בש"פ 5870/12 מדינת ישראל נ. אל עזיז מוחמד עבד

לפניי בקשה להארכת מעצרם של המשיבים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: החוק ) החל מיום 10.8.12 ולמשך תשעים ימים נוספים, או עד למתן פסק דין בתפ"ח 18482-11-11, לפי המוקדם מביניהם.

1.

ביום 10.11.11 הוגש נגד המשיבים כתב אישום, שמחזיק שני אישומים, המייחס להם עבירות של ניסיון רצח; חבלה חמורה בנסיבות מחמירות; עבירות בנשק; ירי באזור מגורים; ושיבוש מהלכי משפט. על פי הנטען באישום הראשון, ביום 18.8.11 חברו המשיבים (שהם אחים) לשניים אחרים, הצטיידו בשלושה אקדחים ורובה אוטומטי מסוג קלצ'ניקוב וארבו למתלוננים בזמן שאלה עשו את דרכם ברכב אל עבר מסגד בעיר נצרת. כשהבחינו המשיבים ושני השותפים האחרים במתלוננים, פתחו לעברם בירי מאסיבי של למעלה משלושים יריות ממספר כלי נשק. כתוצאה מהירי נפצע אחד המתלוננים ברגלו והובהל לטיפול בבית חולים. על פי עובדות האישום השני, החל מיום אירוע הירי ועד ליום 26.10.11, מועד מעצרם של המשיבים, לא התייצבו הם לחקירה ונמלטו ביודעין מרשויות אכיפת החוק, עד שנעצרו בבית דודתם בעיר נצרת.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרם של המשיבים עד תום ההליכים נגדם. ביום 11.1.12, לאחר מספר דחיות מצד סנגורם של המשיבים ולאחר שהוגש תסקיר מעצר בעניינם, הורה בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד הנשיא ד' חשין) על מעצרם עד תום ההליכים. נקבע כי במקרה דנן "שזורים זה בזה מסוכנותם של המשיבים וחשש מפני שיבוש הליכי משפט, ובכך טמון קושי במתן אמון בהם" (עמוד 4 להחלטה). נקבע שמדובר באירוע קשה מאוד שיכול היה לגרום לתוצאות קטלניות. עוד ציין בית המשפט כי הירי בוצע לכאורה על רקע סכסוך בין משפחות בעיר נצרת, וכי מצב דברים זה מקשה אף הוא לשחרר את המשיבים לחלופת מעצר. בית המשפט דחה את המלצות שירות המבחן בתסקיריו, לפיהן יש לשחרר את המשיבים למעצר בית בפיקוח הוריהם, מן הטעם שההורים קשורים אף הם בסכסוך ולא עשו דבר להבאת המשיבים לחקירה מלבד לומר להם שנדרשים הם לחקירה. נוכח כל האמור, הורה בית המשפט על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים נגדם, כאמור.

3.

ביום 1.8.12 הגישה המבקשת בקשה להארכת מעצרם של המשיבים החל מיום 10.8.12 למשך תשעים ימים נוספים, היא הבקשה שלפניי. המבקשת טוענת כי העבירות המיוחסות למשיבים בוצעו באלימות ובאכזריות, תוך שימוש בנשק חם ובכוונה לפגוע ולהמית את המתלוננים. מעשים אלה מלמדים על מסוכנות גבוהה הנשקפת מהם. המבקשת פירטה באריכות באשר לקצב התקדמות המשפט והסבירה שהעיכוב שחל בשמיעת ההוכחות נבע בשל התקיימותו של הליך גישור ממושך ובשל הצורך בניתובו של התיק למותב אחר. עוד צוין כי קבועים חמישה מועדים לשמיעת ההוכחות, כולם בתקופת ההארכה המבוקשת, וכי במקביל נקבעה ישיבת גישור ליום 12.9.12. המבקשת מעריכה שפרשת התביעה תסתיים במסגרת מועדי הדיון האמורים, ומשכך, צפויה התקדמות משמעותית בתיק בתקופה הקרובה.

4.

סנגורם של המשיבים טוען כי העיכוב הרב בשמיעת התיק נבע אך ורק מהתנהלות המבקשת. לטענתו, היא ידעה מראש כי התיק נותב למותב שמתנהל לפניו תיק אחר הכולל עד מרכזי המשותף לשני התיקים, ורק לאחר תקופה ארוכה הגישה בקשה לניתוב התיק למותב אחר. כמו כן סבור הסנגור כי אין בעובדה שמתנהל בתיק גם הליך גישור כדי להצדיק את קבלת הבקשה להארכת מעצר, שכן לדעתו ניתן לנהל את התיק בשני המישורים במקביל. הסנגור מדגיש כי המשיבים הם אנשים צעירים ללא עבר פלילי, שעומדת להם חזקת החפות. לכן, אין בעובדה שקיים סכסוך דמים בעיר כדי להצדיק את המשך מעצרם. עוד הוסיף כי במהלך תקופת מעצרם לא קרו אירועים אלימים בין המשפחות המסוכסכות. לפיכך, לדעתו, ניתן לבחון חלופת מעצר ראויה ולשחרר את המשיבים ממעצר. לבסוף ציין הסנגור כי להערכתו לא תסתיים שמיעת התיק בהארכה המבוקשת.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טענות הצדדים, החלטתי להיעתר לה ולהורות על המשך מעצרם של המשיבים. השיקולים הרלוונטיים לבחינת בקשה להארכת מעצרו של נאשם הם שניים: רמת המסוכנות הנשקפת מן הנאשם וקצב התקדמות המשפט הפלילי המתנהל נגדו (בש''פ 1461/07 מדינת ישראל נ' חכמיגרי , עמ' 3 להחלטה

(לא פורסמה, 21.2.2007); בש"פ 1693/03 מדינת ישראל נ' אבו-עסא , עמ' 3 להחלטה (לא פורסמה, 5.03.2003)). שיקולים אלה כרוכים זה בזה, במובן זה שככל שמתארך ההליך, הולך ופוחת משקל אינטרס ההגנה על הציבור מפני מסוכנות הנאשם, ומנגד הולך וגובר משקל זכותו של הנאשם לחירות, שעודו נהנה מחזקת החפות ( בש''פ 22/07 מדינת ישראל נ' ז'אנו , פס' 7 להחלטה

(לא פורסמה, 24.1.2007)).

במקרה דנן, אין לכחד כי נשקפת מן המשיבים מסוכנות גבוהה ביותר, אשר נלמדת מחומרת המעשים המיוחסים להם ומנסיבות ביצועם. כאמור לעיל, לפי כתב האישום המשיבים ושני שותפיהם הצטיידו מבעוד מועד באקדחים ורובה אוטומטי, ארבו למתלוננים ופתחו לעברם בירי מאסיבי בלב העיר נצרת. כתוצאה מן הירי נגרמו לאחד המתלוננים פציעות ושברים ברגליו, ורק באורח פלא של ממש נמנע אסון כבד יותר. אין בידי לקבל את טענת הסנגור, לפיה משלא קרו אירועים אלימים בין המשפחות המסוכסכות בעיר נצרת בזמן שהמשיבים היו במעצר, יש בכך כדי ללמד על רגיעה שחלה ביחסים ביניהן, ומכאן שאין חשש ששחרורם של המשיבים יצית מחדש את האלימות בעיר. הרי אין זה מופרך כי הרגיעה שחלה נעוצה דווקא בעובדה שמשיבים היו נתונים במעצר.

אכן, אין להתעלם מהעובדה שאין למשיבים עבר פלילי. אולם, גם אני סבורה, כבית המשפט המחוזי, כי אין בכך כדי להביא לשחרורם לחלופת המעצר שהוצעה. מהתנהלותם של המשיבים לאחר אירוע הירי ומתשובותיהם בחקירה במשטרה לאחר מעצרם עולה כי הם מזלזלים ברשויות האכיפה באופן גס ובוטה. בכך יש כדי לחזק את החשש להימלטות המשיבים מן הדין. בנסיבות אלה, אינני נדרשת לבחינת חלופת המעצר שנדחתה בהחלטה מנומקת על ידי בית המשפט המחוזי.

אשר לקצב התקדמות המשפט, עד לשלב זה הוא לא היה משביע רצון. המשיבים עצורים מזה כתשעה חודשים וטרם החלה שמיעת המשפט. אולם, אין להטיל את האשמה בכך על המבקשת בלבד, כפי שמנסה סנגורם של המשיבים להציג. העיכוב בשמיעת התיק נבע מהניסיון למצות את הליך הגישור שהתקיים לפני השופט עיילבוני, הליך שעודנו נמשך, ובשל עתירת המבקשת להחלפת המותב. כפי שפירטה המבקשת בבקשתה, סנגורם של המשיבים הגיש חמש בקשות לדחיית מועד דיון בשל סיבות שונות, שתיים מהן על מנת למצות את הליך הגישור. מעבר לכך, המבקשת ציינה כי נקבעו חמישה מועדים לשמיעת הוכחות במהלך ההארכה המבוקשת, וייעשה מאמץ לסיים את שמיעת עדי התביעה במסגרת מועדים אלה. בנסיבות אלה, אני סבורה כי אין בשיקול בדבר קצב התקדמות המשפט כדי לדחות את הבקשה, ויש לקוות כי יעשה מאמץ לקדם את שמיעת התיק.

נוכח האמור, אני מורה על הארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים נוספים, החל מיום 10.8.12 או עד למתן פסק דין בעניינם בת"פ 18482-11-11 בבית המשפט המחוזי בנצרת, לפי המוקדם.