שהה זמן לא מועט במאסר. איני מתעלם מכך ששנים אחדות לא עבר עבירות, אך בתיק הנוכחי לכאורה חזר לסורו. עברו כולל גם עבירות מן הסוג הנוכחי, וכן עבירות נגד גורמי אכיפת החוק. כל אלה מאששים את הערכת שירות המבחן לגבי המסוכנות, ועל כן גם אם המפקחים טובים וראויים, כפי שהתרשם גם בית המשפט ישירות, אין הדבר מפיג את בעייתיות המשיב. אציין כי הכרעתי אינה קשורה להעדר איזוק אלקטרוני בשכונות מסוימות במזרח ירושלים, אך אילו נותר השחרור על כנו, היה מקום להוספת אמצעים, הן בהפקדה ובערבויות, הן בעיכוב יציאה והפקדת דרכון, והן במתן אפשרות למשטרה לבקר במקום. מכל מקום, דברים אלה נאמרים מעל לצורך, נוכח התוצאה.

י.

הערר מתקבל לפי האמור, והמשיב יישאר במעצר עד תום ההליכים.